עשירית האיפה חלק א קלז

הוא כך, ראיה ראשונה של זב אע"פ שראה לאונסו, והשניה שלא באונס מצטרפין כדאמרן, והג' לקרבן ג"כ מצטרף אפי' ראה באונס, והנ"מ שראה גם הראשונה שלא באונס

[שטו] בראשונה אין בודקין אותו אבל בשניה בודקין אותו בז' דרכים כיון שלא נזקק עוד לזיבה, אבל אחר ראיה שניה אין בודקין אותו עוד, אונסו, וספיקו ושכבת זרעו טמאים ולא תימא ספק לא חזא אלא ודאי חזא, ספק מחמת ראי', ספק מחמת ש"ז ופי' בתוס' כגון שבדק עצמו ומצא ש"ז וגם זיבה על הבגדים ולא נודע אם ראה זיבה לבד ויסתור ז', או שבאו יחד ובתוך זה יש זיבה ולא יסתור אלא יום אחד מ"מ טמא שרגלים לדבר, ואיזה הן הז' דרכים שבודקין אותו עד שלא נזקק לטומאה ? במאכל, ובמשתה, במשא. ובקפיצה, ובחולה, ובמראה, ובהרהור

[שטז] ש"ז של זב מטמא בשני דברים במגע ובמשא, אבל ש"ז של טהור אינו מטמא אלא במגע ומשנזקק לטומאה מטמאין ש"ז שלו במשא, דא"א לש"ז בלא ציחצוחי זיבה

[שיז] בשני דברים אמרו שא"א בלא ציחצוחי, הא דאמרינן הכא א"א לש"ז בלא ציחצוחי זיבה, וכן אמרינן דיבמה שרקקה דם דחליצתה כשירה דא"א בלא ציחצוחי רקיקה, ורבינו משולם הקשה ע"ז למה לא נאמר דדם מבטל רוק, וע"ז הקשה במשל"מ דהלא בענין ש"ז לענין משא קיימינן ובטומאת משא לא שייך ביטול כדאי' (בכורות פ"ג), ותירץ דטומאת משא דלא בטיל הוא מדרבנן אבל שני דברים אלו ד"ת הן

[שיח] רוצח שהכה את ישראל בדבר שראוי להמית כגון באבן או בחרב והי' שם שני אומדנות על ההרוג, בתחלה אמדוהו למיתה ואח"כ שהוקל חוליו אמדוהו לחיים ואח"כ מת שהכביד עליו חוליו אח"כ, לרבנן חייב מיתה שרגלים לדבר שמחמת חולי הראשונה מת הכי ס"ל לרבנן והכי קיי"ל אע"פ שר"נ ס"ל שרגלים לדבר בהיפך כיון שהיקל לו

[שיט] בסוף מס' נזיר מסיים התנא בנזירות דשמואל, וכתב התוי"ט וז"ל לפי שנחלקו בו חכמים אם הי' נזיר או לא לפיכך לא סדרו רבינו הקדוש במשנתנו אלא לבסוף המסכתא עכ"ל, ותמוה לי הלא הרבה מחלוקת יש בנזיר ומה ראה דוקא המחלוקת הזאת לסדר אחרונה, ונ"ל לבאר דהרמב"ם מבאר בסוף הל' נזירות וז"ל האומר הריני נזיר אם אעשה כך וכך או אם לא אעשה וכיוצא בו ה"ז רשע ונזירות כזו מנזירות רשעים הוא, אבל הנודר לד' דרך קדושה ה"ז נאה ומשובח וע"ז נאמר נזר אלקיו על ראשו קדוש הוא לד' ושקלו הכתוב כנביא שנאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחורותיכם לנזירים עכ"ל, הרי ברור דהרמב"ם חפץ לסיים בכי טוב, לכן אני אומר דהתנא ג"כ נתכווין לזה דישנו שני מיני נזירים נזיר שהוא רשע, ונזירות שמואל הנביא ודאי דרך קדושה הוא ובה מסיים וא"ש

[שכ] למאי נ"מ לנו לדעת ששמואל הי' נזיר אלא ללמד מזה הדין דהאומר הרני כשמואל הרמתי ה"ז נזיר עולם, ומסיים ם הרמב"ם (פ"ג דנזירות הט"ז) האומר הרני כשמואל הרמתי כבן חנה, כבן אלקנה, כמי ששיסף את אגג בגלגל, ה"ז נזיר עולם, ואין אומרין שמא לאיש אחר שמעשיו כאלה נתכוון עכ"ל, וכתב התוי"ט דהנה כל עצמו דידעינן דשמואל נזיר הי' למדין משני פעמים מורה דנא' בשמואל ומרה לא יעלה על ראשו ונאמר בשמשון ומורה וגו' מה מורה האמורה בשמשון נזיר, אף מורה האמור בשמואל נזיר והלא חילוק גדול בין שני מיני נזירות אלו דנזיר שמשון מותר לטמא למתים ועוד חילוקים, ותירץ דרבנן ס"ל דון מינה ואוקי באתרה וא"א לומר דאוקי באתרה ולא להוי נזיר אלא סתם נזירות והא הכא כתיב ונתתיו לד' כל ימי חייו ומורה לא יעלה. על ראשו דש"מ דהך מורה אכל ימי חייו קאי והלכך דון משמשין דמורה האמורה היא נזירות ואוקי באתרה דכל ימי חייו עכ"ל

[שכא] מ"מ למדנו מדברי נביאים ומחז"ל דשני נזירים היו שמשון ושמואל, והנה שמשון מצינו נזירות שלו ע"י המלאך או ע"י אביו כמבואר בגמ' ובפוסקים, אבל שמואל לא מצינו שק שקיבל נזירות רק חנה אמרה בתפלתה על בנה שיהא נזיר והללממ"ס דדוקא אב יוכל להדיר את בנו בנזיר, ומצאתי שהרד"ק העיר ג"כ בזה והניח בצ"ע, ונ"ל ליישב דלעולם לא קיבלו כולם עליו לא אביו ולא אמו אלא היא התה מהנביאות כמו"ש במגילה ורוה"ק הופיע עלי' שיקבל עליו אח"כ נזירות ולמדין זאת מגז"ש כן נ"ל

[שכב] כתיב גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדיו למדנו דשנים המברך והעונה אמן שניהם כאחד טובים לקבל שכר אלא שממהרין למברך ליתן שכר, ולהכי אמרינן בגמ' דרב אמר לחייא בריה חטוף ובריך כלומר שתהא זריז ונשכר לקבל שכרך מהר כדפי' התוס', ונראה לפרש דבשביל זה אמר לו כך לאו שיקבל מהרה שכר אלא כיון דמצינו דממהרין למברך תחלה א"כ בודאי המצוה של המברך גדול יותר לכן בשביל זה יהא זריז ונשכר, אבל רש"י פי' חטוף ובריך חטוף כוס של ברכה ובריך ברכת הזימון שתהא מקיים לברך על הכוס ברכת זימון עכ"ל, ומשמע מזה שדוקא על הכוס הוא המצוה, ולכאורה הלא המנהג הי' תמיד מי שמברך מוציא את כל בני המסיבה ומאי נפ"מ לזה אם מברך על הכוס או בלא כוס, ונראה משום ברכה יתירה שמברך בפה"ג אמר לי'

[שכג] ומסיים בגמ' שהת"ח מרבים שלום בעולם, ונ"ל לפרש למה מסיים מס' נזיר עם השלום, דבאמת הי' צריך לסדר מס' סוטה ואח"כ נזיר כדאמרינן בגמ' שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ומאי דמסדר נזיר ואח"כ סוטה מבואר שם בגמ' עיי"ש, מ"מ הסדר הוא מקודם נזיר ואח"כ סוטה, וידוע שתכלית מס' סוטה היא לעשות שלום בין איש לאשתו, וגדול השלום דשם הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על המים לכן דראו רבינא ורב אשי לסיים מס' נזיר בשלום וסמוך לו מס' סוטה שהוא ג"כ להרבות שלום ושלום רב יהי' לאוהבי תורתך אמן

סליקא לה מס' נזיר, תהלה ותפארת לשוכן שמימה אשר לי עזר.