עשירית האיפה חלק א קכד

תחת הדוד יצא, והתוס' ס"ל דשלמים קודמין כבר הקשה במשל"מ והניח בצ"ע

[קעט] והיכן מגלח שערו הנזיר ? בעזרת נשים בלשכת הנזירים שהי' שם בקרן מזרחית דרומית ושם מבשלין שלמיהן ומשליכין שערן לאש ואם גלח במדינה יצא, ובין שגילח במדינה ובין שגלח במקדש תחת הדוד הוא משליך שערו, ואינו מגלח עד שיהי' פתח העזרה פתוח שנא' פתח אוהל מועד הרי שיכול לגלח בשני מקומות

[קפ] הי' מבשל השלמים או שילקן, ובשליקה שני פירושים י"א בישול הרבה וי"א מקצת בישול ואח"כ הי' נוטל את הזרוע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונותן על כפי הנזיר ומניפין ואח"כ הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים וכיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים בדיעבד, וקיי"ל דבין נזיר ובין נזירה שניהן צריכין תנופה, ובדיעבד תנופה אינה מעכבת ואינו אלא כשירי מצוה דמעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר

[קפא] נזיר ממורט, לרש"י צריך להעביר תער על ראשו אע"פ שאין לו שער, ולרמב"ם איני צריך כיון דאין לו שער העברת תער לא מעלה ולא מוריד אע"פ שאמרו ב"ה צריך להעביר תער על ראשו מפרש בכ"מ דה"ק איידי דאמרו ב"ש א"צ כלומר ואין לו תקנה אמרו ב"ה צריך ומ"מ בלי העברת תער ש"ד

[קפב] גילח על הזבח ונמצא פסול כגון שנשפך דמו או יצא או נטמא תגלחתו פסולה והו"ל כמו גלחוהו לסטים דסותר ל' עד שיגדל שערו, וכן אם גילח על כל קרבנותיו שלא לשמה אפי' על עולה ושלמים דכשרים בעלמא שלא לשמן, ומ"מ ידי תגלחת לא יצא ואפי' הביא תיכף קרבנות אחרים ג"כ לא עלו לו, אבל אם גילח על שלשתן כלומר שהקריב מקודם כל הג' קרבנות ואח"כ נמצא אחד מהן כשר הגלחתו כשירה, אבל אם מעיקרא התכוון שלא לשמה אפי' הביא אח"כ אחר הגילוח לשמן אינו מועיל דהו"ל כמגלח על עולת נדבה ושלמי נדבה דלא יצא דבעינן דוקא לשמה כדאמרן

[קפג] מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא מביא שאר קרבנותיו לדעת הרמב"ם ותוס' דאותו זבח שהי' בטהרה עולה לו ואח"כ כשיטהר מביא שאר קרבנותיו. ורש"י בחד לישנא פירש דקרבן ראשון בודאי לא עלתה לו, אבל שאר קרבנות שהפריש יכול להביא אותם לאחר שיטהר

סליק פרק ו'

פרק

שביעי

[קפד] בגמ' כאן מפורש הדינים של שני מדרגות כהנים שפגעו במת מצוה איזה מהן קודם ופשוט שקדושה קלה קודם לחמורה ואיזה

חמורה

[קפה] (א) משיח בשמן המשחה ומרובה בבגדים שפגעו שניהם במת מצוה, משיח בשמן המשחה עדיף משום דמביא פר הבא על כל המצות לכן יטמא המרובה בגדים כלומר אף דת"ל דמשיח קדוש טפי משום שיש בו קדושת הגוף ע"י משיחה שיש לו וזה לבד סגי שקדושתו יתירה, מ"מ חפצה הגמ' לחשוב המעלה שאיתא בפירוש בתורה בזה כן נ"ל, מיהו י"ל דהוא הוא מפני שמכניס דמו לפני ולפנים זהו קדושת הגוף שלו שבא ע"י משיחה לכן חמור דינו, וכעין זה מפרש הטו"א לדין אחר, ותמהו כולם וביחוד בב"ש איך משכחת לה שני כהנים משית ומרובה בזמן אחד ול"נ דקיי"ל דהסגן שמתקינין תחת הכ"ג קודם יוה"כ אין מושחין אותו כלל כדמוכח בתו"כ ואם נטמא הכ"ג המשיח טרם תמיד של שחר נכנס הסגן ולובש ח' בגדים ועושה התמיד ואח"כ כשיצאו מן המקדש המשיח והסגן דאינו אלא מרובה פגעו במת מצוה וא"ש כן נ"ל ונפקא מינה לטלטלו מן החמה להצל, ביו"כ גופא

[קפו] (ב) משיח שעבר ומרובה בגדים שפגעו שניהם במת מצוה, מרובה בגדים עדיף דמרובה בגדים עביד עתה עבודה, ואלו משיח שעבר לאו בר עבודה הוא, כלומר אף דמשיח שעבר יש לו ג"כ מעלה לענין פר דגם הוא מביא פר בהוראתו וג"כ יש לו קדושת הגוף ע"י משיחה מ"מ מרובה עדיף דעביד עבודה בשביל רבים, וטעם הדבר נ"ל כיון דמד"ת שניהן שוין כמ"ש הטו"א ואנן ס"ל טומאה דחוי' בציבור לכן מוטב שיטמא כהן שאינו עובד עבודה כן נ"ל

[קפז] (ג) שני משיחים משית שעבר, ומשיח העובד יטמא שעבר

[קפח] (ד) שני כהנים המרובים שעבר ושעובד, העבר מטמא ואפי' פגעו במת מצוה בשבת וביו"כ דלא יוכלו לקברו מ"מ אפי' לטלטלו מחמה לצל ג"כ כסדר הזה, (תוס')

[קפט] (ה) כ"ג שעבר מחמת קריו, וכ"ג העבר מחמת מומו דפגעו שניהם במת מצוה, עבר מחמת קריו עדיף לכן יטמא על מום דלא חזי אף למחר אבל בעל קרי חזי למחר, ולאו דוקא בע"מ קבוע אלא אפי' בע"מ עובר שניהן כהדדי נינהו ומטמא הבע"מ ולא הב"ק, ונ"ל דאף דברור לנו ע"פ רופאים שיתרפאו למחר, א"כ לכאורה בע"מ כזה וב"ק שניהן שוין, מ"מ נ"ל דבעל קרי עדיף. דזה אינו נדחה בשום פעם יותר על יום אחר ושם בעל מום אינו על יום אחד, ועוד כי רפואת בע"מ תלוי ביד"ש ואינו בידו אבל ב"ק תלוי בביאת השמש ושמשא ממילא קא ערבא ומים באגמא שכיחא לטבילה כנ"ל, וכה"ג כתבו התוס' (יבמות קי"א) דסריס חמה אסור לייבם אע"פ שבמינו מתרפאים באלכסנדריא של מצרים משום שאין רפואתו ברורה לבוא, א"כ אינו ראוי להקים שם אחיו, אבל קטן מותר לייבם, ואף דאינו ראוי עתה להקים שם אחיו מ"מ קטן בודאי יגיע לכלל גדלות עכ"ל, הרי ראי' למה שכתבתי

[קצ] (ו) משיח מלחמה וסגן שפגעו שניהם במת מצוה יטמא משיח מלחמה ואל יטמא סגן, ואף דמשיח מלחמה עביד מלחמה משום רבים, מ"מ הסגן דחזי לעבודה עדיף, וטעם הדבר ג"כ כמו שפירשת לעיל אף דודאי משיח מלחמה קדיש יותר דעדיף משום דעביד מלחמה בשביל רבים ועוד דיש בו קדושת הגוף ע"י המשיחה א"כ יש לו שתי מעלות מ"מ כיון דטומאה דחוי' בצבור ומהדרינן