עשירית האיפה חלק א קלט

[ז] וכמה קשה היא זנות אשת איש כמ"ש כאן (ל"ז ע"ב) די"א ארורים שבתורה כולן על עריות נכתבו כדפירש"י שם (א) ארור אשר יעשה פסל ומסכה מרמז על אשת איש והולד ממזר ומתוך בושתו שאסור לבוא בקהל ואינו מוציא אשה הולך ועובד ע"ז להשיג אשה, (ב) מקלה אביו ואמו דאין יודע מי הוא אביו ומקלה אותו וגם לאמו, (ג) משגה עור בדרך מפתה אשת איש שהוא סומא בדבר, (ד) שוכב עם אשת אביו, (ה) שוכב עם כל בהמה כלומר שעשתה מעשה בהמה, (ו) שוכב עם אחותו, (ז) שוכב עם חותנתו הכל כפשטת הדבר עריות, (ח) משיג גבול רעהו שבא על אשתו, (ט) מכה רעהו בסתר גורם לו בלחש סתריו שתמות בבדיקת המים, (י) ליקח שוחד להיות עוקב אחר הנואף ולפתות לו א"א וגורם לו מיתה, (יא) מטה משפט גר יתום איני יודע לדורשה עכ"ל רש"י, ול"נ כיון דנטמע בין העכו"ם ואין אנו יודעים שיחוס ישראל הוא ממילא בא להטות משפטו

[ח] ובמדרש איתא הנואף עובר על עשרת הדברות (א) על אנכי כדכתיב העל אלה לא אפקוד איש על אשת רעהו יצר לו ואנכי צריך לפקוד אותו, (ב) על לא יהי' לך כתיב אל קנא שמקנא לסוטה שהיא מקנאה להקב"ה ולבעלה, (ג) כבד אביך שלא מכיר אותו ומקללו, (ד) על לא תשא שתשבע שלא עשתה, (ה) לא תרצח קנאה חמת גבר, או יהרוג או יהרג, (ו) לא תנאף, (ז) לא תגנוב שהוא גונב מקור חבירו, (ח) לא תחמוד אשת חברך וגם ממון של חבירו שמחשב לו לבן ואינו בנו, (ט) לא תענה שמעיד עדות שקר שממנו היא מעוברת, (י) חילול שבת שמנאף עם אשת כהן וסבור בנו שהוא כהן ועובד עבודה בשבת ואינו כהן ומחלל שבת ע"כ, וזה ראיה דממזר לענין עבודה חמור מחלל דחלל בדיעבד עבודתו כשירה, ובבעל הטורים איתא דליכא בשום עריות הלשון ינאף אלא בא"א וכתיב הטעם אשר ינאף אשת רעהו דהקב"ה מלא עליו אף שאסרה על בעלה

[ט] תכלית בריאת העולם הוא האדם כי הכל נברא בשבילו, ובדור המבול כתיב אמחה את האדם מאדם ועד בהמה. פירש"י כיון דהכל נברא בשביל האדם וכיון שהוא כלה מה צורך באלו, והיינו שנמחו בשביל חטא עריות ובאדם נעשה בו שתי מיני חביבות כמ"ש באבות (פ"ג מ"ד) חביב אדם שנברא בצלם אלקים חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנא' בצלם אלקים עשה את האדם, וכתיב בי' וייצר בשני יודי"ן יצירה אחת בעוה"ז ויצירה לעוה"ב לתחיית המתים, ומשני מקומות נברא האדם הגוף מתחתונים, והנשמה מן עליונים, ושני יצרים ניתנו בו יצ"ט ויצ"ר ודו פרצופין ברא אותם זכר ונקיבה בראם, ויקרא שמם אדם מלמד ששניהם כאחד נקראו אדם (סנהדרין ל"ז), ואח"כ נחלקו לשנים לכן מברכין בנשואין שני פעמים יוצר אדם דשתי יצירות הן, וחביב הי' זווג אדם ראשון שהושיבם הקב"ה תיכף בג"ע ושני שושבינין מסר להם להוליכם לחופה והן שני מלאכים מיכאל וגבריאל יברך איתם בשתי ברכות, פרו ורבו וצום על מצות פרי' ורבי' ומצותו להוליד לכה"פ שני בנים זכר ונקבה, ובשתי אמירות נברא האדם דכתיב ויאמר נעשה אדם וכתיב ויאמר לא טוב היות אדם א לבדו אמירה ליצירת אדם ואמירה ליצירת חוה, ונתן להם השי"ת שתי אותיות משמו יתעלה וישתבח י' לאיש וה' לאשה זכו שכינה ביניהם לא זכו שני פעמים אש שבשמותיהם ששניהם תאכל האש בשני העולמות ופירש"י זכו ללכת בדרך ישרה שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת שכינה ביניהם שהרי חלק שמו ושיכנו ביניהם לא זכו אש אוכלתן שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו שתי פעמים אש, ואמר רבא דאשה עדיפא מדאיש אש של אשה קשה הא מצרף והא לא מצרף, פירש"י אש של אשה כחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק אלא מחובר הוא ונקרא אש, אבל של איש אין אותיות של אש מצטרפות יחד דיו"ד של שכינה מפסקת עכ"ל, הרי למדנו קדושת הזווג וחלילה טומאתה להיפך ח"ו, וכד פתח ר"ל בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו, פירש"י צנועה לצדיק, ופרוצה לרשע, ושני כי מיני זווגים יש זווג ראשון לפי המזל שעוד קודם יצירת הולד מ' יום מכריזין בת פלוני לפלוני, אבל זווג שני לפי מעשיו, (דף ב ע"א)

[י] קיי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים דילפינן דבר דבר מממון כתיב ע"פ שנים עדים יקום דבר וכתיב ומצא בה ערות דבר מה להלן בד"מ אין פחות משנים אף כאן דוקא שני עדים, ואין יכולין להוציא אשה מבעלה בפחות משני עדי טומאה

[יא] כתיב בתורה ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, וישנו שתי רוחות באדם רוח טהרה, ורוח טומאה, רוח טימאה פירש"י ע"י שטן הבא להחטיאו להקניט את אשתו, ורוח טהרה ששונא את הפריצות וקיי"ל הכי דרוח טהרה הוא, ואם רואה שאשתו נוהגת בפריצות מצוה רבה לקנאות לה, ובשביל זה לא יקנא לה לא מתוך שחוק ולא מתוך שמחה ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך מריבה, ולא להטיל עלי' אימה, ואם עבר וקינא בפני שני עדים מתוך דברים הללו בדיעבד ה"ז קינוי (רמב"ם פ"ד מ"ט)

[יב] כיצד מקנין ? אמר לה בפני שני עדים אל תדברי ודברה, אל תדברי ונסתרה לא כלום הוא ואינה אסורה לא לבעלה ולא לתרומה, אמר לה אל תסתרי ודברה עמו שלא בסתר עדיין מותרת לבעלה ובתרומה, אבל אם קינא לה ע"פ שנים ואמר בפני שני עדים דוקא אל תסתרי עם פלוני ונסתרה ג"כ דוקא ע"פ שנים אז אסורה לבעלה, ולתרומה אם אשת כהן היא אסורה בשני דברים אלו, ואם מת קודם שלא שתתה חולצת ולא מתייבמות, ואע"פ דקיי"ל כר"י דאינה נאסרת אלא בשני עדים מחמת שרגלים לדבר שעברה על שני דברים על הקינוי ועל הסתירה, מ"מ חיישינן להתנא דסבר דיוכל לקנות ע"י עצמו ועל ידי עד אחד, לכן בזמן הזה דליכא מקדש לא יקנא לה ע"י עצמו דתהא אסורה עליו איסור עולם דליכא מים מרים, (שם)

[יג] יוכל לקנאות לה אפי' ע"פ קרובים כגון אחיה ואביה וע"י גוי ועבד, וכתב הרמב"ם קנא לה על שנים כאחד ואמר לה אל תסתרי עם שני האנשים פלוני ופלוני אפי' שני אחין או אביה