עשירית האיפה חלק א קנט

החושן לא הי' יוסף מלא וא"ש, ומה שנראתה אמו יש ג"כ לפרש ע"פ דברי הפר"ד דקשה איך לקח יעקב אבינו שתי אחיות ותירץ דמותר לו לישראל לקחת שתי נכריות ולגיירם דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ומותר בשניהם, ושתי אחיות השני' באיסור ובאת אמו כלומר לפי דבריך שדינם כב"נ לענין מס"נ על קידוש השם אני אסורה לאביך הייתי, אלא ודאי דדינם כישראל גמור א"כ מצווה אתה על קידוש השם וא"ש, ועפ"ז יש לפרש שיש שנים במסורה ברכת תהום רובצת תחת, והאם רובצת, ונ"ל פירושו זה מפני מה זכה יוסף לברכת תהום רובצת תחת שפירש מאשת פוטיפר, ומי גרם לו זאת איקונין של אמו שראה וא"ש בעזה"י

[רז] בשלשה דברים מחולק ברכת כהנים שבמקדש מחוץ למקדש. (א) במדינה אומר ג' ברכות, ובמקדש ברכה אחת, (ב) במקדש אומר את השם ככתבו, ובמדינה בכינויו, (ג) במדינה כהנים נושאים את כפיהם ידיהן כנגד כתפיהן, ובמקדש על גבי ראשיהן. חוץ מכ"ג שאין מגביה את ידיו למעלה מן הציץ, ובמדינה כאן א"א לפרש כמ"ש הרמב"ם בכ"מ דמקדש הוא ירושלים כולו ומדינה חוץ לירושלים, אלא ע"כ מדינה כאן ירושלים בכלל דהלא הטעם משום שם המפורש ובירושלים ודאי לא אמרו, ובמקדש שלא היו מפסיקין באמן כלל מ"מ בשעה שהיו מזכירין את הש"י ככתבו בודאי הי' אומרים בשכמל"ו

[רח] דיני ברכת כהנים צריך (א) לברך בלשון הקודש (ב) ובעמידה דכתיב לעמוד לשרת כמו שעבודה בעמידה ואם לאו מחלל עבודתו אף נ"כ כך גם בדיעבד לא מהני, (ג) בנשיאות כפים, (ד) פנים כנגד פנים, (ה) ובקול רם. (ו) ולא שתוי וכש"כ שיכור, ובעל מום שאינו דש בעירו פוסל בו

[רט] לשנים קורא כהנים ולאחד אין קורא כהן אלא עילה מעצמו, והחזן אומר ברכנו בברכה, וקורא כהנים בקול רם ואינו הפסקה לחזן כיון שאמר כל היהי רצון, ומן התורה דוקא שני כהנים, אבל אחד מחויב מדרבנן לעלות אפי' בלא קריאה, (תוס')

[רי] דין הכהן (א) כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' עשה (ב) כל כהן שאינו עולה לעבודה שוב אינו עולה, (ג) כל כהן שלא נטל ידיו אינו עולה (ד) כל כהן שמברך מתברך. ושאינו מברך אינו מתברך, (ה) אין הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא, (ו) אין הכהנים רשאים לכוף קשרי אצבעותיהן עד שיחזרו פניהם מן הציבור, (ז) ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שתכלה אמן מפי הציבור, (ח) אין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור שים שלום, (ט) ואין הכהנים רשאים לעקור רגליהם ללכת עד שיגמור שלית ציבור שים שלום. (י) בית הכנסת שכולו כהנים עולין לדוכן ומברכים עם שבשדות, והקב"ה מתאוה לברכת כהנים שנא' ושמו וכו' ואני אברכם, אין הכהנים רשאים לעלות בסנדליהן לדוכן והוא מתקנת ריב"ז אחת מט' תקנות שלו

[ריא] הא דאמרינן ביהכנ"ס דכולו כהנים עולין, דוקא שלא נשתיירו בו עשרה, אבל אם יש הרבה כהנים מקצתן של כהנים עולין לדוכן. ומקצתן עינין אמן (ל"ח ע"ב)

[ריב] יש שני מיני עם שבשדות, אם אנוסין במלאכתן ואין יכולין לבוא הן בכלל ברכה, אבל העומדים בביהכנ"ס והן אחורי הכהנים אינם בכלל ברכה כיון דלא אניסי מראין דאין הברכת חשובה בעיניהם לעקור רגליהם ולבוא לפני הכהנים להיות מתברכים פנים כנגד פנים כדת אינם בכלל ברכה, אבל מן הצד ואפי' מחיצה של ברזל אינו מפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים וצדדין שלפניו בכלל ברכה אבל של אחריו אינם בכלל ברכה

[ריג] כל כהן שאינו עולה לעולם לישא את כפיו חוששין שהוא בן גרושה, אבל אם סליק לפרקים אין חוששין, וכתבו התוס' ה"ה דמחזיק נפשי' ע"י מתנות כהונה

[ריד] דיני הצבור (א) צריכין לעמוד ג"כ פנים כנגד פנים (ב) אין רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים. (ג) כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפי' בדברי תורה (ד) ואין הקורא רשאי לקרות בציבור בתורה עד שיכלה האמן מפי הציבור, (ה) ואין המתרגם רשאי להתחיל בתורה עד שיכלה הפסוק מפי הקורא, (ו) ואין הקורא רשאי להתחיל פסוק אחר עד שיכלה תרגום מפי המתרגם. (ז) והמפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה (ח) אין המפטיר רשאי להפטיר עד שיגלל ס"ת, (ט) אין השליח ציבור רשאי להפשיט את התיבה בציבור מפני כבוד הציבור, פירוש להפשיט הבגדים מפני התיבה, (י) אין הציבור רשאין לצאת עד שינטל ס"ת ויניח במקומו. בד"א שאין שם אלא פתח אחד, אבל יש שם פיתחא אחרינא יוכל לצאת בפתח אחר, ואמן שאומרין אחר כל ברכה מברכת כהנים כתב בחת"ס דהוי מדאורייתא מדכתיב כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו והוא בעניית אמן

[רטו] מ"ע על הכהנים בכל יום לברך את ישראל ואם מברכים הרבה פעמים ביום יש מ"ע על כל פעם, ואם עבר היום ולא בירך עובר על מ"ע, וחז"ל תיקנו שבכל תפלה ותפלה צריכין לנ"כ מלבד במנחה דשכיחא שיכרות, ובטור ובשו"ע מבואר דיש סוברין דוקא בשני כהנים עוברים ובכהן אחד אינו עובר. ודעת הטור דאפילו בכהן אחד עובר, ובפר"ח כתב דאף בלא קריאה עובר הכהן בעשה, וכשם שיש מ"ע על הכהנים לברך, ה"נ מ"ע על ישראל להתברך מן הכהנים, ובגמ' איתא דעובר הכהן בג' עשה, ומוני המצות מ"מ לא מנו אלא מ"ע אחת דכולו נכלל בכה תברכו וכן לשון הרמב"ם אע"פ שביטל מ"ע אחת הרי הוא כעובר על ג' עשין, וג' עשין לאו משום ג' ברכות אלא כה תברכו, אחור להם, ושמו את שמי, וצריך לעקור רגליו קודם עבודה כדאמרן לעיל, מ"מ אם עקר רגליו קודם עבודה אף דלא מטי לדוכן ש"ד, וכהן אם הוא ש"ץ אם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפילתו רשאי, וצריך לנדד את רגליו כדי שיראה שחפץ לברך, ואם הי' מת בבית הכנסת לא אמרינן יבוא עשה דנ"כ ומדחה ל"ת כן איתא בתוס' בשם הירושלמי, ונ"ל דהלא על הכהן יש עשה ול"ת בטומאת מת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, ודעת התוס' דבמקדש לא היו נושאין כפים אלא פעם