עשירית האיפה חלק א קסא

אבל התוס' הקשו ע"ז דהלא אסור לכנוס שם לבית קדשי הקדשים יותר מד' פעמים ביוה"כ ואם לאו חייב מיתה, ? ופי' דשתי תי ספרי תורות הוי א' בבית קה"ק, וא' בעזרה ונעשית דוגמת ספר תורה שהי' בעזרה בבית ק"ק ג"כ, וספר העזרה שיהי' ג"כ נגלל לתחלתו אבל לא היו יכולין ליכנוס לפני ולפנים כי אם לתקן או שלא יתעפש ויתקלקל או בשעת חניית הארון במשכן שילה עד שבנה שלמה את ביהמ"ק כ"כ (בב"ב י"ב), ונ"ל לתרץ דכשמכניס הקטרת ביו"כ ויוצא ואין בידו כלום מותר לו לקחת משם הס"ת לקרות בו, כי המשל"מ כתב (בהל' ביהמ"ק) דאם תחלת ביאתו הי' שם לצורך אפי' שנשתהה שם כל ל היום כולו אין בזה משום ביאה ריקנית, דאלת"ה כ"ג ביו"כ בעת יציאתו מבית קה"ק ומתפלל שם בהיכל תפלה קצרה איך מותר לו שם להתפלל הלא תפלה זו איני מן התורה אלא מתקנת חכמים ואינו בכלל עבודה ואיך מותר להתפלל שם ? אלא ודאי שבכה"ג מותר, ולענין ביאה ריקנית היכל וקדה"ק דין אחד להם שאסור ליכנוס ביאה ריקנית אלא בזה מחולקין דבהיכל בל"ת גרידא ולפני ולפנים במיתה ומ"ל איסור לאו ומ"ל איסור מיתה אלא ודאי בכה"ג ליכא איסור, לכן שפיר מוציא אז משם הס"ת, ואח"כ כשנכנס להוציא משם הכף והמחתה ואין בידו כלום מכניס מקודם את הס"ת ואח"כ מוציא משם הכף והמחתה, ולענין פרשת המלך בהקהל יש לתרץ דהרמב"ם פסק דפעם אחת בשבוע מותר לו ליכנס. לעליית בית קה"ק החמורה לתקן מה שצריך, א"כ בס"ת דבודקין שתי פעמים בשבוע מותר להוציא משם לבדקה ובאותו הפעם קירא בו, וביו"כ הלא א"א לתקן וצריך לעשות זאת בחוה"מ וכיון שמוציא ג"כ מכניס, או אפשר שבחוה"מ גופא מוציא פעם אחת עכ"פ צריך לתקן הס"ת אין זה ביאה ריקנית כנ"ל לתרץ דעת רש"י בעזה"י

[רכו] קריאת הפרשה של כ"ג ביוה"כ מן התורה היא, ופירש"י ותוי"ט דלמדין מן המלואים דכתיב שם זה הדבר אפי' דבור מעכב עכ"ל, אבל בריטב"א בשם הירושלמי מפרש דלמדין מפרשת יוה"כ גופא דבעי התם מנין למקרא הפרשה ר' אידי בש"ר יוחנן כתיב ויעש מת"ל כאשר צוה ד' מכאן לקריאת הפרשה לומר דאפי' צואות יש לו לעשות כאשר צוה לומר שנקראים אף הוא בדיבור כאשר צוה ד' בדבור עכ"ל, וכן כתבו בתוס' ישנים, אבל המאירי כתב שאין הדברים נראין לעכב אלא שסדר הענין כך הוא, ואף כאן שאני קריאה דצורך עבודה היא ומתוך כך הותרה בה לבישת בגדי כהונה עכ"ל, נראה שכך כונתו מפני שבגמ' אמרו דלצורך עבודה היא ולא עבודה ממש ש"מ שאינו מעכב, ולפע"ד נראה שאינו ראי' כיון דלהגמ' ירושלמי פשיטא לי' שמן התורה היא ומעכבת למה לא יעכב, ואף כי אינו עבודה להצריך בגדי כהונה, אבל חיוב לעכב ישנו בזה, וכ"ת אנה מצינו דוגמתו ? מצינו במלואים כנ"ל, ובשביל זה קשה לי על התוי"ט כאן (פ"ז מ"ו) דדייק משום דבכ"ג נקיט המשנה לשון ברכות כ"ג ואצל המלך פרשת המלך. דקריאת הפרשה של המלך הוא מן התורה, וקריאת כ"ג הוא תיקון אנשי כנה"ג עכ"ל, וקשה לי דהא הירושלמי ס"ל דגם קריאת כ"ג מן התורה היא ואיך פירשו המשנה וצע"ג, מיהו נ"ל דהו"ל כמו תנופה וסמיכה דמעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר כתיקונו מ"מ כיפר, ואפי' להסוברים דמעכב דמ"מ אינו עבודה דמעכבת כפרה

[רכז] בא לו כ"ג לקרות, ואי' בירושלמי הובא במאירי בכל אתר אנו הולכין אצל התורה וכאן בכ"ג ובמלך מוליכין התורה אצלן אלא ע"י שהם גדולים בתורה התורה מתעלה בהם, והי' קורא בעזרת נשים כדאי' בגמ' דעד עתה יושב ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, אלא לאו ש"מ דבעזרת נשים הי' קורא, וכתבו בתוס"י ובריטב"א דדוקא בבגדי בד הי' קורא, אבל לא בבגדי זהב שכל המשנה בגדים מעבודה לעבודה טעון טבילה וקידוש ואין טבילה וקידוש אלא לעבודה חשובה וקריאת הפרשה אינה עבודה עכ"ל, ואי משום הא לא אריא דתיפוק לי' דתיכף אחר הקריאה הלא ילבש בגדי זהב לאילו ולאיל העם, אבל משום כלאים שלא לצורך דעושה עבודה שמותרת בבגדי בוץ לא איכפת לו, ומשמע מכאן דס"ל להריטב"א ז"ל כהראב"ד דכלאים בבגדי כהונה מותר אף שלא לצורך עבודה, אבל בירושלמי יומא איתא שם אם רצה קורא בבגדי זהב אם רצה קורא בבגדי בוץ באיצטלית לבן משלו פירש חלוק וסדין להתעטף בו, מ"מ אינו בגדי כהונה, וי"ל דהירושלמי לשיטתו דקריאת הפרשה מן התורה הו"ל כעין עבודה ומותרת בבגדי זהב, ובגמ' שלנו איתא דאינו עבודה י"ל דאסור בבגדי זהב של כלאים, ורבותיו של רש"י פי' דבגדי כהונה הן האיצטלת לבן משלו, והקשה רש"י ע"ז מדלא קתני בה ובלבד שימסרנו לצבור אלא ודאי לפי שאין קריאת פרשת עבודה מותר לו לקרות בלא בגדי כהונה, ומ"מ אם קורא בבגדי כהונה ס"ד דמותר לו ליהנות מהן כדייק בגמ', והמאירי פי' דלאו דוקא בגדי לבן של כ"ג הלא לא צריך לזה בגדי כהונה אלא שדבר בהוה שמנה זקנים ואנשים של צורה להיות בגדיהם לבנים ביוה"כ עכ"ל

[רכח] ברכות כ"ג אי' במשנה שדוקא בלשון הקודש ולא איתפרש מנלן, וכתב בתוי"ט דקאי על פרשה גופא שהיא בתורה ופשיטא שבלשון הקודש היא, אבל הברכות יוכל להיות שהם בכל לשון, ובתוס"ח כתב דמנ"ל על פרשת בעשור שבחומש הפקודים שהוא קורא ע"פ שהוא בלה"ק, תדע דצריך שמע לרבנן בק"ש שלא תאמר והיו וכו' ש"מ דאי לא כתיב והי' הוי נאמרה בכל לשון אף דאי' בתורה דנאמרה ע"פ, אבל בפרשת המלך גם הברכות ג"כ ס"ל להתוי"ט שהן דוקא בלה"ק, וברכת כ"ג כיצד ? חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת, נותנה לסגן, והסגן נותנה לכ"ג, וכ"ג עומד ומקבל וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את הס"ת ומניחה בחיקו ואומר יתר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן, ובעשור של חומש הפקודים קורא על פה, ומכאן ליכא למידק דחולקין כבוד לתלמיד במקום הרב דכולן משום כבודו של כ"ג הוא להראות שיש שררות הרבה למטה ממנו כ"כ הרע"ב ורש"י, ועד עתה הי' יושב, ופי' בתוי"ט הטעם למה ישב עד עתה אי משום יקרא דכ"ג שלא יהא עומד כ"כ