עשירית האיפה חלק א קנד

בה בשנים הכתוב מדבר ואמר רחמנא ועד שנים אין בה אבל עד אחד יש, ומהימן כדאמרן ואינה שותה, (שם)

[קעח] כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים, בד"א שבא ראשון ואמר עדותו, ואפי' בא אח"כ עד אחד או אפי' שנים הראשון מהימן לרש"י הפירוש כיון שנתקבלה עדותו של ראשון ואע"פ שלא עשו שום מעשה ע"י עדותו ולא שום הוראה רק שלא העיד השני בתוך כדי דיבור של ראשון ג"כ, ולהתוס' דוקא שעשה מעשה ע"פ הראשון כגון שבא עד אחד ואמר שמת בעלה והתירוה להנשא וכן הכא דוקא שכבר הורו ב"ד ע"פ עדותו אז נאמן, (שם)

[קעט] ואם שניהם הם באו לב"ד ביחד והעידו כל אחד בתוך כדי דיבורו של חבירו אינו מהימן

[קפ] כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא, אז אפי' מאה נשים כאחד דמיין, כגון שנתקבלה עדותו מעיקרא כשאמר נטמאת ואח"כ באו פסולי עדות כגון נשים או עבדים הו"ל קמא כשנים ואין דבריו של אחד היינו המאה פסולים כשנים כלומר כאחד שאמר מעיקרא ואינה שותה

[קפא] שתי נשים ואשה אחת באו בבת אחת אז אוקי תרי לבהדי חד ואוקמינן אספיקא והיתה שותה, ואם בזה אחר זה ואתא אשה ואמרה נטמאת הו"ל כשנים ושתי נשים אחרות הו"ל כחד ואין דבריהם כלום, והיכי דשתים אומרים נטמאת ועד אחד כשר אומר לא נטמאת היתה שותה דכי חד וחד נינהו ואזלינן בתר רוב דעות בין לקולא ובין לחומרא אע"ג דרגלים לדבר הוא

[קפב] ירושלמי היו ג' אחד אימר אני ראיתיה שלא נטמאת בתוך כדי סתירה שלה אף דבכ"מ אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה בסוטה לא אמרינן כן שרגלים לדבר, ופי' בפנ"מ שהי' כאן ג' עדי סתירה ואחד אומר אני ראיתיה ויודע ודאי שלא נטמאת בתוך כדי סתירה והשנים האחרים אין מעידין כלום מטומאתה הדין שמתקיימת העדות בשאר שני עדים, והקרבן עדה פי' דשנים אומרים נטמאת בתוך כדי סתירה והאחד מכחישה ואפ"ה הו"ל כעדות סתירה ושותה ובמתני' מיירי כגון שאמרו השנים נטמאת אחר כדי סתירה

[קפג] היכי דהיתה הסוטה שוגגת או אנוסה אפי' הבועל מזיד מותרת לבעל ולבועל, ועיקר תלוי בה אם נבדקה אסורה לשתיהם ואם לא מותרת לשתיהן היינו לבעל ולבועל, (משל"מ): [קפד] אשת וכהן שבדק המים לבועל הרי יש ראי' שבא עליה, ואותה לא בדקוה והטעם משום שהיתה אנוסה הלא גם אנוסה אסירה לכהן, והניח המשל"מ בספיקא, וכן מסופק ג"כ באשת כהן שנאנסה אם מותרת לבועל כיון דאסירה לבעל דכהן הוא אסורה ג"כ לבועל, או דילמא דוקא באשת ישראל דזינתה ברצון דכתיב ולא נתפשה ואין לך בו אלא חידושו דהיינו כשהיתה מזידה, אבל כל שהיא שוגגת אף שנאסרה לבעלה כהן הלא הבועל אינו כהן

[קפה] כתב רבינו הנימוק"י בשומרת יבם שזינתה נראין הדברים דכי לית לן דרב המנונא היינו לאוסרה על היבם שלא חטא, אבל הבועל אסרינן לה משום קנסא, ותמה במשל"מ אנה מצינו קנס זה בגמ' וצ"ע

[קפו] לב"ש דס"ל דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר, קשה איך איסור חל על איסור כלומר איסור מחזיר גרושתו על איסור סוטה ואפי' אם נאמר דסוטה אינו אלא בעשה הלא לאו על עשה ג"כ אינו חל כמו"ש תוס' (שבועות כ"ג ע"ב), ותי' בחת"ס (אה"ע סי' צ"ו) דגזה"כ היא דהכא אמר רחמנא דחייל דוגמא דאמרינן בחולין אמרה תורה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב, והגאון רעק"א תירץ דמיירי בעדים זוממין כלומר גירשה משום עדים ואח"כ נמצאו זוממין א"כ לא היתה סוטה, ובזה מתורץ ג"כ קושיא עצומה למהר"ם ברבי דהלא כתיב בתורה גרושה חוזרת אצל אביה לאכול תרומה וכיון דנמצא בה ערות דבר אסורה בתרומה, אלא ע"כ צריך להעמיד ע"י עדים זוממין, סוף הדברים הוא כך דלהירושלמי דמיירי בסוטה ממש צ"ל דגזה"כ לעבור בעשה ול"ת משום איסור חל על איסור, ולגמ' דידן מיירי בעדי כיעור לכן תוכל לאכול בתרומה אח"כ ואין צ"ל גזה"כ הוא, ולתוס' לעבור בשני לאוין עיי"ש

[קפז] כתיב בתורה (דברים כ"ד ד) אצל אשה שנתגרשה מבעלה ונשאת לאחר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחר אשר הוטמאה כי תועבה הוא לפני ד' ולא תחטיא את הארץ אשר ד' אלקיך נותן לך נחלה, ופשטות הענין כמו שפירש הרמב"ן ז"ל דהפסוק כולל שני לאוין יזהיר במחזיר גרושתו משנשאת ויזהיר ג"כ במחזיר אשתו שנטמאה היינו לאחר שנסתרה, וצריך לפרש למה כולל הפסוק שני לאוין אלו ? ונ"ל לתרץ כמו"ש הרמב"ן ז"ל ג"כ דלמה הוא תועבה הלא הראשון גרשה כדין והשני ג"כ לקחה כדין והראשון אשר יחפוץ להחזיר אותה ג"כ כדין בחופה וקדושין ? ותירץ הרמב"ן דטעם התורה בזה כדי שלא יחליפו את נשותיהן זה לזה דיכתוב לה גט בערב ובבוקר היא שבה אליו, ולפ"ז שפיר כולל אותה התורה דהוא ג"כ כעין זנות דסוטה, וסוטה דמרבה כאן בלאו היא סוטה ודאי לאו שנסתרה וכדמפרש בגמ' מאי נסתרה נבעלה היא למיקם עלי' בלאו ולא תחטיא את הארץ להזהיר ב"ד על כך, הרי למדנו גודל קדושת ישראל שהתורה הזהירה לב"ד, ולפע"ד זה שאמרו חז"ל בסוטה ואלו שב"ד מקנאין אותן ואם הב"ד יעלימו עיניהם מזה עוברין בל"ת, ומזה נראה שהב"ד מחויבין ברגל להעמיד שומרים בגנות ועל הנהר שלא יתאספו זכרים ונקיבות כדאי' בשו"ע - ואגב אורחא אמרתי לבאר בזה עוד דבר אחד והוא מ"ש ביומא גדולה תשובה שדוחה ל"ת שנאמר (ירמי' ג) לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אלי' עוד הלא תחנף הארץ ההוא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ד', ול"ת שבתורה פירש"י לא יוכל בעלה הראשון וכו', והקשה בכפות תמרים מה גדולה תשובה הלא כל עשה שבתורה דוחה ל"ת ונראה לי לפרש דע"כ ליכא למימר מטעם לאו דגרושה