עשירית האיפה חלק א קכג

ואפי' אם קפץ מיד לחוץ ג"כ חייב דזה ביאה וטומאה, אבל אם נכנס בשגגה אח"כ בעי התראה ושהייה כדי השתחואה ואז לוקה, וכ"ז דוקא בשנזר מחוץ ואח"כ טימא עצמו, אבל בקבל עליו נזירות אח"כ בביה"ק לא לקי בלא שהייה, וטעם הדבר דנושא האיסור הוא נזיר שמצווה על כל נפשות מת לא יבוא, וכן בנטמא בפנים דאיסור הוא על הטמא שלא יכנוס לביה"ק נושא הדבר הוא טמא והאיסור ביאת מקדש, ונמצא דכי מתרין בי' שלא יבוא למקדש הוא עצם האיסור, אבל במתרין בי' שלא יזיר עצמו בביה"ק אין זה התראת עצם האיסור, שלאו היא אחר קבלת נזירות שלא יטמא נזירותו ואם התרו בו שלא יזיר הרי הותרו על עצם הפעולה שלא יזיר ויטמא אח"כ נזרו צריך שהייה ואז לקה עכ"ל

[קעג] שני דברים שבנזיר דהיינו הטומאה והתגלחת חמורים מאיסור השלישי שבנזיר היינו היוצא מהגפן, שהטומאה והתגלחת שניהם סותרין הנזירות משא"כ ביין שאינו סותר, חומר ביוצא מהגפן מהשני דברים טומאה ותגלחת שהיוצא מהגפן לא הותר מכללו אפי' לדבר מצוה, אבל טומאה ותגלחת הותר לדבר מצוה, מטמא למת מצוה, ותגלחת כגון נזיר מצורע אתי עשה דוגילח את כל שערו ודחי ל"ת דתער לא יעבור על ראשו, וחומר בטומאה מבתגלחת שהטומאה סותר הכל וחייבין עלי' קרבן, ותגלחת אינה סותרת אלא ל' יום, ואין חייבין עלי' קרבן, הרי שהטומאה והתגלחת מחולקין בשני דברים כדאמרן

[קעד] טעם דאתי עשה דוגלח את כל שערו דהוא עשה דמצורע ודחי לאו דנזיר דתער לא יעבור על ראשו, הקשה הרמב"ם הלא בנזיר עשה ול"ת, ותירץ מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין והרי אינו קדיש בהו ובטל העשה ולא נשאר אלא ל"ת, והראב"ד פי' משום עשה ול"ת דישנו בשאלה דקיל, ובהגהת רעק"א מפרש בשם הרשב"א דהתירוץ של הגמ' דישנו בשאלה דחויי' בעלמא ועיקר הטעם בנזיר מצורע דדחי משום גדול השלום

[קעה] מצורע ביום טהרתו, ונזיר טמא ביום טהרתו אחר שנטמא שניהם דין אחד להם למנות ז' ימים, ושניהם מביאין קרבנות ושניהם צריכין גילוח ובמאי מחולקין ? נזיר טהרתו תלוי' בהזאת ג' וז' וטבילה הלכך כיון שטהר בז' אע"פ שלא גילח עד יום ח' מביא קרבנותיו בו ביום, אבל מצורע טהרתו תלוי' בתגלחתו דצריך מקודם לגלח והדר טבילה ואם טבל עד שלא גילח לא עלתה לו טבילה הלכך אם גילח בח' אכתי צריך טבילה והערב שמש הילכך אינו יכול להביא קרבנו עד יום הט', אבל נזיר אפי' גילח בח' מביא. קרבנותיו בו ביום, ומיהו אם לא טבל הנזיר ביום ז' אפי' נתאחר כמה ימים צריך טבילה והערב שמש ואח"כ יביא קרבנותיו זה שיטת הרמב"ם, אבל לרש"י המצורע אין טעון הערב שמש ואם גילח בח' מביא קרבנותיו בח' עצמו

[קעו] איזה הן קרבנות נזיר טמא ? שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה. ואחד לחטאת וכבש בן שנתו לאשם וסותר הימים הקודמים ומתחיל אח"כ למנות נזירותו משיביא חטאתו, אבל שני קרבנות האחרים היינו העולה והאשם אינם מעכבין אותו מלמנות ואפי' אם נטמא בזדון או בשגגה או באינם מביא ג"כ הקרבנות, ופעמים שמביא על הרבה טומאות קרבן אחד ואם נטמא ביום ז' לטומאתו פשיטא שאין מביא אלא קרבן אחד דטומאה אריכתא הוא, אלא אפי' נטמא ביום הז' שהוא יום תגלחתו ואפי' נטמא תרי זימני ביום ז' מ"מ אינו מביא שתי קרבנות דלענין קרבן לא מחייב אלא חד משום דלא אתי זה לשעה ראויה לקרבן דאע"ג דנזירות טהרה אתחלא לה מיום הז' שעה הראויה לקרבן אינה אלא מיום ח' כן דעת הרע"ב. ולרש"י ולהרמב"ם אפי' נטמא טומאות הרבה ביום ח' דיינינן לכולהו כטומאה אחת ורק כשהביא כבר חטאתו על טומאה הראשונה אז צריך להביא קרבנות אחרות על טומאה השניה

[קעז] איזה הם קרבנות טהרה דנזיר ? מביא ג' בהמות כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים וכ' חלות והן של שני מינים חלות ורקיקים ואין בה רבוכה והן שתי ידות כמצה שבתודה והן שש עשרונות ושני עודיין כיון דבתודה יש ג' מינין מצה וכל מין ג' עשרונות ושליש והן שני חלקים כדאמרן, והתודה ואיל נזיר דין אחד להם כמו ששנינו במשנה דשחיטתן בכ"מ בעזרה ונאכלין ליום ולילה, וכן כמו שבתודה אין הלחם נתקדש אלא על שחיטת התודה לשמה כך דינו של איל הנזיר אם שחטו שלא לשמה לא קידש הלחם, וכשם שבתודה מ שני מינים לוקח הכהן מעשר תרומה היינו שני חלות כך באיל נזיר לוקח הכהן שני חלות מהשני מינים, וכשם שבשני מינים שבתודה לא הי' אלא רביעית הלוג שמן דחצי לוג הי' עם רבוכה, ורבוכה הי' לה רביעית שמן ו השני מינים החלות ורקיקין רביעית שמן, כן בנזיר, וכן לשאר הדינים שהכהן לא הי' לוקח פרוס, ולא הי' לוקח תרומה ממין אחד על חבירו, וכן אם הי' לחמה חוץ לחומה לא קידש הלחם, וכן שחטה עד שלא קרם הלחם ואפי' אחת מהן לא קידש הלחם, וכן אם נמצא האיל נזיר טריפה או בע"מ לא קידש הלחם וכן הזרוע מאיל שלמים שיתבאר עוד, וגם שני החלות תרומה שנותנים אותן לכהן נאכלין בכל העיר ובכל מאכל ליום ולילה עד חצות, והרמב"ם מוסיף כאן דמביא הכ' חלות בכלי אחד ומושח הכ' ברביעית שמן ושיעור זה הללממ"ס, וכתב המשל"מ דמשיחה לא הי' אלא ברקיקין ובחלות לא הי' רק בלולה עכ"ל, והנשאר אוכלים הבעלים כדין תודה

[קעח] כיצד שחיטתן, שוחט החטאת תחלה דהן קודמין בכ"מ ואח"כ העולה ואח"כ השלמים ואח"כ מגלח, ואם גילח אחר ששחט אחת משלשתן יצא, ולוקח מן הרוטב של זבחי שלמים ונותן על השער ואח"כ משליכו לאש תחת דוד השלמים ואם השליכו תחת החטאת יצא, וכתב הרע"ב דפסק הלכה שאין משליך שערו תחת הדוד אלא נזיר טהור שגלח פתח אוהל מועד שנעשה כמצותו דלא נאמר תחת זבחי שלמים אלא למצוה, ואע"פ דשער הנזיר טמא דינו בקבורה מ"מ שאם גילח נזיר טמא במקדש והשליכם