עשירית האיפה חלק א קלב

בבגדו לחוך כדי שיפלו כינים הואיל ואינו נוגע בשער

[רסא] ובמנ"ח תמה על הרמב"ם דלא מביא דין הנאמר בגמ' דאם מקיף לעצמו עובר בשני לאוין דהרי הוא המקיף והניקף והביא בשם ס' משנת חכמים דע"כ הרמב"ם מודה לזה עיי"ש

[רסב] נזיר ודאי שהי"ל שני ספיקות ספק נטמא במת, וספק מצורע מוחלט בספק, ספק מצורע מחוסר כיפורים הוא ואסיר לאכול בקדשים עד שיביא קרבנותיו, אבל נזיר טמא כשיטהר אוכל בקדשים קודם הבאת קרבנותיו דלא איקרי מחוסר כפורים אלא כשטומאה יוצא מגופו, ואם אירע לו לנזיר סתמא דהוא ל' יום שני הספיקות ביום אחד מה יעשה, מזה ושונה וטובל ונטהר מספק טומאת מת ואסור לו לגלח עד ל' יום כדין נזיר טהור, ואחר ל' יום מביא ציפרי מצורע היינו שתים שחוטה ומושלחת, וחטאת עוף הבאה על הספק משום ספק נזיר טמא, ועולת בהמה משום ספק נזיר טהור, דקיי"ל דאם גילח על אחת משלשתן יצא ידי חובתו ומתנה עליהם, ועדיין אסור לאכול בקדשים דשמא מוחלט היא וטעון עוד תגלחת שניה והבאת קרבנותיו של מצורע שתי ציפרים, וזה אי אפשר לגלח כי אולי אינו מצורע, אבל נזיר טמא הי' והימים הראשונים יפלו וצריך להתחיל למנות מחדש ל' יום נזירות טהר והוא עודנו בספיקו שמא נזיר טהור או בתגלחת ימי ספרו של מצורע ומביא עולת בהמה משום ספק נזיר טהור, ומתנה, ולמחרת יום תגלחתו מביא קרבנות של מצורע כדי להתיר לאכול בקדשים ומביא חטאת העוף על הספק ועולת בהמה אינו יכול להביא על הספק, לכן צריך להפקיר נכסיו ויביא חטאת העוף כדין מצורע עני, ולפ"מ דקיי"ל כרבנן דאשם אין מעכבו לאכול בקדשים אוכל בקדשים אחר ששים יום, ועדיין אסור לשתות יין ולטמא למתים דשמא מוחלט הוא ושני תגלחת הללו שעשה למצורע הי' לגמרו ולספרו ואינו עולה לתגלחת נזיר טהור, לכן צריך שתי תגלחת אחת לנזיר טמא, ואחת לנזיר טהור דקיי"ל שתגלחת הנגע דוחה תגלחת הנזיר בזמן שהוא וראי אבל בזמן שהוא ספק אינו דוחה, ואוכל בקדשים אחר ס' יום בלי אשם מצורע שצריך להביא בימי ספרי, ודעת הראב"ד ורש"י דמעכבתו מלאכול בקדשים אבל דעת הרמב"ם והתוס' דאשם מצורע אין מעכבו מלאכול בקדשים

[רסג] ומה יעשה עוד הנזיר הזה ? לסוף צ' יום יגלח שלישית, ובהך שלישית ליכא ספוקי למצורע כלל אלא בנזיר טהור או טמא, לכן יביא עולת בהמה משום ספק נזיר טהור ולגלח על הדמים וחטאת העוף משום ספק נזיר טמא ועדיין אסור לשתות יין ולטמא למתים דשמא מוחלט הי' ונזיר טמא יעלה לו תגלחת ראשונות לצרעתו והשלישית לנזיר טמא, לכן צריך עוד למנות ל' יום לנזירות טהרה לסוף ל' יום יגלח ויביא קרבן טהרה לבד ומתנה, ואח"כ אחר ק"כ יום שותה יין ומטמא למתים

[רסד] וכתבו התוס' דמשום אכילת קדשים הקילו בשני בשני תגלחות הראשונים לכתחלה ביום ל' משום דמן התורה מותר לגלח ביום ל' אלא מדרבנן ביום ל"א ומשום מצות אכילת קדשים לא העמידו דבריהם, ודוקא בשני תגלחות הראשונות דאיכא לספוקי בספק מצורע הקלו להיות ביום ל' אבל בשתי האחרונות שאין עליו עוד ספק מצורע השווהו לשאר נזיר שמגלח ביום ל"א ולכך אמרינין דאינו שותה יין ומטמא למתים אלא אחר ק"כ יום פי' ביום קכ"א

[רסה] כל הדינין אלו אינן אלא בנזירות מועטת דהיינו ל' יום, אבל בנזירות בת שנתה אוכל בקדשים לאחר שתי שנים ושותה יין ומטמא למתים אחר ד' שנים, וכתב הרמב"ם (פ"ו דנזיר ה"ט) בד"א שהוא מגלח ד' תגלחות כשהי' קטן או אשה, אבל האיש אינו מגלח מספק לא תגלחת טומאה ולא תגלחת טהרה שמא טהור הוא ונמצא מקיף פאת ראשו שלא במקום מצוה, לפיכך אינו מגלח אלא תגלחת טהרה בלבד שאין ד' תגלחות אלו אלא למצוה, והלח"מ תמה דהראב"ד (בה' טומ"צ) השיג ט"ז דודאי תגלחת מצורע מעכב. וכאן לא השיגו והא ודאי דתגלחת דבטומאה בנזירות לכ"ע לא מעכבי, ובתגלחת מצורע פליגי הרמב"ם ב והראב"ד

[רסו] בקיצור קרבנות מצורע, ונזיר טמא וטהור מבאר הכ"מ, טהרת מצורע צריך להביא מלבד השתי ציפרים, כבש לאשם, וכבשה לחטאת, וכבש לעולה, ואם דל הוא מביא כבש לאשם, ושתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה, ונזיר טמא צריך להביא שתי תורים, או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה וכבש לאשם, ונזיר טהור צריך להביא כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים עכ"ל

[רסז] ונזיר טמא מספק, ומוחלט ודאי אוכל בקדשים לאחר ח' ימים ושותה יין ומטמא למתים לאחר ס"ז ימים והי' ביום ראשון לנזירותו אוכל בקדשים לאחר ח' ימים שהוא תגלחת שניה של ימי ספרו שבתחלת יום ראשון מגלח תיכף תגלחת חילוטו ולסוף ז' תגלחת השניה לימי ספרו, וביום ח' אחר שהביא קרבנותיו אוכל בקדשים, אבל לשתית יין ולטמא למתים אין יכול אלא לאחר ס"ז ימים שאם בא לגלח נזירות טהרה לאחר ל' יום אחר ז' ימי ספרו, יש לו לאמר שמא מוחלט וטמא הי' ותגלחת ראשונה עלתה לו לימי ספרו וזו של עכשיו לימי טומאתו, ועדיין צריך למנות ל' יום לנזירות טהרתו שהן בכלל ס"ז ימים ואח"כ מותר לשתות יין, (רש"י ס' ע"ב)

[רסח] מוחלט ספק וטומאה ודאי, אוכל בקדשים אחר ל"ז יום ושותה יין ומטמא למתים לאחר ע"ד ימים, מאחר שאינו ודאי מוחלט לא יגלח שום תגלחת כי אם לסוף ז' ימים ומגלח בז', ובח' מביא קרבן חטאת העוף, ונזיר טמא א"א לגלח שנית עד ל' יום דשמא אינו מוחלט והח' יעלה למנין ל' וביום ל"א יגלח ושמא מוחלט הי' והו"ל שני תגלחת לחלוטו ואוכל בקדשים לאחר ל"ז יום דהיינו יום ל"ח, וסוף ז' ימים יגלח שלישית כדין נזיר טמא, ויום ל"ח יעלה לו למנין ז', וביום הח' יתחיל למנות נזירות טהרה וביום ל"א יגלח תגלחת נזיר לטהר ונמצא שותה יין ומטמא למתים לאחר ע"ד יום, היינו יום ע"ה

[רסט] טמא ודאי ומוחלט ודאי אוכל בקדשים לאחר ח' ימים, ושותה יין ומטמא