עשירית האיפה חלק א קנא

מוחה בהו וכן כתב הרמב"ם, וכתב במשל"מ בודאי קודם ההשקאה הי' אומרים לו ב"ד הוי יודע שאם באת ביאה אסורה מימיך או שלא מחית בבבניך ובבנותיך אין המים בודקין ונמצא שאתה גורם לשם המפורש שימחה על המים לבטלה ותוציא לעז על מי סוטה עכ"ל

[קמח] כתב המשל"מ וז"ל נ"ל לומר דאין חילוק כלל אם עבר הבעל על ביאה אסורה בין בשוגג ובין במזיד ובכולם אין המים בודקין כל שידע בחטאו בשעת ההשקאה, אבל אם שכח חטאו בשעת השקאה אף שחטא במזיד המים בודקין עכ"ל

[קמט] אפי' אם עשה תשובה על הביאות האסורות מ"מ אין המים בודקין את אשתו, ואף דלענין חזרה מעורכי המלחמה מהני אם עבד תשובה כיון שהדבר שם חמור מאוד דאפי' סח בין תפלה ש"י לתפלה ש"ר חוזר א"כ לא משכחת לה שיעשו מלחמה אלא כעין אותם שמתו בעטיו של נחש אלא ודאי שמועיל תשובה, אבל הכא שלא הקפידה תורה אלא על עון פרטי דביאה אסורה, אפשר לומר דגזה"כ שלא יעשה נס אלא על מי שלא בא ביאה אסורה, ובעל קרבן חגיגה ר"ל שמהני תשובה וליתא עכ"ל המשל"מ, ול"נ כיון שהתשובה שיעורו עד שיעיד עליו היודע תעלומות כמ"ש הרמב"ם בה' תשובה ודבר זה נעלם מכל בנ"א ויוציא לעז על מים המאררים דהוא בעצמו אין יכול לדעת אם תשובתו נתקבלה

[קנ] כתב הרמב"ם שהבועל והסוטה שניהם ימותו בשעה אחת וברגע אחת, ימות הנואף שהשקה על ידו בכל מקום שהוא ויארעו לו מאורעות אלו שארעו לה לצבות בטן ולנפול ירך, וכתב המשל"מ דהבועל נבדק ג"כ בין לעבר ובין לעתיד כמו הוא, ואפי' אם היא נאפה עם אחר הבועל האחר אף שלא שותת על ידו ג"כ מת דכללא הוא בעת שהיא נבדקת גם הבועל נבדק בין הוא בין אחר בין לעבר ובין לעתיד עיי"ש, מ"מ למדנו ששנים מתים ביחד

[קנא] כתיב בתורה ובאו ובאו שני ואוי"ן יתירין דמצי למכתב באו בלא וא"ו ללמדך כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, מים המאררים גמט' שני פעמים רמ"ח ללמדך כנגד שני פעמים רמ"ח אברים להאשה ולהבועל, וכשם שהיא אסורה לאחיו של בעל אם נפלה קמי' ליבום כך אסורה לאחיו של בועל והכל תלוי בה דכתיב ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה בה הדבר תלוי אם. היתה מזידה אסורה שוגגת מותרת, (תוס' בשם הירושלמי)

[קנב] על שני מיני ספיקות עונשין ב"ד של מעלה אם אכל ספק חלב ספק שומן ואף שאח"כ נודע לו שהוא שומן מ"מ צריך כפרה מעט, אבל בספק סוטה אף שנודע אח"כ אחר שתייה שטהורה היתה מ"מ נענש הרבה מב"ד של מעלה אם בא עלי' קודם שתייה כדין לאו הבא מכלל עשה (דף כ"ח)

[קנג] רגלים לדבר דאמרינן בסוטה בכ"מ, דוקא ע"י שני דברים אלו קינוי וסתירה, אבל קינוי בלא סתירה הרי הוא כספק מגע בשרץ שהרי בלא קינוי לא הי' שום ספק בסתירה גרידא דלא נחשדו על העריות, (תוס' שם)

[קנד] שגגה ואונס שניהן אין אוסרין בסוטה, וה"ד שוגג אשתו ואשת איש עמו בבית ונתכוין לאשתו ונזדמנה לו זו ואף היא שגגה כסבורה שהוא בעלה

[קנה] ספק טומאה בכל התורה כולה למדנו מסוטה ומינה מה סוטה רה"י ודבר שיש בו דעת לישאל אם נטמאת אם לאו, אף כל ספק טומאה דוקא ברה"י ודבר שיש בו דעת לישאל, ובהנוגע יש בו דעת לישאל אם נגע אם לאו והוא אומר אינו יודע כגון אדם או טהרות שאדם הי' עוסק בהם בשעה שנולד הספק, ושאין בו דעת לישאל בין ברה"י ובין ברה"ר ספיקו טהור, מ"מ לאו לגמרי מסוטה גמרינן דהתם איכא דעת שניהם נוגע ומגיע ובטומאה אין צריך אלא דעת נוגע, אבל משום דיש עוד קרא דמחד קרא נפקי ודאי טמא דוקא מטמא ומחד קרא משמע אפי' ספק, אלא ללמדך החילוק בין ישנו דעת לישאל או לא (דף כ"ט)

[קנו] השב שמעתתא הקשה על הרמב"ם דפסק דקטנה שזינתה נאסרה והא קטנה אין בה דעת לישאל, ותירץ בציון ירושלים דהרי פסק הרמב"ם דפיתוי קטנה לאו אונס הוא דיש לה רצון ושוב יש בה דעת לישאל ושפיר נאסרת, אבל הירושלמי ס"ל דאין לה רצון הו"ל כאין בה דעת לישאל

[קנז] בירושלמי מפיק ספק טומאה בר"ה שטהור דמצינו שהציבור עושין פסחיהן בטומאה בשעה שרובן טמאין מה טומאה ידועה הותרה לציבור ק"ו ספק טומאה, ולכאורה הא בפסח לא הותר לציבור אלא טומאת מת ומנ"ל שאר ספק טומאה ברה"ר שטהורות ? אלא ע"כ דכל הספיקות מדבריהם וכיון שהותרה לציבור ודאי טומאת מת, יש לנו להקל בספק שהוא מדרבנן אפי' בשאר טומאות, (ק"ע)

[קנח] ובמהרי"ט פי' דלכאורה למה צריך כלל לספק טומאה בר"ה דתיפוק לי' להעמיד כל דבר על חזקתו ? ותירץ דספק טומאה לטמא גמירי מסוטה אבל אכתי לא ידעינן לחלק בין רה"י לרה"ר אבל כיון דמצינו לחלק בטומאת ציבור בין יחיד לרבים אף כאן אמרינן חילוק זה, (פנ"מ)

[קנט] כבר למדנו דשני טומאות יש בסוטה אחד לבעל, ואחד לבועל, מיהו יש עוד בה שני טומאות והיינו לתרומה ולכהונה שאסורה בתרומה דביה נשא, וגם אם היא אשת כהן, ואם מת בעלה קודם ששתה אסורה לכהן לעולם משום ספק זונה

[קס] אין שני עושה שלישי בחולין, ובתרומה עושה שני שלישי, ובקידש רביעי, וטבול יום אין עושה רביעי בקודש כיון דטבול יום קליש לי' טומאתו, אבל פוסל את התרומה ועושה שלישי בקודש, וחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמי ודינם כחולין ואן עושין שלישי ומותר לגרום טומאה לחולין שבא"י, ושתי עיסות אחת טהורה ואחת טמאה נוטל כדי חלתה מעיסה שלא הורמה חלתו ונותן אפי' כביצה