עשירית האיפה חלק א קנו

מעלהו למזבח ומולחו ואח"כ ראוי להקטר, ושני דברים במים נותן לכלי חרש חדש חצי לוג מים ועפר, ושני דברים הן שמכשיר למעלה, בסוטה נותן מקודם מים ואח"כ עפר דהרי העפר הוא המכשיר, וכן באפר פרה נותן האפר למעלה, ובשכר שאמר אברהם אע"ה שני דברים ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות אפר פרה, ועפר סוטה, ובשני מיני לשונות היו בסוטה כתב המגילה דוקא בלשון הקודש, אבל השבועה בכל לשין שהיא שומעת, ומגלגל עלי' גם מבועל שני והוא אמן אמן שתי פעמים אמן על האלה ואמן על השבועה, ושני דברים פוסלים במגילה לשמה וכתב שיכול להמחות דוקא, ושני דברים לשמה הן כתיבת המגילה כדאמרן, וגם מחיקת המגילה דוקא לשמה, ושני דברים באין משירי הלשכה הכפיפה מצרית, והחבל המצרי שקושר אותה כדי להזכירה מעשה מצרים, ו שני דברים עושה כדי לנולה קורע את בגדיה עד שהיא מגלה את לבה וסותר מחלפות ראשה, ושנים מתים ביחד היא מתה וגם הבועל ברגע זו ובמיתה אחת, בשני פורעניות לצבות בטן ולנפול ירך של שניהם, ועל שני מיני טומאות בין מבועל זה, ובין מבועל שני בין מאיש זה ובין מאיש אחר. וקיי"ל ג"כ כר"מ דאף אם תטמא לעתיד ג"כ המים אלו יבדקו אותה, ואם היתה טהורה תלד שלא בקושי, ותלד זכרים, אם ילדה מקודם נקיבות הרי שתי ברכות, מ"מ אפי' אחר ששתתה אם באו שני עדי טומאה ג"כ תלקה בשתים יוצאת בלא כתובה ואסורה לבעלה, ואין עד אחד מהימן, ומה שלא בדקוה המים אולי הי' לה שני:

עדי טומאה כאן או אפי' במדה"י ואם באחד משני המקומות היו עדים אין המים בודקין אותה כן דעת הרמב"ם ותוס', אבל באבני מילואים מסתפק אפילו ישנו עד אחד אם בודק, ואין משקין שתי סוטות כאחת אפי' ע"י שני כהנים, סוטה שאמרה איני שותה יש שני מינים אם אמרה מחמת יראה ופחד, תוכל לחזור לשתות. ואם אמרה מקודם מחמת שהיא בריאה ואיני יראה אינה יכולה לומר אח"כ הנני שותה, ושני דברים היינו קרבנה והשקאתה דוקא ביום ואם לאו פסולה המגילה, כתב המגילה על שני דפין פסולה דספר אחר אמר רחמנא ולא שנים, כתב שתי מגילות לשתי סוטות ומחקן לתוך כוס אחד או לתוך שתי כוסות ועירבן בכוס אחד והשקה לשתיהן פסולה, מתקן לשני כוסות ועירבן וחזר וחלקן לשני הכוסות לא ישקה אותה ואם השקה כשר. אם הי' מקנא לה עם שני אנשים ונסתרה שני פעמים עם אחד ואח"כ עם השני מ"מ אינה מביא אלא מנחה אחת שנא' מנחת קנאות מנחה אחת לשני קינויין וה"ה יותר, ואם היתה אשת כהן א"כ המנחה שייכת לשנים לבעלה ולה, מחלק את מנחתה לשריפה לשני מקומות, הקומץ קרב לעצמו על המזבח, והשירים נשרפין דמתפזרין על בית הדשן, הבעל מתנה עליה דוקא ע"י הבעילה שתהא נאסרת עליו. אבל שני דברים אין מתנה שלא זינתה קודם האירוסין, ולא אחר שגירשה, סוטה אם נשאת לאחר וגירשה והחזירה הראשון יש שני לאוין היינו לאו דסוטה ולאו דאשה שנתגרשה וניסת לבעלה הראשון ונכללו בפסוק אחד לא יוכל בעלה הראשון וגו' אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה בשני עדים, וטעם הדבר שנכללו שניהם בלאו אחד עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל כי העשיר יוכל לדבר על לב א"א עניה שתתגרש על לילה אחת ובבקר יקחנה בעלה הראשון בחזרה וברור דהיא כעין סוטה, מ"מ למדנו דא"א לחייב הבעל על שני לאוין ביחד שילקה שנים משום דאין איסור חל על איסור, ועוד דשניהם נכללו בלאו אחד והו"ל לאו שבכללות כלומר אם יזדמן שסוטה שלו נשאת לאחר והוא יקחנה בחזרה אבל דעת התוס' בשם ירושלמי דעובר ג"כ בשני לאוין דאינה לוקה שתים, וגודל קדושת הזווג שהרי הקב"ה נתן שתי אותיות משמו בין איש לאשה י' לאיש ה' לאשה ואם יעברו תשאר שני פעמים אש כי הקב"ה יסלק שני אותיות מהם ע"ש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, וגודל אש דאשה ד שתי אותיות 'א'ש ביחד אצלה ואצל בעל י' בתוך, בשני מקומות אף ששרתה שם שכינה והיינו בנוב וגבעון לא היתה מנחת סוטה נוהגת דאין מנחה קריבה בבמה אפי' בבמת צבור, ובשני מקומות דהיינו בשילה ובבית עולמים היו קרבים, ובמשכן שבמדבר המן הי' מודיע הסוטות, ומקדש ומשכן שניהם נקראים בשני שמות אלו משכן נקרא משכן ומקדש וכן מקדש נקרא ג"כ משכן, ושני פרשיות בתורה סמוכים זל"ז יחוס ישראל שיתילדו על משפחותיהם ותיכף סוטה כלומר ישראל זהירים מעריות, ועוד שתי פרשיות סמוכות זל"ז איש את קדשיו לו יהיה וסוף שיצטרך לכהן לבוא עם סוטה, פי' אם לא יתן מעשרותיו וישאר לו מכל רכושו שנים למאה כמו שמגיע לכהן, ומחמת עניות שלו תביא אשתו להתפתות ותהי' סוטה ויצטרך לכהן, אם אחד משתיהן מת הבעל או האשה ואפי' מתו שניהם אחר שנקרב הקומץ אוכלין השירים דכפרה ספיקא, היו שני עדים זוממין דקלא אית לי' למילתי' יוצא מנחתה לחולין, שער המזרח שני דברים עושין שם שמשקין שם הסוטות, ומטהרין את המצורעים, ודרך שתי פתחים מוציאין אותה דרך שער העליון, ודרך שער המזרח, דאצל הסוטה והמצורע בשניהן כתיב לפני ד' במזרח, ושני בתי דשן הן, אחת בעזרה, ואחת חוץ לעזרה עד שלא נמחקה המגילה נשרפת חוץ לעזרה, ומשנמחקה בעזרה, אם אמרה טמאה אני מתפזרת על בית הדשן, ושיעור המחיקה שתי אותיות משם הקדוש ב"ה, ושתי שינוים באשה לענין נדה פחד מצמית, וביעתותא מרפא, ותיכף מוציאין אותה חוץ לעזרה שלא תראה נדה, לדעת המשל"מ משום חשש זה צריך להוציאה משני מקומות מעזרת נשים ומהר הבית, על שני דברים הודו זקני דרום לענין מחילה בעל שמחל על קינויו, ובן סורר ומורה שמחלו לו אביו ואמו בשניהם מחולין, אבל זקן ממרא אינו מחיל שלא ירבה מחלוקות, על כל עריות מקנאים חוץ משתים בהמה וקטן, ושני מיני קטנים להרמב"ם קטן פחות מבן ט', אבל בן ט' ראוי לביאה, ולתוס' פחות מבן י"ג דהיינו שלא הביא שתי שערות דתרתי בעי בן י"ג ושתי שערות, 'ה'מ'א'ר'ר'י'ם בגמטריא שני פעמים רמ"ח רמ"ח אברים דסוטה ורמ"ח אברים דבועל ארורים הן, הסוטה אסורה על בעלה ישראל דוקא במזיד, אבל שוגג ואונס בשני