עשירית האיפה חלק א קלח

קיבוץ הלכות ממס' סוטה ע"פ ד"ס של שנים שנים לזכרון

לשון המדרש (שמו"ר פ' י"ז) אתה מוצא שתי פרשיות סמוכות פרשת נזיר ופרשת סוטה הנזיר אסור לשתות יין וכדי להרחיק עצמך מן העבירה אל תאמר הרני אוכל ענבים ואין לי עון, אמר הקב"ה הואיל ונדרת מן היין הרני מלמדך שלא תחטא לפני שאסור לך יין ושכר וענבים וחרצנים וכל היוצא מגפן היין, וכן האשה נקראת גפן אשתך כגפן פוריה, אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה הרני תופשה ואין לי עון או שאני מגפפה ומנשקה ואין לי עון, אמר הקב"ה כשם שהנזיר אסור מכל מיני משרת יין אף אשה שאינו שלך אסור ליגע בה כל עיקר לא ינקה כל הנוגע בה, לכך סמך הקב"ה פרשת נזיר לפרשת סוטה שהן דומות זה לזה עכ"ל המדרש בקיצור

[א] כתיב שלום שלום לרחוק, ולקרוב אמר ד' ורפאתיו, נ"ל לרמז על שני מסכתות סמוכות נזיר וסוטה, דבנזיר מסיים הגמ' ברב שלום, וסוטה הוא לעשות שלום בין איש לאשתו, הקרוב הוא הנזיר קידש לד', והרחוק היא הסוטה שנמצאת טהורה ותתרפא ונקתה ונזרעה זרע שיולדת בריוח לא בצער כמו"ש (ברכות ל"ב ע"ב) וא"ש

[ב] כתב הרמב"ן וז"ל אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולת הענין הזה שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בהיותם עושים רצונו של מקום כי חפץ למען צדקו לייסר הנשים שלא תעשינה כזאת כיתר העמים ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם עכ"ל

[ג] והנס הזה לאו דוקא דהי' במשכן אלא אף בבית המקדש כמו"ש כאן (ט"ז ע"א) איסי בן יהודה אומר להביא קרקע שילה נוב וגבעון ובית עולמים, ורש"י לא גריס שילה ונוב וגבעון. דשילה משכן הוא ולא צריך לרבוייא דהוא עיקר הכתוב, ונוב וגבעון אין משקין בם סוטות דהא במה היא ולא הוי שם ארון אלא מזבח נחשת ולא קרבה בם מנחת סוטה ולא שום חובת יחידי שאין לה זמן קבוע, אבל בית עולמים הוצרך לרבות שלא תאמר משכן נאמר ולא מקדש עכ"ל, ונ"ל לפרש דברי רש"י שפירש עיקר הכתוב דאיתא ביומא (דף ע"ה) למה נקרא המן גד שמגיד להם לישראל כו' כן איש ואשה שבאו לפני משה לדין זה אומר היא סרחה עלי והיא אומרת הוא סרח עלי א"ל משה לבקר משפט למחר אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהיא סרחה עליו נמצאת עומרה בבית אביה בידוע שהוא סרח עליה, ופירש"י שהיא תובעת כתובתה, הרי דבמשכן לא היו צריכין כלל לבדוק את הסוטות שהמן הודיע להם, אלא ודאי העיקר בשביל משכן שילה דאז לא הי' המן וזה שפירש"י דהוא עיקר הכתוב כלומר דבמשכן שבמדבר לא הי' צריך כלל לזה כנ"ל אלא ודאי משום שילה, ונוב וגבעון לא הקריבו כדאמרינן ומרבינן בית העולמים

[ד] ולכאורה קשה דבכ"מ לא צריך כלל לרבויי בית העולמים דבכ"מ משכן איקרי מקדש, ובשביל זה פי' בת ס' דעיקר קרא לנוב וגבעון, ובית העולמים נקט אגב שיטפיה עכ"ל, ולפ"ז נפל פיתא בבירא נוב וגבעון לא הי' מקריבין מנחת סוטה, בית העולמים לא צריך קרא דבכלל משכן הוא, שילה לא צריך קרא דמשכן ממש הוא, ובמדבר לא צריך דהמן הי' בודק אותם ומאי צריך לרבות ? מיהו אי' בתוס' דהרבה פעמים מרבינן ג"כ שילה ובית העולמים כדאי' ביומא אין לי אלא אוה"מ שבמדבר, שילה ובית עולמים מנין ת"ל כו', וכן אי' בפירוש בספרי כמו שגרס רש"י ז"ל, ואף דנס קבוע הוא כדאמרן, מ"מ לא נמנה בין עשרה נסים שבביהמ"ק כי ישראל קדושים ואינם חשודים על עריות ומילתא דלא שכיחא שתתרמה סוטה, ובפרט שאם היא יודעת שהיא טמאה תוכל להודות, או קודם שנמחקה המגילה תוכל לומר איני שותה לכן לא חשבינן לי' כן נ"ל, ומטעם זה כתב רבינו הטור על התורה למה פרשת סוטה סמיך אחר פ' משפחותם לבית אבותם כלומר הוזהרו לשמור וחוסכת שלא להרבות ממזרים בישראל ותהי' משפחותכם על בית אבותכם, דאל"כ אצל שאר הקרבנות הי' צריך לכתבה

[ה] ובזה נ"ל לפרש מ"ש במדרש ואיש את קדשיו לו תהי' שאם מעכב מתנות כהונה סוף שיצטרך אל הכהן דסמיך לי' פ' סוטה. ותמהו כולם מאי שייכות זה לזה ונ"ל לפרש דאי' בספרי דאם לא יתן המעשרות אז קדשיו לו יהי' כלומר שהוא יהי' הכהן ולא ישאר בידו כ"א שנים למאה מכל רכושו, והנה ידוע כי עניות מעבירות האדם על דעתו. ועל דעת קונו וסופו דאשתו מחמת עניות תתפתה לזנות ח"ו וא"ש, אבל מ"מ מילתא דלא שכיחא הוא, וכן איתא בתדב"א (רבה פכ"א) וז"ל כתיב עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב נשים בציון עינו ללמדך שכל זמן שהרעב בעולם אשה משלמת עצמה לעבירה בשביל סעודה לפי שעה ואומרת אין בכך כלום. לכך נאמר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב. וכתיב בתריה נשים בציון עינו עכ"ל

[ו] ואיתא בגמרא כי הוה פתח. ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו שנא' לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים, ופירש"י צנועה לצדיק ופרוצה לרשע, ותמוה דהלא נהפוך הוא אם הוא פרוץ בעריות הלא אין המים בודקין את אשתו כמ"ש בגמ'. ויהי' זה ראי' לפירש"י דדוקא שהאיש מנוקה מעוון היינו שלא בא עלי' אחר שנסתרה אז אין המים בודקין אותה אבל אם הוא הי' פרוץ בשאר עריות בודקין אותה המים המאררים, אבל להרמב"ם שפסק דאפי' אין מנוקה בעון איסורי ביאה אף על איסור דרבנן ג"כ נקרא אינו מנוקה מעון ובפרט לפמ"ש בגמ' אף אם בניו או בנותיו או כלותיו אין נוהגין בצניעות ג"כ אין המים בודקין וכן פי' רש"י לקמן קשה פתיחת ר"ל כנ"ל, וצ"ל כדאמרינן בגמ' דדוקא בזווג שני הוא לפי מעשיו ואם הוא צדיק באמת לא ינוח עליו שבט הרשע כלומר לא יזדווג לו רשעה, אבל בזווג ראשון שהוא לפי המזל יוכל מזלו לגרום לו ליפול ברשת אשה סוטה, כדאמרן: