עשירית האיפה חלק א קלא

דהנזיר מגלח, ונראה דהרמב"ם ס"ל בזה כר"י ועי' במרה"פ

[רנ] כיצד הדין בשני נזירים שנטמא אחד מהן ואין ידוע מי הוא ? שנים מביאין קרבנותיהם במלאת ימי נזירותם, ושני קרבנות של טומאה ושל טהרה, ואומר אחד מהם אם אני הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וסופרים ימי נזירות אחרת גמורה אחר קרבנות אלו, וחוזרין ומביאין קרבן טהרה, ואומר אחד מהן אם אני שהייתי טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי, אם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך, הקרבן טומאה שמביאין בשותפות חטאת העוף. ועולת העוף עולה נדבה וחטאת לא תאכל ואשם לא מייתי שאינו מעכב

[רנא] מת אחד מהם, ה"ז מביא חטאת העוף ועולת בהמה ויאמר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה, ואם טהור הייתי העולה מחובתי והחטאת העוף ספק, וסופר ימי נזירות אחרת ומביא קרבן טהרה, ואומר אם טמא הייתי העולה ראשונה נדבה וזה חובתי, ואם טהור הייתי העולה ראשונה חובה וזו נדבה וזה שאר קרבני, בד"א אם היו השני נזירים קטנים או נשים שאין בהם לאו בהקפה אבל גדולים אסורים, (רמב"ם)

[רנב] בד"א דאחד יכול להביא שני הנזירים לידי ספק או שלהם בעצמן הי' הדבר ספק אבל אם אחד מכחיש אפי' שני עדים מעידים על אחד שנטמאו, אין מהימנים ואינו מביא קרבן על פיהם דאם ירצה אומר נשאלתי על נזירותי ובהיתר נטמאתי, וכי אמר לא נטמאתי בעודי בנדרי נמצא מכחיש את העדים ואדם נאמן על עצמו, אבל אם שתק או נסתפק לו ה"ז מביא קרבן אחד אפי' ע"פ עד אחר. וכן עד שאמר לאחד בפני נדרת בנזירות אם הכחישו אינו חייב כלום ואם לא הכחישו נוהג נזירותו על פיו, אפי' אמר לשנים ראיתי אחד מכם שנזר ואיני יודע מי הוא הואיל ואין מכחישין אותו נוהגין נזירות על פיו, נהג נזירות ע"פ עד אחד ושתה יין או נטמא והתרו בו שנים לוקה אע"פ שעיקר הנזירות בעד אחד, (לשון רמב"ם פ"ט מנזירות הי"ז)

[רנג] מה דתנן במשנה בשני נזירין דמביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה מבואר בירושלמי דהי' הזמן קצוב לשניהן בשוה הלכך מגלחין מיד אבל אם הי' אחד מהם נזיר ל' יום וה שני ק' יום ממתינין עד ק': [רנד] נטמא אחד מהן באותן הימים בתוך ל' הראשונים שעדיין לא הביא קרבנותיו לוקה, אבל ל' האחרונים שצריך להמתין על השני דספק הוא שמא טהור אינו לוקה, אבל הבא מן השוק שגזר כנגדן בין בימים הראשונים ובין באחרונים איננו לוקה דכל אחר ספק הוא שאם הי' המבקש טהור הבא מן השוק אינו נזיר בראשונים ואם טמא אינו נזיר באחרונים

[רנה] אם התרו להבא מן השוק על הראשונים ועל האחרונים כאחד שאמר לו אם תשתה בראשונים ואחרונים תתחייב מלקות הו"ל התראת ספק ופליגי בזה לר' יוחנן התראת ספק שמי' התראה ולר"ל אינו לוקה, והרמב"ם השמיט הדינים אלו דאזל לשיטתו דפסק התראת ספק שמי' התראה, (שי"ק)

[רנו] לענין הקפה פלוגתא הוא בתרתי רב הונא סובר דאשה שרי להקיף בין גדול ובין קטן הואיל ואינה בהשחתה אינה בהקפה, כלומר היא מותרת להשחית זקנה ולהקיף ראשה, ורב אדא סובר כיון דמלישנא דקרא דלא תקיפו דרשינן לחייב גם המקיף לכן גם האשה חייבת בזה אם הקיפה לגדול, ופליגי נמי בקטן דר"ה סובר גדול המקיף את הקטן חייב. ורב אדא סבר דהיכא דניקף לאו בר חיובא מקיף נמי פטור, ופסקו התוס' כרב הונא דאשה שרייא להקיף בין קטן ובין גדול ואיש אסור להקיף לקטן והקפת כל ראש שמיה הקפה, וכתב הרמב"ם דהאשה אפי' גלחה לגדול פטורה, אבל האיש המגולח אינו לוקה אלא א"כ סייע להמגלח, ופי' בכ"מ לדעת הראב"ד עובר בלא סיוע בל"ת והכ"מ בעצמו ס"ל שם דגם בל"ת אינו ותמה בחכ"צ דכמה לאוין ישנו שאינו לוקין עליהם והניח בצ"ע, והמגלח את הקטן לוקה והאשה אע"פ שהיא מותרת לגלח פאת ראשה הרי היא אסורה לגלח פאת ראש אפי' לקטן, ובזה פסק הרמב"ם כרב אדא משום דלטי' רב אדא לרב הונא שאשתו היתה מקפת להקטנים שלו לכן פסק כן (נ"ז ע"ב)

[רנז] עשה דוחה ל"ת למדין בכל התורה מכלאים בציצית, עשה דוחה ל"ת ועשה דוקא באינו שוה בכל כגון עשה דמצורע וגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ודחי עשה ול"ת דכהן, ל"ת ופאת זקנם לא יגלחו, עשה דקדושים תהיו, ולא ילפינן לדברים אחרים דשאני כהן דלאו שאינו שוה בכל הוא, וכן נזיר מצורע ג"כ דחי עשה דגילוח ל"ת דפאת ראשו, ובנזיר ג"כ עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ אין מלמדין משום דשאני נזיר דישנו בשאלה, ומשום זה הטעם שניהם היינו הנזיר והכהן צריכין תרי קראי דתרוייהו ויי הו דחד מחברי' לא יליף כהן מנזיר לא שכן ישנו בשאלה, נזיר מכהן לא דאינו שוה בכל שם)

[רנח] המעביר בית השחי ובית הערוה לוקה מכות מרדות מדרבנן, ופי' הרמב"ם דדוקא במקום שדרכן של נשים לעשות כן, אבל משא"כ במקום שאין מנהג הנשים כן, מ"מ כתב הרמ"א דחברים נהגו איסור בזה (שם)

[רנט] שני לאוין הן לא יהי' כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה, שלא ילבש איש בגדים המיוחדין לאשה אפי' בבגד אחד לוקה, וכן אשה אם נושאת כלי זיין כאיש או שמגלחת ראשה דומה לאיש לוקה ומבואר בשו"ע, וכן אם לוקט לבן מתוך השחור חייב משום לא ילבש אפי' בשער אחד. אבל בהפאות אינו עובר אלא בשתי שערות ואפי' עקרם, חייב בשתי שערות

[רס] ובתוס' כתבו דאף דס"ל לרב דמיקל אדם כל גופו בתער, היינו בשאר אברים אבל בבית השחי ובבית הערוה אסור במספרים, אבל מותר לחוך בבית השחי כדי שיפלו השערות, וכן מותר