עשירית האיפה חלק א קיט

דהפרשה בטעות הוי ותצא לחולין ובהא כ"ע מודים דהו"ל כאדם שאינו חייב חטאת ואמר ה"ז לחטאתי ואע"ג דבאשה שהפר לה בעלה אם שלה היתה הבהמה החטאת תמות דבעל מיגז גייז אבל החכם עוקר הנדר מעיקרו כ"כ התוס', ופי' בתוס' רעק"א דלר"א הקפר אפי' אמרינן בעל מיעקר עקר מ"מ צריכה כפרה שציערה עצמה מן היין, אבל לרבנן אי אמרינן מיעקר עקר ה"נ דיצא לחולין, ועוד מחולק דהתם עכ"פ הנדר חל רגע אחת אבל הכא הלא לא חל כלל דהלא החכם אמר לה שאין בהלשון נדר כלל, ואין אנו צריכין כלל למיעקר עקר דבמשנה כאן, דאין ענין כלל לענין עקירות

[קלג] מעשר בהמה דקדוש העשירי מ"מ מקדש ג"כ שני בהמות סמוכין, כגון שטעה וקרא לט', י', ולי', ט', ולי"א, י', שהוא מקודש דגזה"כ הוא שדוקא שנים אלו הסמוכים נתקדשו, אבל השבט שהניח על הח' ועל הי"ב אינם מקודשים, ובשני אופנים נתקדשו שנים הסמוכים דאמרן בין שטעה ובין שבכונה קרא לאלו העשירי, אבל לא נוכל ללמד מזה להקדש. דודאי הקדש. בדעת ובכונת הבעלים תלוי דאיש כי יקדיש את ביתו קודש אמר רחמנא מדעת ובכונה, אבל במעשר גזה"כ (דף ל"ב)

[קלד] מי שהי' לו בהמות לקרבן נזירות ונדר בנזיר ומצא שנגנבה או כולם או אפי' אחת, הדין הוא אם עד שלא נגנבה הבהמה נזיר ה"ז נזיר, ואם משנגנבה אינו נזיר משום דליכא למפטרי' מנזירות דנגנבה הבהמה אח"כ דנולד הוא. ולדעת הרמב"ם במצא שנגנבה מקודם הו"ל נדר טעות וא"צ היתר לנזירותו, ולדעת התוס' צריך היתר ואין כאן נולד דמקודם נגנבה, ואף דאין פותחין בנולד אבל פותחין בתנאי נולד דאלו אתי אינש ואמר לך בשעת הנדר דנגנבה כלום היית נודר, וזה הי' טעות נחום המדי בזמן שחרב בית שני דהתיר לנזירים באמרו להם אילו הייתם יודעים שביהמ"ק חרב כלום הייתם נודרים. אבל זה נולד הוא דחכמים ס"ל דמי שנדרו קידם שחרב נזיר ואח"כ אינו נזיר, אבל הי"ל לפתוח להם בתנאי נולד אילו אתי אינש ואמר לכון ביהמ"ק חרב מי הוי נדרתם הרי שני אופנים בנולד

[קלה] כתיב בקרא ג' פעמים היכל ד', היכל ד', היכל ד', ללמדך שג' בתי מקדש יהי', ואיך אפשר אלא ודאי ידעו דשנים יחרבו, אבל השלישי יעמוד לעד ולנצח נצחים. וג"כ ידעו אימתי יחרב דכתיב בדניאל שבועים שבעים נחתם על עמך ועל עיר קדשך כלומר ע' שמיטין הן ת"צ שנים והיינו ע' שהיו בבבל ות"כ של בית שני אבל לא היו יודעין באיזה יום יחרב, (ל"ב ע"ב)

[קלו] בירושלמי כאן אי' עוד חילוק בין הקרש לתמורה, דעל הקדש יכול לשאול עליו אבל על התמורה אין יכול לישאל ופסקו הרמב"ם (פ"ד דנדרים ה"ו), ובס' ציון וירושלים מקשה על רש"י (נזיר מ"א ע"ב) דכתב. דלר"א לא יכול למילף עשה דוחה ל"ת מנזיר שכן אי' בשאלה, וקשה הלא ר"א מתלמידי ב"ש וב"ש ס"ל דאין שאלה בנזירות דאיקרי קדוש כהקדש וכיון דס"ל דהקדש טעות ג"כ שמי' הקדש ה"ה בנזירות, ותירץ דהתם מיירי בנזיר שנצטרע ופסק הרמב"ם דאינו קדוש יותר וליכא בי' עשה דקדוש יהי' וממילא אינו כמו הקדש ויכול לישאל ע"כ הבאתיו אגב אורחא ודפח"ח

[קלז] שנים שהיו מהלכין בדרך וראו אחד בא כנגדן, ואמר אחד מן השניים זה ההולך כנגדנו שמעון הוא, ואמר חברו ראובן הוא, ואמר זה הרני נזיר אם יהי' ראובן, ואמר האחד הרני נזיר אם יהי' שמעון הגיע אליהם והרי הוא ראובן ה"ז נזיר, ואם הי' שמעון הרי חברו נזיר כמו שנדר, לא הגיע אליהם אלא חזר לאחוריו ונעלם מעיניהם ולא ידעו מי הוא אין אחד מהם נזיר, הכלל בזה דאם נתקיים דבריו ודאי ה"ז נזיר ומספק לא דספק נזירות להקל, וכן הדין אם אמר הרני נזיר אם יש בכרי הזה ק' כור אם נגנב או נאבד אינו נזיר אבל נמצאו כדבריו ה"ז נזיר כן פסק הרמב"ם וכן פי' ברש"י ותוס', ובזה אין מחלוקת, אבל בסיפא בכוי פליגי הרמב"ם והתוס', אמר אחד שהיא חיה ואחד אמר שאינה חיה, ואחד אמר שהוא בהמה, ואחד אמר שאינה לא חיה, ולא בהמה, לדעת הרמב"ם כולם נזירים דמ"מ כולן אמת אמרו דיש בה דרכים שוים לחיה, ולבהמה, ושאינה שוה לשניהם, אבל לדעת התוס' בכוי ג"כ ספק נזירות להקל, וכן פלוגתתן ג"כ באנדרוגינס אחד אמר שהוא איש ואחד אמר שהוא אשה, ואחד אמר שאינו איש ולא אשה, מפני הטעם הזה בעצמו לדעת רמב"ם הלא יש בו כל הדרכים במקצת, ואין בו כלל, וכן נזיר ולדעת התוס' עכ"פ ספק, ובלח"מ מפרש למה היכא דאמר כולכם נזירים ואין נמצא בהם אלא נזיר אחד ג"כ לדברי הרמב"ם נזיר דהרי יש מקצת אמת בדבריו ולמה היכא דאמר אם יש בזה ק' כורים פסק דאינו נזיר, ותירץ דשם תנאי הוא וצריך שיתקיים כולו, אבל הכא אמר בלא תנאי ואפי' נמצא לאחד מהם נזיר ג"כ נתקיים דבריו במקצת

סליק פרק ה'

פרק

ששי

[קלח] שני מיני איסורים היינו אכילה ושתי' שהן בנזיר, על השתי' ליכא אלא לאו אחד, והוא שלא ישתה הנזיר יין, ולא תערובות יין, ואפי' חומץ שלהם הכל נכללו בלאו אחד וממילא אם שתה מהם כל אחד בפ"ע לוקה, וכן אם אכל שניהם מהם כגון יין, וחומץ יין, או יין ותערובת יין, אינו אלא לאו אחד ללקות עליו, אבל באכילה יש בתירה ד' לאוין שלא יאכל ענבים לחים, ושלא יאכל צמוקים, שלא יאכל חרצנים, שלא יאכל זגים, ואם אכל ושתה מאיסורי נזיר משכחת לה שלוקה שש כגון שיאכל כזית מכל אחד מהן דאמרן, וגם שתה יין הרי ה' מלקות, וגם לאו דבל יחל דיש בכל איסורי נזיר על כל לאו ולאו בפ"ע, ולהראב"ד עוד משום לאו שבכללות מכל אשר יעשה מגפן היין

[קלט] אם אכל ענבים וסחט עוד מהם רביעית יין חייב שתים ולא אמרינן כיון דענבים מן היין באין, מין אחד הוא, אלא תרי איסורי ותרי לאווי, וחייב שתים: