עשירית האיפה חלק א טו

[יא] בר"ח במוסף אומרים בתחלה בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת וכו' ואח"כ אומרים מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו ושעירי עזים נעשה ברצון, וקשה לי מלבד כפילת הלשון שכבר אמר שהיו מקריבים עולות וחטאות אמר עוד הפעם מהקרבנות הנ"ל, עוד קשה הלא ידוע שבר"ח מקריבים עשר בהמות עולות וחטאת אחד וכאן אומרים עולת ר"ת לשון יחיד ושעירי עזים נעשה ברצון לשון רבים, ותמוה דלהיפך צריך להיות עולות לשון רבים וחטאת לשון יחיד, ובשלמא עולת לשון יחיד נוכל לתרץ דלשון הכתוב אמר דכתיב מלבד עולת החודש ומנחתה אף דרבים נינהו אבל שעירי חטאות לשון רבים בודאי קשה, ונראה לי לתרץ דאם נאמר כדעת ר"א דבתשרי נברא העולם ובתשרי עתידין ליגאל ומזבח חדש לעתיד לבוא יהי' בראש השנה בשביעי באחד לחודש, וכן כתב הגאון ר' רפאל המבורג זצ"ל בספר דעת קדושים שבר"ה יהי' חינוך בית המקדש, ואנן קיי"ל דגם בר"ה באין שני שעירי חטאות לכפר אחד בעד ר"ה ואחד בעד ר"ח כדאיתא (בתוספתא שבועות) שי"ב שעירים לשנה ור"ח תשרי בכלל, ועתה אתי שפיר ראשי חדשים לעמך נתת בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר, היינו כל ראשי חדשים של השנה כולה אבל מזבח חדש בציון תכין כלומר בר"ה יהי' זאת ואז יבוא שני שעירים ביום אחד שעיר ר"ח ושעיר ר"ה ואתי שפיר, ומאי נשתנה מוסף ר"ח שאנחנו אומרים קודם איזה מקומן מכל מועדי השנה? נראה לי משום דאי' בסוכה דלאברי ר"ת תרי היכרא עבדינן אחת שנותנים אותם מתחת כרכוב המזבח מחציו ולמעלה, ועוד שמקדמינן שיר של ר"ח לשיר של יום, לכן אנחנו עושים ג"כ תרי היכרא קודם איזהו מקומן ובספר תורה, אבל בשבת לא קשה כיון דאין קורין בס"ת מוסף של שבת ואתי שפיר:

[יב] זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו (ר"ה דף כ"ז). וכתב על זה הטורי אבן דבשבועות מפרש הטעם לחייב הנשים בקידוש היום דכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנייהו בשמירה איתנייהו נמי בזכירה וקשה לי אביי דאמר (בפ"ג דברכות) דנשים אין חייבות בקידוש היום מן התורה אלא מדרבנן למאי נ"מ נאמרה זכור ושמור בדיבור אחר עכ"ל ולא תירץ כלום, ולי נראה לתרץ דהברייתא זו המובא כאן היא במכילתא (פ' ויקרא) ואיתא שם בזה"ל זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בדיבור אחד נאמר לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך ועליהם נאמר אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי, הרי דוקא דבר והפוכו במצוה אחת אז שניהם בדיבור אחד נאמרו וקשה זכור ושמור מה דבר והפוכו הוא? ונראה לי לתרץ כמו שדרשו חז"ל ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת כלומר שיחלל שבת אחת בפיקוח נפש כדי שיוכל לשמור שבתות הרבה כמו"ש (יומא פ"ה ע"ב), אף כאן הכי פירושא זכור את יום השבת לקדשו באופן שתוכל לשמור שבתות הרבה כלומר חלל שבת בפיקוח נפש כדי שיוכל עוד לחיות ולשמור שבתות הרבה הרי ג"כ דבר והפוכו ואתי שפיר, ובזה מתורץ קושית הטו"א הנ"ל דצריך הי' לאמר שניהם בדיבור אחד לקיים את השבת אם צריך לחלל אותו בפיקוח נפש, ומאן דאמר ללמד לענין קידוש היום מן התורה לנשים לומד שמותר לחלל שבת בפיקוח נפש כשאר תנאים דיומא שם מותי בהם, ולכאורה למ"ד שמרמז על קידוש היום דנשים איזה דבר והיפוכו הוא בזכור ושמור, י"ל דקידוש היום של נשים יוצאין בהדלקת הנרות שאומרים להדליק נר של שבת הרי קיבלה עליה את השבת וזאת הוא הקידוש מן התורה, ונר מרומז לנשמת אדם כמו שאמרו ז"ל (בבר"ר פ' בראשית) דע"י הנר שמדלקת מתקנת חטא אדם הראשון וחוה שגרמו מיתה. והיינו ע"י זכור יהי' להם שמירה, ועוד שמירה דנשים היינו ל"ת של חילול שבת שהוא במיתה והיינו זכור את יום השבת ולא תעבור על השמירה שהוא במיתה והנרות הללו מצילות מן המיתה לאור באור החיים של שבת לעתיד לבוא ואתי שפיר

[יג] במדרש (רבה פ' עקב) וז"ל את סבור שמא לרעתך נתתי לך את השבת לא נתתי לך אלא לטובתך כיצד א"ר חייא בר אבא את מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר מנין וקראת לשבת עונג (ישעי' נ"ח) מה כתיב אחריו אז תתענג על ד' ויתן לך משאלות לבך עכ"ל, וכל המפרשים ראו כן תמהו וכי ס"ד שהשי"ת יתן לנו את המצות לרעה לנו וכש"כ את השבת ששקולה ככל המצות ובפירוש כתוב בתורה פעמים רבות אין מספר על כל המצות שהם לטוב לנו, ונראה לי לפרש דהנה בכל המצות יש שכר על ההכנה ועל העשייה, והנה מצות הכבידות עלינו לעשות כגון צדקה ומעשרות וכדומה פשיטא שמגיע לנו שכרינו בכפלים על ההכנה ועל העשייה, אבל שבת היה אמינא שדוקא על ההכנה שכל השבוע כולו יהא רעה לנו במאכל ובמשתה לצמצם הכל לכבוד השבת וששת ימים תעשה מלאכתך ויום השביעי לאלקיך כלומר שיעבוד ויכין כל הששת ימים שיוכל לענג את השבת לשם שמים, אבל מצות אכילה בשבת לכאורה אין מגיע לנו שום שכר עבור זה, ועל זה אמר הנביא דליתא רק את מקדש את השבת במאכל ובמשתה ובכסות נקייה ומהנה את נפשך ואני נותן לך שכר ותזכה שיתן לך משאלות לבך כן נ"ל ברור. ומצינו כהאי גוונא בגמרא להרע הנשבע שלא יאכל ולהיטב הנשבע שיאכל, הרי לרעתך ג"כ הפירוש שלא תאכל כל השבוע היינו בצמצום גדול כדי לענג את השבת מ"מ בזכות האכילה בשבת ג"כ שכרך הרבה מאוד וא"ש, הרי שכר השבת כפול בעד הכנה ובעד התענוג, לכן נ"ל דבשביל זה כל מעשה שבת כפולה כאמרם ז"ל במדרש מ"ע לנוח ומל"ת על המלאכה, וזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, וכן ביום השבת שני כבשים ומחלליה מות יומת, ושני כבשים למוסף ושני סדרים של לחה"פ ושני בזיכי לבונה מקטירין על המערכה שניה וכן בוצעין על שתי ככרות בשבת ומזמור שיר ליום השבת כפול, וזהו הענין מה שאיתא בסה"ק בשם האריז"ל דאכילות של שבת הגם שאין אוכל בכוונת הראויות הם ג"כ כולו קודש, ונ"ל עפ"מ שתירץ הר"ן ז"ל קושיא המפורסמת על הרמב"ם שפוסק דבמצה כפאוהו ואכל יצא אלמא דס"ל דמצות אין צ"כ ובשופר פסק התוקע לשיר לא יצא אלמא