עשירית האיפה חלק א קלו

ע"ג מי חטאת, ומי חטאת צפין ע"פ המים ה"ז ספק אם הוא כמונח או אינו כמונח לפיכך יראה לי שספיקו טהור עכ"ל, וכתב הכ"מ משום דכיון שטיהרו חכמים טומאה צפה ע"פ המים הו"ל ספיקא דרבנן לקולא, ומה דנקט אפר מים בעלמא, אי חשיב משקה אי לא לרבותא נקט דאע"ג דאיכא למימר כיון דהאי טומאה והאי טומאה הו"ל כי טומאה סמיכתא צפה ע"פ המים, מ"מ כיון דהני מי חטאת הו"ל משקה עליהן והוי כי צפה ע"פ המים עכ"ל כלומר וה"ה בעפר בעלמא שלא מן מימי חטאת

[שב] שני מיני מתים לענין לפנותם, בשנודע בו שנשאר שם קבור אסור לפנותו, אבל בנמצא מותר ליטלו מאחר שלא נודע הקבר לבנ"א בודאי באקראי נקבר שם, (תוס' ס"ד)

[שג] דוקא בשלא נודע לו דקבור שם מת, ומצא שם מת מושכב כדרכו ולא יושב ולא ראשו בין ירכותיו, ולא הרוג, ודוקא שהיו שם יותר משנים מפנה למקום אחר ואינו חושש שיש כאן במקום הזה שום מת אחר ומותר לו להלוך בכ"מ, ומת שחסר שני דברים אלו אין לו תפיסה ולא שכונת קברות דילמא נכרי הוא ולא קנו מקומן וכן אם שנים כדרכן ואחד שלא כדרכו דדילמא חד נכרי ולא פש אלא תרי, ותרי לא קנו מקומן, וכן אם מצא שנים ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה אין להם תפוסה ולא שכונת קברות וכ"ז הלכה לממ"ס

[שד] ורש"י ס"ל דלא ממעטינן הרוג אלא לענין שכונת קברות, אבל לא לענין תפוסה, ופי' בש"ק דרש"י ס"ל דתפוסה דאורייתא, א"נ שהוא מגוף המת הלכך מספיקא דעכו"ם יש להחמיר, אבל שכונת קברות שהוא מדרבנן אין להחמיר, ובשנקברו ראשו של זה בצד מרגלותיו של זה דודאי עכו"ם אפי' תבוסה אין לו. והרמב"ם ס"ל דגם עכו"ם יש לו תבוסה יש לו גירסא אחרת בגמ'

[שה] מצא ג' האחד ידוע ושנים תחלה או שנים תחלה, ושנים ידועים אין להם תפיסה ואין להם שכונת קברות, כללו של דבר דלא אמרו שכינת קברות אלא לג' ידועין, או לשלשה תחלה (ס"ח ע"ב)

[שו] פירוש מצוי להרמב"ם למעט שהם גלוים ע"פ השדה אפי' הם הרבה אין להם שכונות קברות ולא תפוסה, ולרש"י ותוס' בשם רשב"ם ולהרא"ש בא למעט אם האחד ידוע אין מצטרף עם השנים שיקרא שכונה אלא נוטלן ואת תפיסתן, וכתב בליקו"ה וז"ל אכן לא אדע אם הם מודין לדינא לפי' הרמב"ם, דהרמב"ם ודאי מורה לדינא דרש"י, ודע דיש עוד פי' אחר פשוט לר"י בתוס' דבא למעט אם הוא ידוע שנקבר שם דאסור ליטלו ממקומו והיינו כשנקבר אדעתא לישאר במקומו

[שז] מת מצוה קנה מקומו, מיהו יש שני אופנים דמותר לפנותו עם קבר שלא ברשות בעל השדה, או שנקבר דרך שאלה על זמן מועט, ובירושלמי הקשו לפ"ז איך מותר לפנות המת הנמצא אולי מת מצוה הוא וקנה מקומו, ומתרץ שאין מת מצוה מצוי דקלא אית לי'

[שח] פירוש את תבוסתו, דצריך שיקבל שיעור ג' אצבעות עפר תיחוח שתחתיו שנכבשה מחמת הדם שיצא ממנו ומחמת המוהל, ולמדנו זאת מקרא דכתיב ונשאתני ממצרים וגו' שאצ"ל ממצרים אלא ה"ק מעפר של ארץ ממצרים טול עמי, והקשה בתוי"ט הלא לא נקבר במצרים, ותירץ דשכבתי עם אבותי היינו קבורה וביקש מיוסף חסד ואמת שלא יקברוהו במצרים אפי' לשעה דאל"כ תצטרך ליטול משם מעפר מצרים וזה אין אני רוצה וכעין זה תירץ בתוס' חדשים

[שט] מצא ג' אם יש מקבר ראשון עד קבר ג' לא פחות מד' אמות ולא יותר מח' ה"ז שכונת קברות ואסור לפנותם דמוכח שזה מקום מיוחד לקברות, וכן מת אחד או שנים שאם נודע בבירור דלשם קבורה נתנו שם, ואז ג"כ אסור לפנותו בודק הימנו ולהלן עוד כ' אמה, מצא אחד בסוף כ' אמר רגלים לדבר כ"ה במשנה, וכתב הרע"ב ועוד צריך לבדוק מלמעלה ומלמטה כ' אמה דהיינו מ' אמה דשמא זו היא מערה שבמזרח החצר, ויש עדיין אחרת כנגדה במערב החצר, או איפכא ואם מצא אחד בם בסוף כ' אמה בודק הימנו ולמעלה כ' אמה דמי יימר דמבית הקברות הויא וצריך לעשות גם שם כל הבדיקות שרגלים לדבר שזו השדה עשויה לקברות והיו בה גם מערות אחרות עכ"ל, (דף ס"ה): [שי] כשניתנה רשות לפנות בשלא מצא אלא אחד או שנים כי הדר ומצא עוד שלישי מפני לי' גבייהו כדי לטהר את המקום הזה שלא להחזיקו שיש מערות סביבותיה שיהיו כהנים ועושים פסח מותרים להלוך שם מטעם כי עילה מצאו וטיהרו ארץ ישראל

[שיא] בדק ולא מצא אחר הכ' אמה מאי, רש"י פי' אם קנה מקומו או שכונת קברות היא ואסור לפנותו, והתוס' פי' לענין שלא יצטרך לבדוק עוד, א"נ אם צריך לחפור בעומק עד שיגיע לסלע או לקרקע בתולה, ומפרש רב, עילה מצאו וטיהרו את א"י, ושני הדינים האחרונים השמיט הרמב"ם וצ"ע

[שיב] שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת. כסלע לסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע, ואיני יודע איזה פשה טהור, אבל משנזקק לטומאה כיצד שנים באו אצל כהן בזה כסלע ובזה כגריס לסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד טמאין, ולבסוף בזה ובזה כסלע ואינו יודע איזה מהם כיהה שניהם טמאים עד שחזרו לכגריס

[שיג] אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, ואם שער לבן קדם לבהרת טהור, ספק טמא, ולר' יהושע כה"ג טהור, לפי' ר"ת דוקא כשנזקק מתחלה לטומאה כגון שהוחלט בנגע אחד, ואח"כ נולד בו ספק זה, וקאמרו רבנן דאחר שיתרפא מן הראשון מחליטו על השני שהוא ספק, אבל בשלא נזקק גם רבנן מודו לר' יהושע שהוא טהור, וי"א דרבנן מיירי בכל גווני וגם הם מודים דכל ספק נגעים ספיקו לקולא, ולענין הלכה פסק הרמב"ם כרבנן וכתב שטומאתו בספק, ולהר"ש הלכה כר' יהושע דטהור דהקב"ה הסכים לרבה ואמר הוא טהור ויצאה נשמתו בטהרה כדאי' בב"מ (ליקו"ה)

[שיד] זב בעל שתי ראיות עושה משכב ומושב וצריך ז' נקיים וביאת מים חיים והדין