עשירית האיפה חלק א קנ

ואם הי' השחוף הזה אחד מן הפסולין פוסל מן התרומה (כ"ו ע"ב)

[קלב] אתנן כלב ומחיר זונה מותרין שנא' גם שניהם כלומר דוקא אתנן זונה ומחיר כלב ולא ארבע דהיינו עוד אתנן כלב ומחיר זונה

[קלג] קינא לה דרך אברים פריצותא בעלמא היא ולא קינוי הוא, (שם)

[קלד] אלו שב"ד מקנין לה אם רואים אותה שמתנהגת בפריצות לא להשקותה אלא לפוסלה מכתובה, נתחרש בעלה או שהי' במדינה אחרת, או שהי' חבוש בבית האסורין אם באו עדים אח"כ שנסתרה ושהתה כדי טומאה ב"ד איסרין אותה על בעלה ומקרעין כתובתה וכשיבוא בעלה או יבריא או יצא מבית האסורים נותן לה גט ואין יכול להשקותה מפני שהוא בעצמו לא קינא לה, חרש מיירי בשני מיני חרשים המדבר ואיני שומע, או שומע ואינו מדבר או שניהם כאחד או מצד מום או מצד שמיעטם הכתוב

[קלה] עוברת על דת יהודית כגון שאינה צנועה דיוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק וכדומה צריכה התראה להפסידה כתובתה, לא מיבעיא אם אין בעלה בעיר או שנתחרש או שנשתטה דאין לה אימתא דבעל בודאי צריכה התראה, אלא אפי' יושבת תחת בעלה הבריא עוברת על דת בפריצותא יתירה מ"מ צריכה התראה להפסידה כתובתה, (דף כ"ז)

[קלו] סתמא דמילתא אדם מקפיד על אשתו שלא תהא עוברת על דת, לכן יוכל ב"ד לקנאות לה אם מתנהגת בדרך פריצות ולא אמרינן אין חבין לו לאדם שלא בפניו לעשות שליחות שלו ממאי דלא ניחא לי', מ"מ בין ישנו פה ובין איננו פה יוכל לקיימה אח"כ אם חפץ (שם)

[קלז] ואף דקיי"ל דבעל שמחל על קינויו מחול הוא, מ"מ ג"כ הב"ד מקנין אם אינו בביתו כדלעיל וסתמא דמלתא ניחא לי' לאינש דעת ב"ד (שם)

[קלח] וס"ד דגמ' שם לומר דמשום זה מוסרין לו שני ת"ח בדרך לבעל שאם ירצה לבעול אותה יאמרו לו מחול על קינוייך ובעלה, הרי אף שקינא לה ונסתרה ואסורה משום ודאי, מ"מ אם מחל על קינוייו מחל ומותרת לו, אבל במסקנא קיי"ל דלאחר סתירה אין יכול למחול דאין עוד היתר לא סורו

[קלט] שני דברים הודו זקנים שבדרום, בעל שמחל על קינויו מחול, ובן סורר ומורה שמחלו אביו ואמו מחול, אבל זקן ממרא שרצו ב"ד למחול לו אין מוחלין שלא ירבו מחלוקת בישראל, (שם)

[קמ] נכרי מקנין על ידו, ופוסל מן התרומה

[קמא] נכרי ועבד שבאו על הכהנת ועל הלוי' ועל בת ישראל פסלוה מן התרומה ומן הכהונה ולא אמרינן עם הדומה לחמור וביאת בהמה לא פוסל מן תרומה וכהונה ואינה אוסרה על בעלה, מ"מ שנים אלו פסלוה מן התרומה

[קמב] שני איסורים יש חוץ מגמר ביאה, והן נשיקה והעראה, בהעראה כ"ע לא פליגי דדינה כגמר ביאה לחייב מיתה בכל איסורי עריות, ובנשיקה פליגי אי דינה כהעראה וקיי"ל דנשיקה לאו כהעראה (שם), מיהו בשפחה חרופה אין חייב אלא בגמר ביאה (רש"י)

[קמג] לעולם יתרחק אדם לישא דומה ובת דומה, ושניהם בודאי אסורין לכתחלה, דומה היא נטענת ונדברת בפי כל על ניאופיה, ובת דומה היינו בתה ויש לה מעלה שהיא בחזקת כשרות מפני שרוב בעילות אחר הבעל ואינה ממזרת, ודומה יש לה מעלה דבודאי באה מטיפה כשרה, וקיי"ל דמי שאינו מוציא לישא אלא שתי אלו ישא בת דומה ואל ישא דומה כדאמרן דרוב בעילות אחר הבעל, והיינו דוקא בקלא דפסק, אבל בקלא דלא פסק לא, (כ"ז) וכן אם היתה פרוצה ביותר בודאי חיישינן לבני'

[קמד] כתיב בתורה אשה תחת אישה למדנו להקיש איש לאשה ואשה לאיש, שאם הוא סומא אין משקה כך אם היא סומא לא היתה שותה, וכשם שחיגרת וגידמת לא הי' שותה כדכתיב והעמיד וגו' ונתן על כפיה כך אם הוא חיגר או גידם לא משקה, וכשם שאילמת אינה שותה דכתיב ואמרה וגו' כך אם הוא אלם אינו משקה, הרי שניהם דין אחד להם, (כ"ז ע"ב)

סליק פרק ד'

פרק

חמישי

[קמה] להרמב"ם אם בא על אשה אפי' אחרת ביאה אסורה אין המים בודקין אשתו, אבל לרש"י דוקא שבא על אשתו אחר קינוי וסתירה, ועי' ברמב"ן (פ' נשא)

[קמו] אם בא על אשתו אחר קינוי וסתירה אינה מפסדת כתובתה אבל אם היא אלמנה לכ"ג וכדומה ביאה אסורה מפסדת כתובתה, והלא לכאורה שניהם הן דבר אחד דביאה אסורה היא רנ ופי' במשל"מ דשאני הכא דאשתו אומרת שהיא טהורה אין כאן עלי' איסור כלל, ואף דעליו יש איסור משום ספק סוטה משום זה ליכא למקנסה, אבל אלמנה לכ"ג ושאר איסורי ביאה שניהם מוזהרין, וכתב עוד דאפי' בא על אשה בלא קדושין לדעת הרמב"ם הוא בל"ת מ"מ אם חזר ולקחה וקינא לה אחר הנשואין נהי דאין יכול להשקותה משום דאינו מנוקה מעון מ"מ אינה מפסדת כתובתה, משום דדוקא דהיכא דהי' הנשואין באיסור מפסדת, אבל דהנשואין הי' בהיתר אף שקדם לה ביאה אסורה אינה מפסדת, והיינו טעמ' ג"כ דבא עלי' בעלה אחר שנסתרה דהנשואין הי' בהיתר אינה מפסדת כתובתה

[קמז] כתב הרמב"ם מי שבא ביאה אסורה ועבר והשקה את אשתו ה"ז מוסיף על חטאתו פשע שגרם על שם המפורש שימחה בחנם לבטלה, ומוציא לעז על אשתו שהיא אומרת לאחרות שזינתה ולא בדקוה המים והיא לא תדע שמעשה הבעל גרמו שלא בדקוה, ובגמ' איתא לאו דוקא עון דידיה אלא אפי' דבני' ובנותי' דכתיב לא אפקד על בניכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה ואפי' דפנוי' של בניו ובנותיו, והרא"ש פירש דהיינו דוקא כשיודע ואין