עשירית האיפה חלק א קכא

בגילוח ויין אסור נמי בטומאת מת מחמת דאין נזירות לחצאין משא"כ בטומאה דאי אסר עצמו בטומאה שרי בגילוח ויין, א"כ י"ל דהתנא שייר שני דברים אלו שייר המגלח ושייר חומר בגילוח ויין דאל"כ תיקשי מאי שייר דהאי שייר, ובהגהות רעק"א הקשה שם דלר"ל דבנזיר בביה"ק דאינו לוקה משום טומאה מ"מ לוקה על גפן ותגלחת א"כ אמאי לא תני חומר בתגלחת מבטומאה בנזיר בביה"ק והניח בצ"ע ובזה מיושב דשייר ג' דברים, וא"ש

[קנב] שני מיני רביעית נתנה בו תורה שיעור, חמש סומקתא כגון יין, ודם, וחמש חיוורתא וביחד הם עשרה, חמש סומקתא שצריכין רביעית הן (א) רביעית יין לנזיר (ב) רביעית יין לד' כוסות של פסח (ג) רביעית יין אל יורה (ד) שתה רביעית יין אל יכנס למקדש וחייב מיחה (ה) רביעית דם שיצא משני מתים מטמאה באוהל, וה"ה ממת אחד, חמש חיוורתא (א) רביעית שמן לחלה, לרש"י הפירוש לכל חלה מי"ב חלות של כ"ג דמודד רביעית לחלה, ולתוס' קאי על רביעית שמן לחלה שבתודה (ב) רביעית שמן לחלה לנזיר (ג) רביעית מים למצורע (ד) משקין טמאים פוסלין את הגויה ברביעית (ה) כל השופכין וכל המשקין לענין הוצאת שבת ברביעית, וישנו עוד רביעית מים לנטילת ידים, ולר' יהודה רביעית מים לסוטה ולבטל מימי רגלים ברביעית אכן בפלוגתא לא קא מיירי, וישנו עוד רביעית דמקוה דכשר מן התורה להטביל מחטין וצינורות אכן רבנן בטלו להאי רביעית דאם חפץ לטבול מחטין וצינורין ג"כ בעי מ' סאה דשיעור מקוה גדולה, ופירשו בתוס' דדוקא רביעית דמקוה בטלוהו, אבל רביעית דמעין לא בטלוהו, וכ"ת למה לא מנה אותה דבאמת במעין כשר אפי' בפחות מרביעית להטביל מחטין וצינורות, (ל"ח ע"ב)

[קנג] ללקות הנזיר אם גילח, שיעורו בשערה אחת, לעכב בשתים, שאם שייר שתי שערות בסוף גילוח ימי נזרו מעכב, ולסתור אינו סותר אלא ברוב ראשו וכעין תער

[קנד] שני מצות של גילוח הן ונמנו בתרי"ג מצות, והן נזיר ומצורע, אע"ג דישנו עוד לוים בשעה שנכנסו לעבודה תחת הבכורים, מיהו זה אינו מצוה לדורות אלא לשעה. אבל שנים אלו לדורות הן, וכולן שגילחו שלא בתער, או ששיירו שתי שערות לא עשו ולא כלום (דף מ)

[קנה] שני מיני גילוח יש בנזיר, דהיינו נזיר טמא ונזיר טהור, שני מיני גילוחים ישנו במצורע מוחלט ביום הראשין, וביום השביעי

[קנו] בלוים ובנזיר בשנים אלו כתיב בפירוש בתורה תער, גבי נזיר תער לא יעבור על ראשו, ובלוים ג"כ והעבירו תער על בשרם, אבל מצורע ליכא בתורה בפירוש בתער אלא מדקאמר רחמנא ראשו במצורע כהן אע"פ שהוא מוזהר להשחית את זקנו ואין השחתה אלא בתער, ולמדנו מזה ג"כ בגילוח אחר חלוטו ג"כ בתער דאל"כ דיוכל לגלח גם במספרים אין עשה דוחה ל"ת אם אפשר לקיים שתיהן אלא ודאי שצריך לגלח בתער ועשה דמצורע דוחה ל"ת דפאת זקנם, (דף מ"א)

[קנז] גלח והניח שתי שערות וצמח ראשו כולו וחזר: וגלחו עם אותן שתי שערות אז הנזיר מקיים מצות גילוח, אבל אם חזר וגילח אותן שתי שערות לבדם לא קיים מצות גילוח. והרמב"ם השמיטה אף דבעיא בגמ' ולא אפשיטה, וכתב הכ"מ דממילא משמע שדוקא עם אותן שתי שערות כתב הרמב"ם דקיים מצות גילוח הא אם לא גילח אלא אותן שתי שערות לבדן לא קיים מצות גילוח, (שם)

[קנח] גילח אחת מהשתי שערות שנשתיירו ונשרה אחת מהן הא ודאי גילוח הוא, כגון שבשעה שבא לגלח הוי ביה שיעור גילוח וגילח אחת אע"פ שנשרה שנייה קיים מצות גילוח, אבל אם מקודם נשרה אחת ואח"כ גלח אחת אין כאן מצות גילוח כיון שבשעה שבא לגלח לא היו שתי שערות לקיים מצות גילוח

[קנט] בין נזיר טמא, ובין נזיר טהור, ב"ש בשני נזירים אלו כתב הרמב"ם שגלח בלא תער או שגילח ושייר שתי שערות לא עשה ולא כלום. ובנשרה אחת והניח אחת כתב שלא קיים מצות גילוח, ופי' בלח"מ השינוי הזאת דשם אצל נשר אחת וגילח אחת בדיעבד שפיר דמי אע"פ שלא קיים מצות גילוח, אבל הכא שלא בתער ונשתיירו שתי שערות לא עשה ולא כלום אפי' בדיעבד, כלומר לאו שהוא מעכב דקיי"ל דגילוח לא מעכב ואינו אלא מצוה אפי' לזמן מרובה מצי לגלח, מיהו בהניח לא קיים מצוה כלל והכא לא עשה המצוה כתיקנו, אבל מצוה עכ"פ יש כנ"ל לפרש דברי הלח"מ

[קס] שני דברים התירו בנזיר לכתחלה שהוא מותר לו והיינו חופף ומפספס, אבל לא סורק. התוס' פי' שמותר לו לחוף ראשו בנתר ובאדמה אף כי פעמים שמשיר את השער דבר שאין מתכוון הוא ומותר, ומפספס, פירושו שמבדיל שערות זו מזו אף כי פעמים שמשירו, אבל לא סורק דמסתם סורק מתכוון להסיר שער, ור' ישמעאל אמר לא יחופף באדמה, ולדעת התוס' נראה שר' ישמעאל חולק. והרע"ב מפרש דוקא חופף שמחכך בידו ומפספס בצפרנו או בכלי, ור' ישמעאל ס"ל שישנו מין אדמה שהוא משיר השער, ובשביל זה גזר בשאר אדמה אטו אדמה שהוא משירה, ואף דאבעיא הוא בגמ' ולא אפשיטא פסקו הרמב"ם והרע"ב להקל, ופי' בתוי"ט דהלכה כר' ישמעאל ומשום דהא גזירה דרבנן נקטינן לקולא, והכ"מ פירש משום דספק נזירות להקל, ותמהו בלח"מ ובתוי"ט דלא אמרינן ספק נזירות להקל אלא אי מסופק אם נתפס הנזירות עליו, אבל אם הוא ודאי נזיר ספק של תורה הוא ולהחמיר ופסקו הלכה כר' ישמעאל אי משום דאתי לפרש, אי משום בגמ' שקלינן וטרינן אליבי', ובתוס"ח פי' דלעולם פליגי ת"ק, ור"י, ות"ק ס"ל דבודאי משיר אסור ולא גזר בשאר, ור' ישמעאל גזר והלכה כר' ישמעאל דוקא במין הידוע שמשיר, וברמב"ם משמע דאפי' באדמה שמשירת השער מ"מ אינו לוקה, ולכאורה קשה הלא כעין תער לוקה, ופי' בליקו"ה דכעין תער מיקרי דוקא שעושה פעולה לעקור את השער לאפוקי אם חופף באדמה או בסם וממילא נושר השער. ואפשר דבשבת כה"ג חייב ואפשר דבנזיר שאני ע"כ

[קסא] כל התראה והתראה מחלק לשתי מלקות על איסור אחד, אם טימא הנזיר עצמו,