עשירית האיפה חלק א קמז

עד ב' ג' שנים לפי גודל זכותה, אבל מתנונת והולכת ולבסוף תמות באותה מיתה עצמה

[צה] הרמב"ם פסק שמוציאין אותה מעזרת נשים שלא תטמא בפריסת נדה, והקשה במשל"מ הלא צריך להוציאה ג"כ מהר הבית דג"כ מקודש שאין זבים וזבות ונדות ויולדות נכנסים לשם והניח בצ"ע, אלא ודאי משני מקומות אלו מוציאין אותה

[צו] תורה ומצות שנים אלו מגינין ומצלין, מיהו בזה מחולקין דכתיב נר מצוה, ותורה אור מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה כן, ומה איר לעולם, אף התורה לעולם מגינה בין בעוה"ז ובין בעוה"ב

[צז] אף דאין חייב אדם ללמוד בתו תורה, אבל המצות שנוגעים לה היינו הג' מצות ומה שצריכה לנהוג בביתה בכשרות יכולה ללמוד

[צח] שני דברים יש במשנה, חסיד שוטה במקום סכנת נפשות והוא נוהג בדרך חסידות, ורשע ערום כגון הנותן דינר לעני להשלים לו מאתים זוז כדי שלא יוכל לקבל מן הצדקה, או שמשיא עצה למכור בנכסים מיעוטים כדי שלא יזכו הבנות בחלקן, או שמשיא עצה למכור בנכסים כגון נכסי לך ואחריך לפלוני ואין לשני אלא מה ששייר הראשון, והמלמד לאחרים לומר עשו כמוני ואינו מתכוון אלא להראות עצמו כחסיד בין הבריות, או המקיל לעצמו ומחמיר לאחרים, או שקרא ושנה ולא שמש ת"ח ללמוד טעמי הגמרא

[צט] יש הרבה מיני עמי הארץ כל שאינו קורא ק"ש, כל שאינו מניח תפילין, כל שאין לו ציצית בבגדו, כל שיש לו בנים ואין מגדלן לת"ת, ואפי' אם לא שימש ת"ח ג"כ ע"ה הוא שאינו מבין מה שהוא לומד, וכל שאינו אוכל חילין בטהרה, ויש שאין מקבלין מהן עדות, ויש כשר לעדות ונחשד על הטהרות, ועל השביעית ועל המעשרות

[ק] כתיב כי רבים חללים הפילה זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגי' זה ת"ח שהגיע להוראה ואינו מורה, והפסוק מיירי בשני מיני ת"ח

[קא] שני מיני שלא לשמה הן. אם עוסק בתורה מיראה אף דצריך ללמוד מאהבה מ"מ מתוך שלא לשמה זה בא לשמה, ואם לומד להוסיף פשע על חטאתו לעבור במזיד נעשה לו התורה סם המות דשגגות נעשית לו זדונות, ותכלית החכמה תשובה ומעש"ט

[קב] שתי קדושות יש למנחה, אחר קדושת פה והוא קודם קדושת כלי אינה רק קדושת דמים לכן אם נטמאת תפדה ותצא לחולין ויקנה אחרת מדמי', אבל אחר קדושת כלי יש לה קדושת הגוף ואם נטמאת תשרף (כ"ב ע"ב)

[קג] אלו מנחות שנשרכות. האומרת טמאה אני לך, ושבאו עדים שהיא טמאה, והאומרת איני שותה, ושבעלה אין רוצה להשקותה, ושבעלה בא עליה בדרך. וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות, וכן בת ישראל שנשאת לכהן, ובתוס' הוסיף עוד שנים מת הוא או מתה היא

[קד] ויש עוד מנחות פסולות, מנחת ארוסה ושומרת יבם, ואלמנה לכ"ג, ולא חשבם במתני' דידוע פסול שלהן דאין נבדקות ואין שותות כלל, (תוס' שם)

[קה] חילוק יש בין באו עלי' עדים קודם קידוש כלי של המנחה ובין שבעלה בא עלי' בדרך, קודם קידוש, בבאו עלי' עדים קודם קידוש הרי עון מבורר ולא נתקדשה כלל בכלי, אבל בבא עלי' בעלה בדרך אע"ג דאין המים בודקין אותה מ"מ כי קדיש מעיקרא שפיר קדוש, (תוס' שם), הרי שני דינים בזה

[קו] האומרת טמאה אני לך, לכאורה הי' מנחתה צריך להוליך לים המלח דומיא דחטאת שמתו בעלי' ? ותירץ בירושלמי דהתם משום ודאי, אבל כאן היי ספק ודמיא לאשם תלוי שנשחט דתנינן אם מנשחט נודע לו הדם ישפך, והבשר יצא לבית השריפה, (תוס' דף כ"ג)

[קז] אשת כהן יש למנחתה שני שותפים הבעל שממונו הוא, והאשה שבשבילה באה, הלכך לשורפה כולה א"א דאינה של כהן לגמרי להקריבה א"א משום חלקה, הלכך נקמצת ומחלקין השריפה לשני מקומות הקומץ קרב בעצמו כדינה, והשירים אין נאכלים אלא מתפזרין בבית הדשן

[קח] שתי מיני מנחות של אשת כהן נשרפות, מנחת חוטא ומנחת נדבה, מנחת חובה חייב הבעל לתת בשבילה א"כ בודאי יש לו חלק בה, ואפי' במנחת נדבה דמ"מ מה שקנתה אשה קנה בעלה והו"ל חלק בה, וכ"ת כיון דשניהן יש להן חלק בהמנחה הלא קיי"ל דמנחה אין באה בנדבת שנים דכתיב נפש ? י"ל כיון דעיקר כפרה משום דידה שפיר נפש קרינן בה, (תוס' שם)

[קט] שני מיני בת כהן הן דמנחתה נאכלת, אם נשאת לישראל, וכן אפי' כהנת אלמנה וגרושה שהביאו מנחתן נאכלין, ולרש"י משמע דמנחת בת כהן בתולה ועודנה בית אביה נשרפת, אבל בתוי"ט כתב ע"ז ולישנא קטוע היא רק נאכלת דאמרינן כהן ולא כהנת עיי"ש

[קי] מה בין כהן לכהנת ? מנחת כהנת נאכלת, ושל כהן לא, כהנת מתחללת וכהן לא, דכהנת מתחללת מן התרומה ומכהונה אם נבעלה לפסול וכהן אין מתחלל אם נשא גרושה זונה וחללה, כהנת מטמאה למתים וכהן לא, ונ"ל דה"ה דמ"ע לטמאת לז' קרובים האמורים בתורה דוקא בכהן ולא בכהנת, כהן אוכל בקדשי קדשים ולא כהנת

[קיא] מה בין איש לאשה ? האיש פורע ופורם כשהוא מצורע ואשה לא, האיש מדיר בנו בנזיר ואשה לא, האיש מגלח על נזירות אביו ואשה לא, האיש מקדש את בתו ואשה לא, האיש מוכר את בתו ואשה לא, האיש נסקל ערום ואשה לא, האיש נתלה ואשה לא, האיש נמכר בגנבתו ואשה לא

[קיב] במנחה של אשת כהן איך לעשותה, ס"ל לר"ש דהקומץ קרב לעצמו והשירים לעצמן ור"א בנו ס"ל דהשירים מתפזרין על בית הדשן. מ"מ תרווייהו ס"ל דהשירים אין להם דין מנחה דדינא דנותנין אותן בלילה, ולאחר מיתה, ואין בה מחשבת פיגול, ובזה מתורץ קושית המהרש"א על התוס' עיי"ש: