עשירית האיפה חלק א קמה

אצל הסוטה. ועשה לה הכהן התורה הזאת וכתיב ע"פ התורה וע"פ המשפט מאי משפט ביום. אף מגילת סוטה ביום, לכן אם כתב בלילה פסולה, וכתבו התוס' דכל דין סוטה בין תחלת דין ובין גמ"ד פסול בלילה דומיא דדיני נפשות ולא כדיני ממונות דגומרין בלילה

[סז] כתבה קודם שתקבל את השבועה פסולה, כתבה איגרת פסולה פי' בלא שירטוט מדכתיב בספר והלכה לממ"ס שהספרים צריכין שירטוט. כתבה על שני דפין פסולה, ודעת התוס' דדוקא בשני מגילות, דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים. כתב אות אחת ומחק אית אחת וכתב אות אחת ומחק אות אחת אע"פ שהשלים את כולה פסול דכתיב את כל התורה הזאת עד שתהא כולה כאחת, (דף י"ח)

[סח] שני דברים צריכה פרשת סוטה, כתיבה לשמה, ומחיקה לשמה, לכן אם כתב שתי מגילות לשתי סוטות ומחקן לתוך כוס אחד פסול, ואפי' מחקן בשני כוסות וחזר ועירבן ג"כ פסולה משום דילמא הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא ופסולה, אבל אם חזר וחלקן מיבעיא אם יש ברירה או אין ברירה ותיקו, ולכתחלה לא ישקה אותה. ואם השקה כשר כן כתב הרמב"ם, אף דאיבעיא לא אפשיטא ובשל תורה להחמיר ? ובברית ספר פסק דגם לכתחלה משקין אותה דיש ברירה, והא ודאי קשיא כיון דספיקא הוא בגמ' וצ"ע, ונ"ל לתרץ דברי הרמב"ם כיון דמחיקת שם שמים חמור מאוד מוטב שנשקנה כמו שהוא ואל יעבור על מחיקת השם ב"ה דודאי בל"ת הוא, ובתוס' תמהו ג"כ איך שייך ברירה כה"ג דא"כ כל תערובות שבעולם יחלקו ויאמרו ברירה ותירצו דהכא לא קפיד קרא אלא אמחיקה מן המגילה שתהא נכרת לתוך המים שלה אבל לתוך כוס אחד איכא למימר כל חדא שתתה מים דלאו דילה ולאו מחיקה נכרת היא, אבל חזר וחלקן הרי מים שכל אחת ניכרת וכה"ג בעיא אי אמרינן ברירה הרי הובררו מימיה, או דילמא אין ברירה כלומר דברירת המים בשעת מחיקה בעינן אבל ע"י תערובות של כתב המגילה לא קפדינן שהרי בשעת מחיקה בטל הכתב ולא תלוי מילתא אלא במחיקה לתוך מים המבוררין לצרכה וקא מיבעיא לה אימא לא בדקה לה משים דלא נמחקה המגילה כהלכתה אי משום דטהורה היא

[סט] השקה בסיב או בשפופרת בשנים אלו דרך שתיה בכך, או אין דרך שתי' בכך תיקו, והרמב"ם השמיט זאת וצ"ע, ובליקו"ה כתב דהכונה דהפנים של כלי חרס הציע כולה בסיב דאל"ה פשיטא דפסול דרחמנא הצריך כלי עכ"ל, ול"נ דאינו מוכרח דודאי צריך כלי למחוק לתוכה המים, אבל להשקותה אם דרך שתייה בכך קיים הקרא כדכתיב

[ע] אם נשפכו המים ה"ז כותב מגילה אחרת ומביא מים אחרים, אבל אם נשפכו ונשתייר מהן לא ישקה את השאר ואם השקה כשר, ונ"ל ג"כ משום הטעם דחמיר מחיקת השם, והכ"מ כתב דמספיקא לא מחייבינן לי' לשתות וצ"ע, ובפי' המשניות להרמב"ם כתב כי גלוי לפני השם ב"ה איך לעשות

[עא] כתבה ישראל או כהן קטן פסולה וכתב לה הכהן כתיב. וצריך לכתוב בכתב שיכול להמחות, ואם כתב בדבר המקיים פסול. מי סוטה שלנו נפסלו (הרמב"ם מהירושלמי) כיון שנתקדשו בכלי נפסלו כשאר קודש

[עב] שתי שבועות נאמרו בסוטה, ומפרש רב אשי משביעני עליך שלא נטמאת, ואם נטמאת יבוא בך (שם)

[עג] שתי פעמים אמן אמן תענה הסוטה ולמה לי שתי פעמים ו אמן על האלה, ואמן על השבועה, אמן מאיש זה, ואמן מאיש אחר, אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה, אבל על שומרת יבם לא מתנה עמה דאם זינתה בעת שהיתה שומרת יבם אינה אלא בלאו ומותרת לייבם, ואין מתנה לא על קודם שיתגרש ולא אחר שתתגרש, ור"מ ס"ל דאפי' להבא שלא אטמא ג"כ מתנה עמו והרע"ב פסק דלא כר"מ והרמב"ם פסק כר"מ ולא אמר ר"מ שהמים בודקין אותה מעכשיו, אלא המים פוקדין בה לכשתטמא המים בודקין אותה למפרע (ירושלמי) וכן איתא כאן בגמ', ותמוה לי שהתוס' מביא בשם הירושלמי וצ"ע, ואין מתנה לאחר שתתגרש דאפי' אם זנתה עם אחר והחזירה הלא מותר אלא דבקדושין תלא רחמנא האיסור לא בביאה, אבל אם נתקדשה לאיש אחר וגירשה אסורה לבעלה אע"פ שלא נבעלה (רש"י)

[עד] זה הכלל כל שתבעל ולא היתה אסורה לו אין מתנה עמה, הא אם היתה אסורה כגון דהיא יבמה ואם זנתה בנשואי אחיו נאסרה עליו וא"נ במחזיר גרושתו והיתה טמאה בנשואין הראשונים שזנתה אז מתנה ע"ז

[עה] וקשה איך משני אמן מרבינן תנאים הרבה האלו ? ומתרצים בתוס' דחד אמן קאי על כל מה דכתיב בפרשה ואלה ושבועה כתיב בהדיא וכן מאיש אחר דכתיב מבלעדי אישך ואמן יתירה לשומרת יבם וכנוסה לפי המשנה, אבל לדידן על הארוסה לא היתה אומרת אמן

[עו] באיש אחד ובועל אחד אין האשה שותה שתי פעמים, כגון ששתה מים המרים ונקתה מהן וחזר וקנא לה עם איש זה בעצמו ונסתרה אין יכול להשקותה על ידו פעם שני' אלא תאסר עליו ותצא בלא כתובה

[עז] אבל אם קינא לה עם אחר ונסתרה עם האחר משקין אותה פעם שניה דהרי שני בועלים הן וה"ה עם כמה אנשים

[עח] פעמים שמשקין את הסוטה שתי פעמים עם בועל אחד, כגון שהשקה אותה אחד וגרשה ונשאת לאחר וקינא לה השני אפי' עם בועל הראשון שכבר נסתרה עמו בעדים, הרי הבעל השני משקה אותה על ידו מפני שהוא בעל שני ואפי' ק' ונשאת לזה אחר זה משקין אותה כדאמרן, ומסיים הרמב"ם ואין אומרים ודאי שהוחזקה לזה וטמאה עד שיהא שם עד

[עט] ג' דברים צריך בסוטה, מים, עפר, וכתב, ומפרש בירושלמי מים להזכיר ממקום שבאתה, עפר למקום שהיא הולכת, כתב לפני מי שהיא עתידה ליתן דין וחשבון, לפני ממה"מ הקב"ה, כתב כלומר כל מעשיך בספר נכתבים דכתיב וזכור את בוראך וממלת