עשירית האיפה חלק א קמו

זאת דריש עקביא בן מהללאל שלשה בארך, ובוראך, ובורך

[פ] מי סוטה פסק הרמב"ם (פ"ט מאה"ט) שאינה מטמאת את הידים הואיל ולמחיקה עומדת, ואף אם לא נמחקה כגון שהודית מ"מ אינה מטמאת

[פא] קיי"ל דחייבי לאוין יש להן קנס, ומשכחת ג"כ בסוטה כגון בא על סוטתו שהוא בלאו, כגון שאירסה וזנתה תחתיו שלא כדרכה וגירשה, ואח"כ אנס אותה אחר ואכתי הוא בתולה (תוס' רעק"א כתובות אות ל"ז) ומה דלא חשיב זה במשנה כיון דיש ס"ל דאינו אלא בעשה ובמשנה חשב רק חייבי לאוין

[פב] כתב הרע"ב בשם הרמב"ן טעם מנחת שעורים שתהי' סערת הש"י חימה יוצאה וסער מתחולל על ראש הרשעה הזונה כעין צליל לחם שעורים האמור בגדעון שמרמז לסער ולמהומה, וכן בכלי תרס סימן שתשבר ככלי יוצר, וכן העפר סימן שתמות ותשוב אל העפר, והשמן שאסור בה פי' החינוך כי שמן הוא למשוח הכ"ג והמלכים כי השמן עליון על הכל והוא אין לה חלק בה

סליק פרק ב'

פרק

שלישי

[פג] שני מיני עבודות הן במנחה, יש שכשירות בזר, ויש שטעונה כהן קידש כלי ויציקה ובלולה בשאר מנחות שטעונות שמן, ובמנחת קנאות חוץ משמן, לפירש"י הי' נוטל הבעל מנחתה מתוך הכפיפה מצרית ונותנה לכלי שרת, ושאר עבודת מקמיצה ואילך צריך כהן, והתוס' פי' ע"פ הירושלמי שאף דכשרה בזר מ"מ הי' הכהן עושה זאת דתיכף לתנופה והגשה דצריכה כהן וכתיב הקרב אותה בני אהרן, ובמגילה (דף כ) כתבו התוס' דתנופה והגשה א"צ כהן והניח רעק"א בצ"ע, ונותן הכהן על ידה כדי להניף דתנופה צריכה שתי ידים דבעלים ודכהן, הסוטה מניחה ידה תחת המנחה, והכהן תחת ידה ומניפה, ולהירושלמי מניח מפה וא"ת שחוצץ מביא כהן זקן ואפ"ת כהן צעיר שאין יצה"ר מצוי לשעה, ואם היא גידמת שני כהנים מניפין, ולבבלי גידמת לא היתה שותה כלל, (דף כ) תנופה ליכא בנשים חוץ משתי מנחות מנחת סוטה, ומנחת נזירה, ולמדין מגז"ש קדושין (דף ל"ו)

[פד] סדר מנחתה הניף והגיש וקמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים. ומשקה ואח"כ מקריב מנחתה הרי שתי עבודות תנופה והגשה גם בכהן

[פה] מנלן דבעינן שתי ידות להניף, למדנו גז"ש משתי פעמים יד דכתיב בשלמים ידיו תביאנה, ובסוטה כתיב ולקח הכהן מיד האשה מה להלן כהן ובעלים אף כאן כהן ובעלים (שם)

[פו] שתי פעמים כתיב והשקה, חד להשקותה אחר הקטרה, וחד ללמד שאם נמחקה המגילה ואמרה אינה שותה ולא הודית לומר טמאה אני מערערין אותה בע"כ ואפי' נמחקה המגילה קודם הקטרה דשלא כדין עשו הכהנים, אפ"ה כיון דנמחקה שלא כדין אין שומעין לה אלא או תשתה או תודה, ואם הי' רישומו ניכר צריך לחזור ולמחוק עד שלא יהא רישומי ניכר, ואף דישנו עוד והשקה שלישי בפסיק זה אינו לדרשא אלא לגופה שמשקה ואח"כ מקריב, (שם) ומאי דכהן מנית ידו תחת ידי בעלים אינו חציצה דגזה"כ הוא, אבל בשני שותפים כה"ג חציצה היא לפי שאינו גזה"כ שיהא שניהם מניפים, ועוד י"ל דאין הכהן מניח ידו תח"י הבעלים ממש דכה"ג הוי חציצה אלא שהכהן אוחז הכלי למטה והבעלים למעלה (תוס'), וק"ל הלא איתא בפירוש בירושלמי דחוצצין במפה או מביא כהן זקן הרי דשתי הידים נוגעין זה בזה וצ"ע

[פז] שני מיני חזרה יש בסוטה, חזרה מחמת בריותא שאינה רותתה וקאמרה איני שותת ודאי טמאה היא ולכך אינה רותתה דסמכה מעיקרא ואמרה כי מטיא למילתא לא שתינא ול"ש קרב קומץ, ול"ש לא קרב לא שתיא. אבל הדרא מחמת רתיתא שאני רואין שהיא רותת דאיכא למימר דאינה מאמנת שלא יבדוקה המים ואפי' היא טהורה ורוצית לסמוך ע"ז ולשתות הדין הוא. עד שלא קרב הקומץ תוכלה לחזור ואחר שקרב הקומץ לא תוכלה לחזור בה, ואפי' אמרה איני שותה מחמת בריותא וחזרה ואמרה דשותה אני. כיון דאחזיק נפשי' בטומאה לא מציא הדרא, ואף כי בגמ' הדין האחרון סליק בתיקו פסקה הרמב"ם דאינה שותה, ונ"ל משום חומר ספק מחיקת השם דספיקא דאורייתא לחומרא (דף כ') וצריך שיתן מר לתוך המים דכתיב מי המרים שמרים כבר

[פח] שני בתי דשן היו אחת בעזרה, ואחת תוך לעזרה עד שלא נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה נשרפת על הדשן שחוץ לעזרה, ואין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת, נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על בית הדשן, נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין בע"כ בשביל שגרמה לשם שימחוק (שם)

[פט] כמה ימחה, ס"ל לב"ה שתי אותיות, פי' משם הוי"ה ב"ה, והובא בתוס' והוא מהירושלמי והרמב"ם השמיטה וצ"ע

[צ] ירושלמי איתא מגילתה נגנזת תחת צירו של היכל בשביל לשחקה. לול קטן הי' שם ושם המים נשפכין ואסור לגבל בהן טיט דיש בהן משום קדושה, והרמב"ם גם זה השמיטה

[צא] אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועינה בולטות והיא מתמלאת גידין, והם אומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה ולאו משום שמא תמות דמת מותר במחנה לוי' אלא שמא תפרוס נדה, ונדה ובעל קרי אסורין במחנה לויה כלומר שנים אלו שטומאתן יוצאת מגופן

[צב] ושני מיני פחד הן, פחד ממש צמית הדם, אבל ביעתותא הבאה פתאום מרפי הדמים דנפתח המקור ע"י זה

[צג] ואסור למחוק פ' סוטה מן התורה לתת למים כ"א דוקא כתיבה לשמה

[צד] זכות תורה אם יש לה אע"פ שלא נצטווה מ"מ מדממתנת לבעלה ולבני' עד שבאין מבית המדרש יש לה זכות זה, יש זכות תולה