עשירית האיפה חלק א קמ

ואחיה ה"ז אסורה עד שתשתה ופי' במשל"מ דאם קנא לה על אחד ונסתרה עם שנים עם זה ועוד אחר אינה נאסרת כלומר ביחד, ובד"א דנאסרת אם אמר בפירוש אל תסתרי עם שנים היינו פלוני ופלוני ביחד דאף דבשנים אין איסור יחוד מ"מ כיון דאמר עם שנים אלו חיישינן לפריצים ואף דאינו איסור יחוד מ"מ כיון דבעל קפיד נאסרת עליו: [יד] ודוקא בקינוי וסתירה בעינן שני עדים, אבל בטומאה אפי' עד אחד מהימן דכתיב בתורה אצל הטומאה ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר וקאמר עדים שנים אין בטומאה זו אלא עד אחד והיא לא נתפשה לא נאנסה, וממילא שמעינן דמהימן מדכתיב והיא לא נתפשה להחמיר בא הכתוב לדונה כמזידה

[טו] שני דברים יש באדם שעובר עבירה בסתר והקב"ה מכריז עליו בגלוי דכתיב ועבר עליו רוח קנאה ועבירה לשון הכרזה הוא דכתיב ויעבירו קול במחנה, ועוד שעבר עליו רוח שטות דכתיב כי תשטה אשתו והשטה לשון שטות הוא, כלומר אפילו בשאר עבירות רוח שטות הוא דלמדין מסוטה

[טז] עוד יש בגמ' שני דברים דהן חובה חוץ ממה שחייב לקנאות ופליגי בזה תנאי וקיי"ל ג"כ שחובה הן, מ"ע שיטמאו כהנים לקרובים ומ"ע לעולם בהם תעבודו בעבדים כנענים, (דף ג ע"א) לרע"ק חובה ולר' ישמעאל רשות וקיי"ל כרע"ק דחובה הוא: [יז] העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב, שנא' והלך לפניך צדקך, אבל העובר עבירה אחת, שתים רעות לו אח"כ, שמלפפתו והולכת לפניו ליום הדין, ועוד שקשורה בו ככלב, וטעם מלפפת פי' במהרש"א כמו שאדם אן רוצה ללכת וגוררין אותו בע"כ

[יח] אשה נאסרת על בעלה, וכן כל העריות בשני מיני ביאות בין כדרכה ובין שלא כדרכה דכתיב משכבי אשה מגיד הכתוב דשתי משכבות יש באשה, וכן יש אף בכדרכה שני מיני ביאות המערה, והגומר ובשניהם חייב מיתה או כרת ושיעור טומאה כדי העראה אם נסתרה שיעור שיוכל לערות בה אסורה, וכמה שיעור העראה ? כדי שיוכל לצלות ביצה ולגומעה. או כדי לגמע ג' בצים שכבר נצלו, ושניהם שיעור אחד הן ג' בצים לגומען, וביצה אחת לצלותה ולגומעה והכי ס"ל לרע"ק וקי"ל כן

[יט] יש שני מיני מים בסעודה ראשונים, ואחרונים, והחילוק ביניהן ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה והאחרונים צריך להשפיל ידיו למטה

[כ] שני דברים נאמרו עוד בנטילת ידים, כל המזלזל בנט"י נעקר מן העולם, והאוכל פת בלי ניגוב ידים כאילו אכל לחם טמא, כלומר נטילה וניגוב

[כא] ובאיסור ניאוף נאמר שני דברים. כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם, והבא על א"א. אפי' יקר ככ"ג שנכנס לפני ולפנים היא תצודנו לגיהנם דכתיב ואשת איש נפש יקרה תצוד מרמז לכ"ג דכתיב יקרה היא מפנינים לשון לפני ולפנים. (דף ג ע"ב)

[כב] שני דברים אמרו חז"ל, היינו בחסרון של גסות הרוח, ובמעלות ענוה, בגסות הרוח אמרו כאלו עובד ע"ז, וכאלו כפר, בעיקר, וכאלו בנה במה ואפי' הקנה להקב"ה שמים וארץ לא ינקה מדינה של גיהנם, ואפי' עושה צדקה בסתר, וג"כ עובר על לאו דכתיב ושמעו והאזינו ואל תגבהו, וגם על פן ירום לבבך ושכחת את ד' אלקים, והשמר לאו הוא, וסוף שיתמעט ואינו בעולם וראוי לגדעו כאשירה, ואין עפרו ננער לתחיית המתים ושכינה מיללת עליו, והקב"ה אומר עליו אין אני והוא יכולין לדור כלומר שיתגאה ג"כ על הקב"ה ואפי' רוח קמעה עוכרתו ובשמתא מאן דאית בי' דכתיב תועבת ד' כל גבה לב עיי"ש

[כג] מעלת ענוה, הקב"ה עם דכא ושפל רוח ופליגי אמוראי ח"א אתי דכא אני מגביהו עד ששוכן אצלי, וח"א אני את דכא משפיל אני שכינתי אצלו ומסתברא הכי שהרי הניח הקב"ה כל ההרים והשרה שכינתו על הר סיני הנמוך שבהרים, וכן הניח כל האילנות הגבוהים ושכן בהסנה הרי יש לך שני עדים ע"ז וכתיב כי רם ד' ושפל יראה, ובשני שמות נקרא האדם אדם, ובשר, 'א'ד'ם אפר דם מרה 'ב'ש'ר בושה סרוחה רימה, וגדולים נמוכי רוח כאילו הקריבו כל הקרבנות שנא' זבחי א' רוח נשברה, ולב נשבר א' לא תבזה ורואה בישועתו של הקב"ה

[כד] אשת איש שנאסרה מ"מ צריכה גט לעלמא, ואפי' אם מת הבעל צריכה חליצה דשניהם ענין אחד כמו שאם לא מת צריכה גט מבעלה, ויבם דבמקום בעל הוא צריך לחולצה, אבל אסורה להתייבם, דכשם שאסורה לבעלה, וק"ו אם נאסרה במותר לה היינו לבעל לאסור לה היינו היבם לא כש"כ הרי דאסירה לשנים, (דף ו)

[כה] מיהו אמרינן ביבמות דיש שני מיני סוטה, סוטה ספק בקינא לה ונסתרה צריכה חליצה, אבל סוטה ודאי פטורה מחליצה, ועוד שפוטרת צרתה דטומאה כתיב בה כעריות, ודעת הראב"ד דשניהם חולצות

[כו] אם נסתרה עם שנים דלדעת הרמב"ם ג"כ שותה אינה צריכה הסתר בכדי שיעור טומאת שניהם אלא כדי שיעור טומאה מאחד (מנ"ח) ובבית שמואל אי' דבאשת כהן סוטה דבאונס ג"כ נטמאה א"צ חליצה, ותמה רעק"א ז"ל מגמ' מפורשת אלא מעתה אשת כהן שנאנסה ויש לו אח לא תתייבם. ולב"ש הלא באמת פטורה גם מחליצה וצע"ג עכ"ל, ובמנ"ח מפלפל אם אסרה היא לשני הבועלים כשם שאסורה לבעלה כיון דשנים הן או דוקא לראשון דאסרה על בעלה, וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, או אפשר כיון דלהבועל הוא בחזקת טומאה אסורה על שניהם אף דלא יכול להיות בשיעור טומאת אחד שתהי' נטמאת משניהם, ומסיק דלדעת ירושלמי דטומאת סוטה מיירי ג"כ ב"ש בשני בועלים מ"מ אסרה תורה כודאי מוציאין אותה אם נשאת לחד משני הבועלים, דקיי"ל ספק סוטה עשאה הכתוב כודאי: