עשירית האיפה חלק א קמד

שרייער יחי' משנה במס' ידים (פ"א מ"ג) בנטילת ידים דאיתא שם ונשתנו מראיהן פסולין, ופירש שם בתוי"ט וז"ל דבנטילת ידים בעינן שלא נשתנה צורתן דומיא דקידוש ידים ורגלים מן הכיור והתם מסתברא דילפינן משום מים יתירא דכתיב ונתת שמה מים לרחצה ורחצו אהרן ובניו וגו' בבואם. אל אוהל מועד ירחצו מים ומהכא דייק נן דמים בהוייתן בעינן שלא נשתנו, ב"י ר"ס ק"ס בשם הרא"ה עכ"ל, ומעתה מיושב קושיות התוס', ולפי סברא זו דאורייתא הוא, נכנס להיכל ופנה לימינו דכל פנות שאתה פינה אינה אלא דרך ימין, ומקום הי' שם אמה על אמה וטבלא של שיש היתה קבוע בי' ומגביה ונוטל עפר מתחתי' ונותן כדי שיראה על המים, הי' שם עפר בהיכל מביא לא הי' שם אין צריך לחפר בקרדום אלא מביא ממקום אחר ומניחה בקרקע המשכן שעה אחת ואח"כ מניחו לתוך המים כדי לקיים שתי פסוקים אשר יהי', ומקרקע המשכן, אשר יהי' משמע מ"מ, ובקרקע משמע דוקא משם לכן יש שם מביא משם, אין שם מביא ומניחו שם, ומקדש ומשכן שני הם יש להם דין אחד דמה בטומאה הקלה שאינו אלא בכרת כתיב שם שני פסוקים מקדש ומשכן ובשניהם חייב כרת, אשת איש החמורה שהיא במיתת ב"ד לא כ"ש שנוהג בשניהם, ואפר ועפר אף דבכ"מ שניהם דין אחד להם כמו בכיסוי דם, הכא דוקא עפר, ולא אפר, מ"מ בדיעבד מותר רקבובות ירק דהוי ג"כ עפר

[נח] בג' מקומות הללממ"ס עוקבת הקרא דעושים כמו ההלכה ולא כדמשמע מהקרא, התורה אמרה בכיסוי הדם בעפר, וקיי"ל שמכסין בכל דבר שמגדל צמחים, התורה אמרה בנזיר תער לא יעבור על ראשו והלכה שחייב ג"כ בזוג של מספרים, התורה אמרה בגרושין בספר והלכה בכל דבר, ורש"י מביא מהירושלמי עוד התורה אמרה מרצע, והלכה אפי' סיל וסירה, וכן במצורע בתגלחת שניה, בתורה משמע דוקא במקום כניסת שער למעט זרועותיו, והלכה שלא ישאר שום שער אף שבתוך החוטם (ט"ו ע"ב)

[נט] ג' צריכין שיראו עפר סוטה, ואפר פרה, ורוק יבמה. משום ר' ישמעאל אמרו אף דם ציפור של מצורע שמביא רביעית מים שדם ציפור נראה בהן והכי קיי"ל, ושיערו רבנן דציפור דרור שבמצורע בין גדול או קטן, ואין לך גדולה שמדחת המים, ואין לך קטנה שנידחת מפני המים, ושניהם כשרים במצורע

[ס] שני דברים צריכין שני דברים עפר ומים, בסוטה ובעפר שריפת החטאת, ובשניהן אם הקדים עפר למים פסול, ובמי חטאת דכתיב שתי לשונות אל כלי וכתיב עלו. דאל כלי דוקא משמע מים ברישא, ועליו לערבן, ומה מצינו בכל מקום מכשיר למעלה דעפר הוא המכשיר את המים לבדוק הסוטה, וכן דם. הצפור של מצורע שמכשיר המים להזאה (דף י"ז)

[סא] סדר השבועה והכתיבה שניהם שוים הם להלכה כמבואר ברמב"ם (פ"ג ה"ז) וז"ל משביעה הכהן בלשון שהיא מדברת ומכרת ומודיעה בלשונה ובתשובת הרשב"א (סימן תתנ"ב) כתב דפרשת סוטה דנאמרת בכל לשון היינו חוץ מהשם שצריך לומר בלשון הקודש דהא בעינן שם המיוחד עכ"ל, שלא גרם לה אלא קינוי וסתירה ואומר לה בלשון שהיא מכרת אם לא שכב איש אותך, ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה, ואת כי שטית טומאה תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך יתן ד' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת ד' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך והיא אומרת אמן אמן בלשון שהיא מכרת ומודיע שהבטן נלקה תחלה והדר הירך כדי שלא להוציא לעז על המים ואח"כ מביא מגילה של עור טהור כמו ספר תורה וכותב עליו בלה"ק בדיו שאין בו קנקנתום לשמה של אשה כמו הגט וכותב כל הדברים שהשביע אותה בהם ואינו כותב אמן ואמן וכותב את השם ככתבו עכ"ל. הרי למדין דהשבועה דוקא בלשונה שמכרת, והכתב של המגילה בלה"ק דוקא ואף דתוכן של הדברים שניהם שוות מ"מ מחולקין בהלשון, ולפי המבואר (בהלכות זכי' פ"ג ה"ז) דבאיסורא דאית בי' ממונא בעינן תנאי כפול, וקשה למה לא ביאר הרמב"ם כאן דצ"ל ג"כ חנקי דהרי סוטה איסורא דאית בי' ממונא למשקל כתובה, ותירץ בכתר המלך דזה דוקא לר"מ דס"ל כתובה דאורייתא, אבל הרמב"ם פסק דהוא מדרבנן א"כ מה"ת סוטה אינה איסורא דאית בי' ממונא וא"ש, ובירושלמי איתא אם כתב פ' סוטה שלא מן הספר אם אסור לקרות בו ונשאר בספק, ותמהו על הרמב"ם דהשמיט דין הזה דצריך לכתוב מן הכתב ואם כתב ע"פ הוי ספק אם כשירה, ותירץ בס' הנ"ל ע"פ דברי התוס' (יומא צ"ז) אחת שהי' ראשי תיבות ומר"ת שרי, ועוד כיון שהוא פרשה קטנה הו"ל כמו תפילין ומזוזה משום דגריסין בה עיי"ש, ואם פירסה נדה אינה שותה כך מובא בספרי משום דתטמא העזרה והמנחה, ואסורה ליכנס לעזרה ורמזה הרמב"ם (שם הט"ו) הוציאה כדי שלא תפרוס נדה ותהא אסורה בעזרת נשים עכ"ל

[סב] מפני מה הצריכה תורה עפר לסוטה ? דעפר מרמז שני דברים זכתה יוצא ממנה בן כאברהם אבינו שאמר אנכי עפר ואפר. לא זכתה תחזור לעפרה

[סג] בשכר שאמר אברהם אבינו שני דברים עפר ואפר זכו בניו לשני מצות אפר פרה, ועפר סוטה ושני דברים אלו זכות גדול לישראל דבסוטה יש הנאה לתת שלום בין איש לאשתו ונקתה ונזרעה זרע, ואפר פרה לטהרן ולזכותן ממעשה העגל (לשון רש"י)

[סד] בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל בשביל שני דברים אלו זכו בניו לשני מצות חוט של תכלת שדומה לכסא הכבוד כלומר המתעטף בציצית זוכה להקבלת פני השכינה, ורצועה של תפילין ע"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך (שם דף י"ז)

[סה] שני דברים מעכבין בכתיבת המגילה צריכה דוקא עור בהמה טהורה קלף מעובד, ודוקא בדיו שיכול להמחות

[סו] ולמדנו גז"ש משני פעמים תורה כתיב