עשירית האיפה חלק א קמא

[כז] ועוד כתב שם אם קינא האיש לשתי נשיו שלא יסתרו עם אחד ונסתרו ג"כ אסורות דכש"כ דיש איסור יחוד באיש אחד ושתי נשים לכ"ט, ואם שהה כדי טומאת שתיהן ודאי טמאות, אבל אם לא שהה רק כדי טומאת אחת א"כ אסורות לבעל רק מספק ולבועל בודאי, ואם שהו כדי טומאת שתיהן בודאי שתיהן שותות, אבל אם שהה רק כדי טומאת אחת אף שאסורות מ"מ אף אחת אין שותה

[כח] מביא שם קושיא בשם מעשה רוקח על הרמב"ם שפסק דאפי' בשני בועלים ביחד נאסרת והרי עם האשה הן שלשה, והלא פסק הרמב"ם ב בשני נזירים דנזרקה טומאה ביניהם הו"ל תלתא והו"ל דין ספק טומאה ברה"ר, וכן פסק ג"כ בהל' אה"ט) דספק טומאה הוא רק בשנים והניח בצע"ג, ותירץ המנ"ח דהכלל הוא דכל סוטה הו"ל רה"י אף ברה"ר מפני שהטומאה הוא מקום סתר, וא"א לעמוד עליו אם נשיקה או הערה לכן דייני לי' לודאי טומאה והורגין נפשות ע"ז רק ילפינן דשנים הוי רה"י כמו סוטה ד שנים יכולים לידע מ"מ טמא ה"נ בכ"מ עכ"ל

[כט] הסתירה אחר הקינוי צ"ל בשני עדים דוקא, אבל ע"פ עצמו או ע"פ עד אחד נאסרת ואינה שותית, וכן אם עד אחד מעיד שנטמאת אסורה ואינה שותית, ולהרמב"ם דוקא כשהעד מעיד מאותו שקינא לה, אבל א"צ להעיד שנטמאת דוקא בסתירה זו שהעדים מעידים רק אפי' שנטמאת בפעם אחרת מאותו איש, אבל דעת רש"י דצריך דוקא להעיד שנטמאת בהסתירה שהעדים מעידים דאז רגלים לדבר

[ל] שני מיני אומרת טמאה אני לך יש לענין תרומה ולבעלה כהן, האומרת טמאה אני לך בלי קינוי וסתירה מותרת לבעלה דלאו כל כמינה להפקיע עצמה מידי שיעבוד בעלה למשנה אחרונה, אבל לענין תרומה פליגי רב ששת ס"ל דגם בתרומה מותרת ורבא ס"ל דאפשר בחולין, אכן אם אמרה טמאה אני לך אחר קינוי וסתירה כ"ע מודו דאסורה בתרומה (דף ו)

[לא] שני מניעות לענין שתייתה יש, מצד האשה אם אומרת טמאה אני כדאמרן, או שאמרה איני שותה, ושתי מניעות יש ג"כ מצד הבעל, אם אמר איני רוצה להשקותה או שבא עלי' בדרך, וכש"כ שבאו שנים ואומרים שהיא טמאה ודאי איני שותה כמו"ש במשנה, מ"מ התוס' מספקים אי צריכה ג"כ שני עדים לאחר ששתתה, דדוקא קודם ששתתה האמינה תורה לעד אחד, או אפי' לאחר ששתתה, ומסתברא דה"ה לעד אחד דכ"מ שהאמינה תורה לעד אחד הרי הוא כשנים, ומ"ש במשנה עדים היינו עדות מועלת והיינו אפי' עד אחד, (משל"מ)

[לב] שתי מיני טומאה שייך במנחה, נטמאה מנחתה עד שלא קידשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה, משקידשה בכלי היא ככל המנחות ותשרף דקודם שקידשה אין לה אלא קדושת דמים ובעד הדמים שנפדה מביאין אחרת, אבל לאחר שקידשה בכלי יש לה קדושת הגוף ואין לה פדיון לכן נשרפת, (רש"י שם)

[לג] שתי מיני קדושות הן לכל מנחה, מקודם מקדשין כל המנחה, ואח"כ מקדשין פעם שניה את הקומץ בכלי, ואם אחר שקידש הקומץ בכלי אחד משתיהן בין אינם רוצים שתשתה הבעל או האשה הרי הוא ככל המנחות ותשרף

[לד] קרב הקומץ ולא הספיק לאכול השירים עד שמת אחד משניהן הבעל או האשה הרי הוא ככל המנחות ותאכל שעל הספק באה מתחלה כיפרה ספיקא והלכה לה, (שם)

[לה] נמצאו שני העדים זוממין הרי מנחתה חולין דהרי אין לה לא קדושת פה ולא קדושת כלי ואין מועלין בה דבטעות הוא ולא אמרינן שתשרף עכ"פ מדרבנן גזירה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול, וטעם הדבר שעדים זוממין קלא אית להו, אבל האומרת טמאה אני לך או שבאו עלי' עדים שהוא טמאה מנחותיהן נשרפות גזירה שמא יאמרו מוציאין מכלי קודש לחול, וכתבו התוס' דאפי' בעדים זוממין שמנחתה כחולין דוקא דאקדשה בכלי וקודם קמיצה, אבל אחר קמיצה איכא איסורא דרבנן ונשרפת, ומאי דאמרינן כאן שמא יאמרו מוציאין מקודש לחול ואע"ג דהרבה קדשים שנתקדשו בטעות ואמרינן תצא ותרעה בעדר, שאני התם דליכא הכירא בבהמה בין קדושת פה לקדושת הגוף ויאמרו קדושת פה היתה, אבל הכא איכא הכירא בין קדושת פה לקדושת כלי שרת

[לו] וקיי"ל כרב ששת דאם יש לה שני עדים במדינת הים שנטמאת אין המים בודקין אותה, ולא מטעמיה אלא דתניא בברייתא טהורה ולא שיש לה עדים במדה"י, וטהורה ולא שיש לה זכות, ובשני דברים אלו אין המים בודקין

[לז] התוס' הקשו אמאי נשרפת הלא יכול לשאול עלי' ותצא לחולין, ותירץ במשל"מ (פי"א ממעה"ק ה"ד) כמו דאמרינן בתרומה ביד כהן דלא מצי מתשיל עלי', ואפשר דכל שהביאו ליד כהן וכ"ש אם נתקדש בכלי דחשוב כתרומה ביד כהן ולא מצי מיתשל

[לח] מאי דאמרינן אם באו עדים שהיא טמאה דאינה שותה כתבו התוס' דה"ה עד אחד אחר קינוי וסתירה אין חילוק בין קודם שתי' לאחר שתי', אבל מילתא דרב ששת הוי דוקא בשני עדים כלומר דוקא אם יש לה שני עדים במדה"י אז אין המים בודקין וכן עד אחד לאחר שתיה לא מהני לאסרה על בעלה אלא דוקא שני עדים, והמשל"מ מסתפק בזה כמו שנתבאר למעלה ודעת רש"י דאז אין המים בודקין בעדים שבמדה"י דוקא עדים שיודעין שנטמאת עם זה שקינא לה ונסתרה, אבל דעת הרמב"ם וכן במשל"מ דאפי' דאיכא עדי טומאה אף מאיש אחר אינה שותה שהרי הבעל מגלגל עלי' בין מאיש זה ובין מאיש אחר ואם אינה רוצה לקבל השבועה לא היתה שותה וא"כ היכא דיש עדי טומאה הרי אינה יכולה לקבל השבועה

[לט] אחר שני הדברים קינוי וסתירה אסורה לבעלה עד שתשקה מי המרים, וכיצד סדר ההשקאה מוליכה לפני שני בתי דינין קודם כל דבר מוליכה לב"ד שבעירו ומוסרין לו שני ת"ח שידעו