עשירית האיפה חלק א יג

מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה, ואותן שחטאו יותר מדאי מה עושה להם מעביר את הערלה מעל גבי תינוקת שמתו עד שלא מלו ויורדין לגיהנם עכ"ל, נמצא שדרשת חז"ל על פתח האהל שיושב על פתח גיהנם להציל את בניו הזכרים כדאמרן, ותמוה מה יהי' גורל הנשים הצדקניות מי יציל אותן, לכן נ"ל לפרש כשם שזכתה שרה לגייר ג"כ גרים בעוה"ז ולהטריח עם אברהם באורחין ג"כ היא יושבת פתח האהל להציל את הנשים, ודבר ברור הוא כי גם נשי ישראל שהלכו בדרך אמנו שרה לתת מזון בפי האורחים שתצילה אותם, דוגמא דאיתא בבעה"ט ויטע אשל בבאר שבע ויטע אלקים גן בעדן לרמז מי שמאכיל האורחים יורש גן עדן, והנה מצינו למעלה שאצל שרה ורבקה הי' הענן תמיד קשור על אהלה לרמז שהשכינה היתה שורה שם תמיד, ולא מצינו זאת אצל שאר האימהות, ואפשר לומר דילמד סתום מן המפורש או בגז"ש מאהל אהל

[יז] ונ"ל עוד שאצל שרה ורבקה כיון שעיקר אשתו היתה שרה ולא הגר כמובן כי פילגש נקראת ובניה אין להם חלק בקדושה, וכן יצחק אבינו לא הי' לו כי אם אשה אחת הי' באמת השכינה שם תדיר כדאמרינן בעלמא איש ואשה אם הם בקדושה ובשלום שכינה שרויה ביניהם דשתי אותיות משמו יתעלה י' אצל האיש וה' אצל האשה כדאיתא בסוטה לכן לא זזה משם שכינה, אבל ד' נשי יעקב נתפרש למעלה בשם רש"י דלא היתה השכינה תדיר אצל אחת מהן ולא הי' לן שם עד שראה שם משכן השכינה, וזה נרמז בקרא ואהי' מתהלך מאהל לאהל, ופירש בבעה"ט בשם אביו הרא"ש ז"ל שמרומז על השכינה, וכן האבות סימן לבנים דהשכינה הולכת מאצל אהל של לאה לאהלה של רחל, וכך איתא במסורה מאהל ד' במסורה ויצא מאהל לאה מאהל מועד לאמור ואהי' מתהלך מאהל לאהל יתצך לנצח ויסחך מאהל, פירש הבעה"ט בשם אביו הרא"ש וז"ל פירוש בשעה שהי' המשכן נאסרו הבמות והיינו מאהל מועד ודוקא לאחר שעברו הירדן הותרו הבמות עד שבאו לשילה, והיינו ויצא מאהל לאה דהיינו המשכן שעשה בצלאל שבא משבט יהודה שיצא מלאה ונכנס באהל רחל זה שילה שבחלק יוסף ואז ואהי' מתהלך מאהל לאהל משילה לנוב ומנוב לגבעון ומשם לבית העולמים ואז נאסרו הבמות והיינו יתצך לנצח ויסחך מאהל שלא הי' שום היתר עוד עכ"ל, הרי דאהלי אימהות מרמז למשכן השכינה

[יח] והנה רש"י ז"ל פירש ויבא לבן באהל יעקב הוא אהל רחל שהי' יעקב תדיר אצלה ואח"כ ויבא באהל רחל עוד הפעם, נמצא שלבן בא לאהל רחל שתי פעמים, ונ"ל לפרש דלבן ה' מכשף ומקור הקליפות וידוע שבית המקדש שנעשה אשפזכין לגבורה הי' בחלקו של בניה של רחל והיינו בחלקו של בנימין, ושני פעמים גברו כח הקליפות בעוה"ר שנחרבו שני המקדשות, אבל לעתיד לבוא לא יהיה להם עוד חלק והיינו דאמרינן בין כתפיו שכן לעתיד לבוא דכל המקדשות וגם משכן שילה בחלקו של בניה של רחל, ואפשר דהכתוב מרמז שני פעמים אהלה של רחל שהיתה השכינה שרויה בחלק שני בניה בשילה בחלקו של יוסף ובבית העולמים בחלקו של בנימין וא"ש כן נ"ל, וכן כתיב בדברים ובין כתפיו שכן וליוסף, כלומר בשני מקומות היתה שכינה ורמזו בעה"ט מהסמיכות, וכמו שאיתא בגמרא שבד' מקומות שרתה שכינה בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים ובכולם לא שרתה אלא בשבט בנימין כיון דעיקר אהלה של רחל הוא השראת השכינה כדאמרן לכן נרמז שני פעמים, ואפשר לומר דאהל יעקב ואהל רחל נרמז בתיבה אחת שמרמז לבית המקדש של עתיד שנקרא בית אלקי יעקב

[יט] כתיב בפרשת ויחי אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי וסמוך לזה ואני בבואי מפדן ארם מתה עלי רחל, וצריך להבין הסמיכות הזה ורש"י ז"ל נדחק לפרש שקאי על פתיחת הפרשה דמיירי מקבורת יעקב, ולי נראה לפרש ולחבר שני הדברים הללו דהנה לכאורה קשה כיון שראה יעקב דבמאי שהוסיף הכתונת פסים נתנלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, ומה ראה על ככה לעשות עוד הפעם קנאה בין ראובן ליוסף, ובשביל זה חפץ יעקב להורות להם שעשה ע"פ הדין דהנה באמת מחשבת יעקב הי' ברחל ומרחל הי' צריך לצאת הבכירה והיינו ליוסף ולא לראובן וכדאיתא במדרש על ראובן בכורי אתה לשון בתמיה, וז"ל א"ר אחא לא שלך היתה הבכורה כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל כל החרישות שחרשת באמך לא ברחל הייתי ראוי לחרשן עכשיו חזרה הבכורה לבעלי' עכ"ל המדרש, ומ"מ התירוץ הזה לא נגלה כי מי יוכל להעיד על המחשבה, לכן אמר עוד שעשה ע"פ הדין ואמר הלא מתה עלי רחל ואקברה בדרך וכפירש"י שתהא לעזרה לבניה, ואיתא במדרש (איכה בפתיחתא) שכל האבות והאימהות התפללו בעד ישראל כשהגלה אותם נבוזראדן ולא נתקבלו תפלתן אלא תפלת רחל אמנו, והטעם שם כי הקב"ה כעס על ישראל בשביל מנשה שהעמיד צלם בהיכל ואמרה רחל גם אני עשיתי כן שהכנסתי צרתי לאה לביתי ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לחרפה ולבישה ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לע"ז שאין בה ממש מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר לה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כו' ושבו בנים לגבולם עכ"ל בקיצור, וזאת אם נאמר שבאמת רחל היתה עקרת הבית והכניסה צרתה לאה יפה אמרה דאזלינן בתר המחשבה, אבל אם נאמר שלאה היתה עיקר הלא היפוך הוא דבאתה רחל אח"כ לה לצרה, אלא מדקיבל הקב"ה תפלתה הרי אמת הדבר דרחל הוא העיקר ומגיע הבכורה לבנה יוסף, ועתה אתי שפיר חיבור הדברים אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי מפני שהבכורה לרחל, וכ"ת מי מפיס אמר כיון שמתה רחל ונקברה בדרך והקב"ה שמע לתפלתה שבשביל שהכניסה צרתה לביתה ש"מ שהיא עיקר ומגיע לה הבכורה וא"ש

[כ] באופן אחר נ"ל לבאר ע"פ גמרא ב"ב (דף קכ"ב) דלא כחלוקת עוה"ז חלוקת עוה"ב דכשיבוא משיח ופירש שם רשב"ם לוי נקט נחלה כשאר שבטים כדכתיב ביחזקאל שער לוי אחד ומנשה ואפרים נמי לא יטלו אלא חלק אחד כדכתיב שער יוסף אחד עיי"ש, והסבר הדברים נ"ל דבשלמא