עשירית האיפה חלק א קמח

[קיג] באשת ישראל אי' בכ"מ בשם התוספתא קרבה מנחתה ולא הספיק לקרב הקומץ עד שמת הבעל או שמתה היא שירים אסורין דעוד לא כיפרה כלום, אבל קרב הקומץ ואח"כ מתה היא אי שמת הבעל שירים מותרין שעל ספק באה מתחלתה כיפרה ספיקא והלכה לה, באו עדים שהוא טמאה בין כך וב"כ מנחתה אסורה

[קיד] ואי' עוד בתוספתא החילוק בין איש לאשה, מ"ע שהז"ג באיש ובאשה לא, האיש עיבר על בל תקיף ועל בל תשחית ואשה לא, האיש נידון בבן סורר ומורה ואשה לא, האיש מעטף ומספר, והאשה מעטפת ואין מספרת, האיש נמכר ונשנה ואשה לא, האיש נמכר בעבד עברי ואשה לא, האיש נרצע ואשה לא, האיש קונה עבד עברי ואשה לא, עכ"ל, וכל הדברים שבין איש לאשה למדין מקרא אבל שתים הן הלכה לממ"ס האיש מדיר בנו בנזיר והאיש מגלח על נזירות אביו ולא האשה, ובתוס' חשיב עוד הרבה דברים סמיכות תנופות הגשות וקמיצות ושהעבד עברי יוצא בשנים וביובל ובמיתת אדון שנוהגים באיש ולא באשה, והזב מטמא בראייות ולא הזבה, מצורע אסור בתשמיש ולא מצורעת עכ"ל

סליק פרק ג'

פרק

רביעי

[קטו] ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה ושתיהן מחד קרא נפקי, תחת אישה פרט לשתי נשים אלו דאינם עוד תחת אישה, וקיי"ל דאין אשה שותה אלא בשקדמה ביאת בעל לביאת בועל מדכתיב תחת אישך, והיכא משכחת לה ומתרץ בגמ' כגון שבא עלי' ארוס בבית אביה, ובשומרת יבם כגון שבא עליה יבם בבית חמיה, אכן כל זה מדין תורה דקרא מיעטן, אבל מד"ס ת"ל דאסירא שבא על ארוסתו בבית חמיו משום דביאה זו אסורה מד"ס, וקיי"ל דבביאה אסורה כזה דמד"ס ג"כ אינה נבדקת, אבל אם קינא לארוסתו או לזקוקתו ונסתרה אחר שנשאה ה"ז שותה ככל הנשים, ואם הבעל בא על ארוסתו אחרת בבית חמיו ג"כ אין המים בודקין אותה לרעת הרמב"ם, ומיהו הראב"ד משיג דאפי' כה"ג כיון דהאיסור רק מדרבנן המים בודקין אותה, ופי' במשל"מ דודאי הראב"ד ג"כ ס"ל דאף איסור מד"ס ג"כ אין מנוקה מעון הוי, מ"מ ס"ל דבבא על ארוסתו בב"ח אין מעכב מלשתות משום דס"ל ז"ל דלא הקפיד הכתוב בביאה אסורה רק בביאה שאין לה היתר כגון הבא על אחת מהשניות, אבל בא על ארוסתו שלמחר נושאה ומותרת לו לא חשיב בעילת איסור לענין זה דקינוי

הא דמגלגל על הסוטה ואמרה אמן שלא סטיתי ארוסה, קשה דהלא אם קינא לה ושהוא ארוסה ונסתרה כשהוא ארוסה וקא משקי לה כשהוא נשואה המים אין בדקי לה דכתיב ונקה האשה מעון והלא לא מנוקה מעון כיון דקינא כשהיא ארוסה אסור לו לישא אותה אלא ודאי ע"י גלגול, והקשו בתוס' לוקמה כגון שבא עליה בשוגג א"כ מנוקה מעון הוא שלא ידע עד לאחר מכאן שנסתרה דהא כי מוקי לה ע"י גלגול ג"כ לא מנוקה מעון הוא אם זינתה באירוסין אלא כיון דבשוגג מנוקה מעון הוא, ותירצו דשאני הכא כיון שבשעת השקאתה יודע שבא עלי' באיסור בין שבא עלי' בשוגג בין שבא עלי' במזיד לאו מנוקה מעון הוא. אבל אינו יודע בשעת השקאתה מנוקה מעון קרינא בי' עכ"ל התוס' (קדושין כ"ג ע"ב), נמצינו למדין דשני מיני שוגגין הן אם לא ידע ששגג בשעת השקאתה מנוקה מעון נקרא, אבל אם יודע בשעת השקאתה שבא עלי' באיסור אפי' בשוגג אינו מנוקה מעון

[קטז] עבר ונשא מעוברת ומינקת חברו ה"ז שותה שהרי אין כאן עבירה (הרמב"ם), ותמה משל"מ מה בין זה לבא על ארוסתו הלא שתיהן אסורין מד"ס, ותירץ דשאני מעוברת ומינקת חברו שאין איסור הביאה מצד עצמה אלא משום דבר אחר דהיינו הולד וביאה אסורה לענין קינוי הוא דוקא מצד עצמה ולא בביאה האסורה מחמת ד"א עכ"ל, וכעין זה תירץ בתוי"ט לקמן

[קיז] מעוברת ומינקת עצמו או שותה או לא נוטלת כתובה, ופירש"י דמשקין אותה בעת שהוא עודנה מעוברת ולא אמרינן לא ליקטלה לולד ודינה ככל חייבי מתות דאין ממתינים לה עד שתלד, אבל התוס' כתבו דבאמת ממתינין לה עד שתלד ושאני התם דחייב מיתת ב"ד דגזה"כ הוא ומתו גם שניהם לרבות את הולד, ודעת הרמב"ם ג"כ כדעת רש"י דמשקה אותה כמו שהוא, ואף דבמיתת ב"ד הטעם שלא יענה את דינה אבל הכא למה לא נמתין ? פי' במשל"מ דהתם אם היא חטאה בעלה מה חטא שמפסיד הולדות לכן צריך קרא, אבל הכא הבעל רוצה להשקותה ובידו הוא שלא להשקותו מהיכי תיתי שנחוש להפסידו עכ"ל, ונ"ל דישראל אין מצווה על העוברים לכן אין אנו חוששים להריגת הולד, אבל משום ממון הבעל חששו ואיכא למימר דמשום זה הבעל אין חושש להולד כיון דחושש שזינתה אולי אין הולד שלו אף דרוב בעילות אחר הבעל מ"מ הוא לא יחפוץ בתקנה זו דאם תמות אין חושש גם להבן שהוא ממזר ואין לבו דוה עליו ואף דרוב בעילות אחרי הבעל, כיון דישנו פעמים שידוע לו ודאי שלא בא עליה ואז הוא ממזר ודאי, ואפי' משום ספק ממזר ג"כ אינו חושש כן נ"ל

[קיח] אילונית וזקנה ושאינה ראיה לילד לא שותות ולא נוטלות כתובה, ואף אם נשא אשה אחרת אחר הקינוי מ"מ בשעת הקינוי לא היתה ראויה לשתות ובהיפך אם הי"ל בשעת הקינוי אשה ובנים ומתו אחר הקינוי כבר נראו לשתות (תוס' בשם הירושלמי), ובמשל"מ נסתפק אם גם באיסור דאורייתא כגון שנעשה פצוע דכא אחר הקינוי אם שותה דכן ס"ל לחכמים דאינה שותה והכי קיי"ל, וכתב התוי"ט דמ"ש ממעוברת חבירו דשותת מפני שיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן ומאי שנא אילנות דס"ל דאינה שותת הלא יכול לישא אחרת, ותירץ דאילונית אסורה מד"ת למי שאין לו אשה ובנים אבל במעוברת לא גזרו אלא משום חשש התינוק לפיכך לא החמירו בה כילי האי ולא הוי זה אלא כתקנה בעלמא עכ"ל, ובהרא"ש איתא הטעם דמאיסה לי, שהרי קינא לה ונסתרה

[קיט] אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכ"ה ממזרת