עשירית האיפה חלק א קנה

שניסת דאיתא בסנהדרין (ק"ה ע"א) דישראל באו בטענה בימי יחזקאל שפטורין הן מן המצות באמרם עבד ששחררו רבו, ואשה שגרשה בעלה כלום יש להם זע"ז, ואמר להם הנביא איה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, כלומר שאל יעלה על הדעת ח"ו שהקב"ה גירש את ישראל שילכו לאחר דליתא שום גירושין ואיך כתב רש"י לאו דגרושה, ועוד דאם גירש איש את אשתו אפי' זינתה מותרת לחזור לו ומה שאוסר להחזירה היא הקדושין שנתקדשה ונשאת לאחר א"כ מה זה שכתב ואת וניא רעים רבים אם נאמר ע"י גירושין הלא פקע איסור אשת איש, אלא ודאי עיקר האיסור סוטה שזנתה תחת בעלה ויש על בעלה לאו דסוטה דנלמד מסיפא דקרא אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה כלומר שנטמאת, וזה הלאו שתשובה דוחה אותה, והשתא א"ש דהנה איתא ביבמות (דף כ) אף דעשה דוחה ל"ת כגון שאר חייבי לאוין ואינה אסורה לייבם אלא משום גזירה דרבנן ביאה ראשונה אטו שניה, אבל איסור לאו דסוטה אינו דוחה דטומאה כתיב כבעריות ועוד שפוטרת צרתה, א"כ שפיר גדולה תשובה שדוחה ל"ת דסוטה החמורה וא"ש, ואולי רש"י ג"כ נתכוון לזה דכתב בעלה הראשון וכו' כלומר מסיפא דקרא דכאיב אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה וא"ש, וכבר כתבתי זאת בגחלי אש

[קפח] חמש נשים ששונאות זא"ז נאמנות שלא תשתה אבל לא לפוסלה מכתובתה, והקשה הגרעק"א ז"ל דל עדותן מהכא עכ"פ כין דאינה שותה מספק אין לה כתובה, ותירץ בנו"ב (מהדו"ת חח"מ) דכל פסולי עדות אף דמה"ת נאמנות שלא לשתות מ"מ כתובתה אינה מפסידה בזה רק מתק"ח. ובהני חמש נשים לא תקנו חכמים בזה שתפסידה כתובתה, ופשט דבריו דאף דאינה שותת מה"ת מ"מ כאן דלפ"ד היא טהורה מן התורה נוטלת כתובתה ורק תק"ח היא ובה' נשים לא תקנו ע"ז שתפסידה כתובתה והובא ג"כ בכתר המלך

[קפט] כתב הטו"א דאע"ג דבדיני ממונות בדיעבד כשר בל לה, דיני סוטה אפי' בדיעבד מעכב דלמדין ממשפט דד"נ מגז"ש דתורה תורה, וכן אם קינא לה מתוך שחוק וקלות ראש אין קינויו קינוי דכ"מ דכתיב תורה וחוקה אפי' בדיעבד מעכב וה"נ בסוטה בדיעבד מעכב מהאי טעמא דתורה דכתיב גבי סוטה עכ"ל

קיצור דיני סוטה עפ"י ד"ס של שנים שנים לזכרון. [קצ] אין אשה נאסרת לבעלה בלי קינוי וסתירה אלא ע"י שני עדי טומאה דילפינן דבר דבר מממון מה התם שני עדים אף כאן שני עדים, ויש לאדם שתי רוחות רוח הטומאה ורוח טהרה, ולא יקנא לה מתוך שחוק וקלות ראש דבדיעבד מעכב דקיי"ל דכ"מ שנא' תורה וחוקה אחד משני דברים אלו מעכב ובסוטה כתיב תורה, ולקנא לאשתו היא רוח טהרה, וצריך לקנאות לה בפני שני עדים ולהשקותה ע"י שיני עדים של סתירה דוקא, אבל אחד מהימן בטומאה דכתיב ועד אין בה היינו שנים אבל אחד יש, ויוכל לקנאות שלא תיסתר ג"כ אפי' עם שנים ביחד כיון דקפיד, וה"ה שמקנא לאשתו שלא תיסתר עם הבועל ועם אשה אחרת ביחד, ושני משכבות אסרה תורה בין כדרכה בין שלא כדרכה אסורה, ושני מיני ביאות המערה והגומר, ובשיעור העראה ג"כ נאסרת עליו, ושני מיני סוטה יש סוטה ספק דאמרן, וסוטה ודאי דהיינו אם יש שני עדי טומאה, והחילוק בין שניהם דספק סוטה היא בעשה, ודאי סוטה בל"ת היא, ודאי סוטה אם מת בעלה פוטרת אפי' צרתה, וספק סוטה חולצת ולא מתייבמת, וכתיב שני פעמים איש איש מלמד שמקנא לה בעלה למטה. וכן איש מרמז למעלה מדכתיב ד' איש מלחמה, ולשניהם אסורה לבעלה ולבועל, ושני פעמים אינה שותת מבעל אחד ומבועל אחד, אבל בשני בועלים תוכל לשתות שתי פעמים, וכן בעל שני משקה אותה עוד הפעם אפי' מבועל הראשון, ועד אחד בטומאה מהימן כשנים וכגון שנתקבל הראשון ובא אחר והכחישו אין דבריו של אחד במקום שנים, ובשני דברים פטורה משתיה ושוברת כתובתה ויוצאת, אם אמרה איני שותה או טמאה אני הבעל צריך להיות מנוקה משני מיני עונות הן דאורייתא הן דרבנן בענייני ביאות אסורות להרמב"ם, ולרש"י דוקא אם בא עלי' בעלה אחר סתירה, וכיצד משקין אותה צריך שני בתי דינין לזה מקודם בא אל ב"ד שבעירו והן ימסרו לו שני תלמידי חכמים לשומרו בדרך ושידעו להתרות בו שלא יבוא עלי', ואח"כ יבוא לב"ד הגדול שבירושלים ואז מייגעין אותה שתי פעמים מעלין אותה ממקום למקום כדי לייגעה, וגם מנחתה היתה מונחת זמן כביר על ידה עד גמר כל הסדר אולי תודה, ושני פעמים מאיימין עלי' אחת קודם שנמחקה המגילה כדי שתודה, ואחת אחר שנמחקה כדי שתשתה דוקא, ושני פעמים מקדשין את המנחה בכלי קודם כל המנחה כולה ואח"כ קדושת קומץ עוד הפעם בכלי, ושני מיני קדושות יש לה להמנחה קודם שקידשה בכלי היא קדושת פה ואין לה אלא קדושת דמים ואחר שנתקדשה בכלי יש לה קדושת הגוף, וכל המנחות מביאין בשני מיני כלים יקרים של כסף או של זהב הראוית לכלי שרת, ומנחה זו בכפיפה מצרית, וליכא תנופה בנשים אלא בשתי מנחות מנחת סוטה ומנחת נזירה, ושני לאוין במנחתה לא יצוק עלי' שמן, ולא יתן עלי' לבונה, וליכא שני לאוין בשאר מנחות אלא בשתים מנחת סוטה דאמרן ומנחת חוטא, ובשני מיני תבואה באין המנחות, מחטין כל המנחות, ומנחת שעורים ליכא אלא בשתי מנחות מנחת העומר לציבור, ומנחת קנאות לסוטה, ושתי חסרונות יש במנחתה אין לה שמן ולבונה, ועוד כי באה קמח, אבל שאר המנחות גרש וסולת נקייה, וצריכה תנופה והגשה שני דברים אלו כשאר מנחה, ותנופה היא דוקא ע"י שנים ע"י הכהן ועל ידי בעלים, ושתי ידות הן תחת המנחה היא מנחת ידה מלמטה, וכהן ידיו על ידה מלמעלה, ומגישה לקרן שני רוחות היינו דרומית מערבית, כיון שאתה מוציא שני מקראות דכתיב לפני ד' הוא במערב, וכתיב פני המזבח הוא בדרום לכן מקיימין שתי המקראות, ואח"כ שני דברים עושין עם הקומץ