עשירית האיפה חלק א קכה

אטהרה עבדותו שעובד עתה יותר חשובה, אכן לפ"ז יש לדקדק אם פגע משיח מלחמה וכהן הדיוט נאמר ג"כ דיטמא משיח מלחמה, ואל יטמא כהן הדיוט, ליתא דטעמא דסגן משום דחזי לעבודת יו"כ אבל משיח מלחמה אינו ראוי לעבודת יו"כ דלא נמנה לכך כי אם הסגן כמו שפי' התוס' שם מ"מ למדנו דחששו הרבה בשביל עבודת יוה"כ, ואף דכ"ג גופא עודנו משמש ואולי לא יטמא כלל מ"מ חששו חשש רחוק אולי יטמא כ"ג, ואם יטמא עתה הסגן לא יהי' מי שיעבוד עבודת יו"כ וחפצו חכמים שיהיו תמיד שנים מוכנים לעבודת יו"כ כדאמרן, מ"מ יש לדקדק כיון דגם הסגן יטמא וגם הכ"ג הלא הכהן השני דנכנס ביו"כ תחת כ"ג אינו צריך הפרשה, א"כ ימצאו עוד הרבה כהנים הדיוטים טהורים דיכנסו לעבוד ביו"כ ? י"ל דכאן אנחנו אמרינן כיון דנתמנה לסגן ואולי צריך לעבוד מעלתו גדולה כיון דנתמנה לעשות עבוד יו"כ, וטעם הדבר נ"ל כיון דכ"ג צ"ל היותר גדול. מכל אחיו בחכמה ובכל המעלות ובודאי היא במדרגה גדולה מאוד לענין חכמתו מהכהן המשיח מלחמה, והסגן שהוא לצד כ"ג כיון דאולי יטמא כ"ג יכנוס הוא וישמש בתור כ"ג צריך ג"כ להיות הגדול מכל אחיו, וגדול ג"כ מהמשיח מלחמה לכן הוא עדיף דלא נמצא כמוהו בכל המעלות, הרי למדנו דכ"ג והסגן שניהם היו גדולים מכל הכהנים האחרים כנ"ל, ועוד דהדין הוא אע"פ שפגעו הרבה קודם יו"כ וימצא אז הרבה כהנים שהיא ראוי לעבודת יו"כ אלא ודאי כדאמרן, מ"מ יש למשיח מלחמה ג"כ מעלה על הסגן דלענין להחיותו אם יש לפניו שניהם משיח מלחמה והסגן, משיח מלחמה עדיף משום דתלוים בו רבים, ולמדנו דשניהם יש להם מעלות אחד על חברו משיח מלחמה עדיף להחיותו, וסגן עדיף לענין טומאה

[קצא] (ז) משיח מלחמה וסגן להחיותו, משיח מלחמה קודם

[קצב] (ח) כהן משיח והדיוט, הדיוט מטמא: [קצג] (ט) כ"ג ונזיר דפגעו שניהם במת מצוה, מטמא נזיר ואל יטמא כ"ג דקדושתו קדושת עולם ואפי' כהן הדיוט כמו שיתבאר

[קצד] (י) כהן הדיוט ונזיר דפגעו שניהם במ"מ ג"כ מטמא נזיר דכ"ה ג"כ קדושת עולם, ונ"ל דאף דס"ל להטו"א דכל המעלות דשנינו כאן מדרבנן נינהו ומד"ת שניהם כהדדי נינהו מ"מ י"ל דסברא דקדושת עולם דהוא מן התירה, דאיר הוא דאין לו קדומה על כ"ה לענין מת מצוה כדאמרן, ואף דבנזיר בשני דברים חמירי קדושתו דהלא אינו מטמא לקרובים, ועוד שמביא קרבן על טומאתו, אי לאו דפשיטא להו לחכמים דסברא דקדושת עולם מה"ת היא לא הי' נדחה הנזיר מפני כהן הדיוט, ואולי י"ל דגם בכאן מדרבנן הוא כיון דאיסורא דנזיר קיל דישנו בשאלה עדיף כ"ה דיש לו ג"כ שתי מעלות דקדיש קדושת עולם וליתא בשאלה, ובזה נ"ל לתרץ קושית השעה"מ על הראב"ד דס"ל דחולה שים בו סכנה שוחטין בשבילו בשבת דאיסור סקילה הוא ואין מאכילין אותו נבילה דהוא באיסור לאו גרידא וכפי שמבאר הר"ן הטעם שהאוכל נבילה חייב על כל כזית ולענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד איסור הוא דאיכא ומש"ה לאוין הרבה דנבילה לא מיקרי איסור קל, והקשה הוא ז"ל לפ"ז לדעת הראב"ד למה יטמא נזיר ולא יטמא כהן הלא נזיר אם טימא עצמו לוקה ד' והכהן רק אחת, וק"ו הוא דאם חשיב איסור נבילה חמור טפי אע"ג דאינה אלא לאו גרידתא דפשיטא ודאי דנזיר חשוב איסור טפי משום ריבוי הלאוין והניח בצ"ע ועיי"ש בטעה"מ דנדחק לתרץ, ולפי האמור יתורץ שפיר דשאני נזיר דקיל טפי דישנו בשאלה אבל איסור נבילה ליתא בשאלה, וליכא למימר דבנזיר שמשון דליתא בשאלה הלא נזיר שמשון מותר לטמא למתים, וה"נ אמרינן בחולין (דף ק"א) דלר"י הגלילי דפוטר נטמא בשר ואח"כ נטמא הגוף והאוכלו פטור ופריך יבוא איסור הגוף דחמור שבכרת ויחול על איסור טומאת בשר דקיל שאינו אלא בלאו ומתרץ מאן לימא לן דטומאת הגוף חמור דלמא טומאת בשר חמור דלית לי' טהרה במקוה, הרי איסור לאו דאין לו היתר חמור מאיסור טומאת הגוף דבכרת הואיל ויש לו היתר ע"י טהרה במקוה, כש"כ דאיסור נזיר דיש לו היתר ע"י שאלה קיל מאיסור נבילה דאין לו אלא לאו אחת, דהשתא דאיסור לאו דאין לו היתר לאיסורו חמור מאיסור כרת דיש לו היתר לאיסורו כש"כ לאו אחד כנגד ד' לאוין וברור בעזה"י, וכעין זה הקשה בגבורות ארי דאליבא דאמת על הגמ' דטבל ונבילה מאכילין החולה נבילה ולמה הלא נבילה איסור לאו דאין לו היתר וטבל יש לו היתר ע"י הפרשה ואף דיש בו איסור מיתה מ"מ הלא חזינן דאפי' איסור כרת נדחה כש"כ איסור מיתה עכ"ל, וכש"כ הכא א"כ דעת השעה"מ צ"ע, ומ"מ נ"ל דמה דהק' ז"ל מטבל לא קשה כלל דאם אפשר שדי לו אחר ההפרשה פשיטא שצריך לתרום מקודם ואם א"א לו חלק האיסור לא יהא מותר לעולם דע"כ יש בזה חלק תרומה דאין היתר לאיסורו וצ"ע

[קצה] (יא) לוי וישראל שפגעו שניהם במת מצוה בזמן הזה שניהם כהדדי נינהו, אבל בזמן שהביהמ"ק קיים ולוי הלך לדוכנו מוטב שיטמא ישראל ולא לוי דלא יתבטל, כ"ה בירושלמי והובא במשל"מ (הל' אבל)

[קצו] (יב) כ"ג ונזיר אף שיש עליו שתי קדושות מ"מ יטמא למת מצוה

[קצז] (יג) נזיר עולם וכהן הדיוט שפגעו שניהם במת מצוה יטמא נזיר ואע"פ דשניהם קדושת עולם, די"ל דכהן קדושתו מרחם משא"כ הנזיר ואפי' אם הדירו אביו מ"מ אין דומין זל"ז דקדושת כהן הוא בפירוש בתורה, וקדושת נדיר שהדירו אביו הוא רק מההלכה, ובתוס"ח תירץ דמ"מ ישנו בשאלה לכן נקרא קדושת שעה

ובספר שושנת העמקים לבעל פרי מגדים (כלל ח) מסתפק שם לענין פגיעת מת מצוה וזה לשונו איבעיא להו עושה פסח ונזיר או עושה פסח וכ"ג הי מינייהו מטמא ? ומסופק בזה עי' שם, וק"ל הלא כל ישראל מחויבים בפסח ואיך שייך שיטמא כ"ג הלא גם הוא מחויב לעשות פסח, ובשביל זה הטעם נראה לי דגם בבבלי ובירושלמי ליכא כלל הספק הזה ויתבאר בסמוך איך יוכל היות הדבר הזה ומקודם פשיטא לי' להפמ"ג דעשה דכרת דעושה פסח