עשירית האיפה חלק א קמג

חרס, היא עשתה בסתר יושב סתר ישים בה פנים ליפרע ממנה, היא עשתה בסתר המקום פירסמה בגלוי, ובמדרש איתא היא עשתה בחושך לכן לא ישים עלי' שמן במנחתה, היא פרשה מדרכי האמהות שנקראין לבונה לפיכך לא ישים עלי' לבונה, היא נתנה עיניה במי שאין ראוי לה מה שבקשה לא ניתן לה שאסורה לבועל ומה שבידה ניטלה הימנה שאסורה לבעל אם שותה מתה ואם הודית נאסרה לבעלה, בירך התחילה בעבירה לפיכך נלקה הירך תחלה, ואח"כ הבטן ושאר כל הגוף לא פלט. (דף ט' ע"א)

[נא] מיום שחרב ביהמ"ק ובטלו סנהדרין דין ד' מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו, מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי, אבל הצדיקים זוכין בטובה ביש בשני עולמות, בביהמ"ק נוטלין גורלות על כהן שישקה אותה ואפי' כ"ג ג"כ אוחז בבגדי' אם יפול הגורל עליו להשקותה

סליק פ"א

פרק

שני

[נב] הבעל הי' מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית, כל המנחות באות חטין מלבד שתי מנחות הבאות משל שעורים, מנחת העומר, ומנחת סוטה, ושתי חסרונות במנחת סוטה דכל המנחות סולת נקי', וזו של קמח דלפי שעשתה מעשה בהמה, לפיכך קרבנה ג"כ מאכל בהמה, וג"כ מטעם זה היא של שעורים, העשרון שעורים משל בעלה, והחבל והכפיפה באין משיורי תרומת הלשכה הרי משני מיני מעות, כמו שנתבאר למעלה

[נג] שתי מנחות הן דיש בהן שני לאוין לא יתן עלי' לבונה, ולא ישים עלי' שמן, והן מנחת חוטא ומנחת קנאות, ושני לאוין אלו אין שיעוריהן שוה דלאו דלבונה צריך דוקא כזית דכתיב נתינה והוא בכזית, ובשמן כתיב שימה ושימה משמע כל שהוא, ועוד יש שתי מנחות שאין טעונין לבונה, והן מנחת נסכים ושתי הלחם, אבל אינן בל"ת אלא בעשה, ואף דליכא לאו בלבונה בפחות מכזית מ"מ אפי' נתן הלבונה על כ"ש מהמנחה פסולה עד שילקטנה כמבואר במנחות, אבל אם נתן על שיריה אחר שקמץ אינו לוקה ואינה פסולה, ושמן ולבונה דלוקין עליהן שתי מלקות לרש"י אפי' בכהן אחד, ולתוס' דוקא בשני כהנים דכיון דנתן עלי' מקודם שמן פסלה, ואין עובר עוד על לאו שני

[נד] כל המנחות תחלתן בכלי כסף וזהב כלומר הראויין לכלי שרת וסופן עושין אותן בכלי שרת ממש, אבל סוטה מביאה מנחתה בתוך כפיפה מצרית ונותנה על ידיה כדי ליגעה ומחמת שחס המקום עלי' לכן מייגעין אותה כדי שתודה ותינצל ממיתה משונה: [נה] סדר כל שאר המנחות איתא כאן (א) צריך לקדשן בכלי שרת, ואין כלי שרת מפרשין אלא מדעת, ואין מקדשין אלא תוכן, ובביהמ"ק דוקא ובכלים שלמים כמבואר ברמב"ם (הל' פסהמ"ק) ואח"כ נותן עלי' שני דברים שמן ולבונה ומוליכה אצל כהן. וכהן מוליכה אצל המזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו. לכך צריך שתי רוחות דכתיב שני מקראות לפני ד', והוא במערב, וכתיב פני המזבח דהוא בדרום ומקיימין שתיהן, ומקריבה בכלי דלמדין הקריבה וההגשה שניהן מהדדי מה הקריבה בכלי, אף הגשה בכלי, וקודם קמיצה מסלק הלבונה דאל"כ אם קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט לבונה פסולה, ומקדש המנחה שתי פעמים מקודם הי' מקדש כל המנחה בכלי אף שהיתה קדושה מכבר דמקודם הי' קדושת פה אינה אלא קדושת דמים ואינה נפסלת בטבול יום ובלינה ואם נטמאה נפדית. אבל אח"כ כשמקדשה בכלי קידשה קדושת הגוף ונפסלת בטבול יום ובלינה ואינה נפדית (רש"י), ועד הנה הי' כשירה בזר, אכן הגשה תחלת קמיצה היא וצריך כהן לזה, ואח"כ מקדש הקומץ שנית ג"כ בכלי שרת וקומץ ממקום שנתרבה שמנה, ולמה צריך לקדש המנחה שתי פעמים? מידי דהוה אדם של כל הקרבנות דמקודם מקדשם ע"י סכין כלי שרת בצואר הבהמה, והדר מקדש הדם שנית בכלי שרת ה"נ כאן ואח"כ מלקט הלבונה ונותנה על גביו ומעלה ומקטירו בכלי שרת ומלחו ונותנו ע"ג האישים, ואחר שקרב הקומץ שיריה נאכלין ולמשחה כתיב דרך גדולה לכן רשאין הכהנים ליתן לתוכה יין ושמן ודבש ואין אסורין אלא מלחמץ השירים, ואימתי מותר השירים באכילה משתצית הקומץ בהאור ברובה (דף ט"ו)

[נו] שני דברים א"ר שמעון, בדין הי' שגם מנחת חוטא יהא צריך ג"כ שני דברים שמן ולבונה כדי שלא יהא חוטא נשכר, אלא שלא יהא קרבנו מהודר, ובדין שתהא חטאת חלב צריך נסכים אלא כדי שלא יהא קרבנו מהודר, אבל חטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים בשביל שנתכפר בחטאתו מהנגעים שבאו עליו והקרבן אין בא לכפר אלא לרצות

[נז] יתר דיני מנחת סוטה, ואח"כ אחר שנתקדשה המנחת קנאות הזאת של סוטה הי' מביא כלי חרס חדשה ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור שבמקדש, ובחצי לוג של מקדש הי' מודד, ואם הי' כלי ישנה והחזירה לכבשן עד שנתחדשה כשר, ופיסול הישינה מדרבנן דקרא אינו אלא אסמכתא כ"כ התוס' וכן נראה מהרמב"ם, והנה בסוטה (דף ט"ו ע"ב) איתא שם בכלי חרס דסוטה לרבנן דבעו כלי חרס ומכשרי בישן אלא שלא נתאכמו פניו, פירוש לא הושחרו ע"י האור אמר רבא אבל נתאכמו פניו פסולין מ"ט דומיא דמים מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה, פירש"י כלי דסוטה ממי סוטה גמרינן דמאי מי סוטה דלא נשתנו וכלי נמי בעינן דלא נשתנה עכ"ל, והקשו התוס' תימה דמאחר דמי כיור הן ומי כיור כשירין במי מקוה ומי מקוה שנשתנו מראיהן כשר כדתנן במס' מקואות (פ"ז מ"ג) דמי צבע אין פוסלין המקוה בשינוי מראה, וכתבו וז"ל ונראה דה"נ אסמכתא בעלמא וליכא אלא פסולא דרבנן עכ"ל, והראה לי ידידי החריף מוהר"ר עזרא