עשירית האיפה חלק א קטו

עליהן אלו הן לקרבנות נזירות, ועוד יש שאמרה הן לחטאת עולה ושלמים כיון שלא חלקן כסתומין דמי, ואיכא דאמרי אפי' אמרה אלו הן לחובתי מפורש הן, מעות מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח ואסור ליהנות מהן, ואם נהנה אינו חייב להביא קרבן מעיל כיון דלים המלח אזלי לא קרינן בהו קדשי ד', דמי עולה יביאו עולה. כי דורן תמיד יוכלו להביאן לכ מועלים בהם, דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם ואין מועלין בהן כדין כל שלמים קודם זריקת דמן אלא באימוריהן מועלין

[קא] אבל בגמ' מביא עוד קרבנות נזיר דדינא כמו במשנה כאן, דמעות סתומין יפלו לנדבה, מעות מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח, דמי עילה יביאו עולה ומועלין בהם, דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם ואנו הן, (א) הבהמות שלה דתנן כאן אחר שהפר לה בעלה, (ב) ואם האיש הדיר בנזיר את בנו ומיחו בו קרובים או שגלחוהו ונשארין הקרבנות, (ג) וכן המפריש מעות נזירותו ומת, (ד) ולאחר כפרה כגון אם הפריש מעות ונאבדו והקריב את קרבנותיו ואח"כ נמצאו אלו, כולן דין אחד כדאמרן א"כ הן ד' שלו, ושלה, לאחר מיתה, ולאחר כפרה

[קב] שני מיני שלא כמצותן בשלמים יש בנזיר, ושניהן אינן טעונין לחם, כגון שלמי נזיר ששחטן שלא לשמה דכשרין ולא עלו לבעלים לשם חובה. ועוד משכחת לה דאיל של נזיר בן שתי שנים והביאם בני שנה כשרים לנדבה וא"צ לחם

[קג] שני מיני מותרות בנזיר הן, מותרות נזירים שקיבצו מעות לסתם נזירים מותרות שלמים לשאר נזירים: אבל מותר נזיר שהפריש נזיר מעותיו לקרבנותיו ונשארו עולין לנדבה לקיץ המזבח והלממ"ס הוא

[קד] לחם הנזיר היתה באה שתי ידות כמצה שבתודה חלות ורקיקים ואין בה רביכה, ושיעור הזה כל מין ג' עשרונים ושליש, ושני מינים הן ו' עשרונות ועדיון ומכל מין משני מינים אלו עושין י' חלות ונמצא לשני מינים כ' חלות והכהן נוטל מהם מעשר שני חלות, ובמשנה אי' איל המלואים ששחטו שלא לשמה לא קידש הלחם ופי' הרע"ב (מנחות פ"ז מ"ג) וה"ה לאיל נזיר

[קה] עוד יש שני מיני מותרות בנזיר, מותר לחמו של נזיר ירקב, וטעם הדבר מבואר בירושלמי סוטה, להקריב בפ"ע אין את יכול שאין לך לחם קרב לעצמו להקריבו עם נזירות אחרות אין את יכול שאין לך נזירות בא בלא לחם לפיכך מותר לחמו של נזיר ירקב, אבל מותר נסכיו קודש קדשים הן ויפלו לנדבה, ונ"ל דליכא עצה על הלחם שישאל עליו דהו"ל כמו תרומה ביד כהן דאינו מועיל שאלה כיון דכבר הביא אותם לביהמ"ק ונאבדו ויצא באחרים ואם לא הביאם פשיטא. שקדושת פה אינו כלום, ולפדות אותם ג"כ אינם יכולים דקרבן טהור אינו נפדה ואם נטמאו ה"נ דיוכל לפדותם כנ"ל לבאר, ובירושלמי הטעם מפני שאינו יכול להקריב הלחם עם נזירות אחרים, והקשה בש"ק למה לא נוכל הלא משנה שלימה הוא אם היו פקחים מגלחים זא"ז הרי דמקבל קרבנות של נזיר אחר, וע"כ מיירי שלא נשחט הזבח וכיון שלא קידש הרי יוצא לחולין ע"י פדיון ואמאי ירקבו, ואם נאמר דהירושלמי ס"ל דהתנור מקדש הלחם קדושת הגוף הלכך אין להם פדיון ואמאי ירקב הא משקידשו קדושת הגוף נפסלו בלינה ויכול לשרפו ככל פסולי המוקדשין והניח בצ"ע

[קה] שני מיני תמורות הן, יש מהן שתמורות ולדן כמוהן והן תמורות עולה ושלמים ויש מהן שאינן כמוהן, תמורת חטאת וגם ולדות חטאת אזלי למיתה, ולד אשם רועה שקיי"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה ויפלו דמיו לנדבה לקיץ המזבח, מ"מ הא הלכתא, ואי אקריבה אימא לא לחייב עלי' לכן ישנו עוד קרא דעובר בעשה דכתיב רק למעט אלו ואשם שניתק לרעי' אם שחטו לשם עולה כשר ודוקא ניתוק אבל לא ניתוק פסול כן משמע בגמ', אבל ר"ת ס"ל דצריך ניתוק מדרבנן גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה, וכך היתה ההלכה לפי פיר"ת כל שבחטאת מתה באשם רועה, אבל י"א דצריך לעקור ממנו שם אשם בפירוש, והרמב"ם מביא הגזירה ומביא ג"כ דצריך ניתוק

[קו] שני מיני קרבנות עופות מביאין חייבי קינין, הזב, והזבה, והיולדת, והמצורע והן חטאת ועולה, ואם הפרישו מעות לקיניהן רצה להביא בכל המעות חטאת העוף לבדה יביא, רצה להביא בהן עולת העוף לבדה יביא. אפי' אמר אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי יש לו לערב המעות וליקח בהן כאחת חטאתו ועולתו, או ליקח בכל חטאת או בכל עולה שאין הקינין מופרשות אלא בלקיחת בעלים או בעשיית כהן, (רמב"ם)

[קז] ואם מתו הבעלים אחר שהפרישו מעות לקינין סתם, פסק הרמב"ם שם שיפלו כל אותן מעות הסתומין לנדבה שהרי כולן ראוין לבוא עולה, ואף דבגמ' משמע שזה הדין הוא ג"כ מההלכה, פי' בזבח תודה דהוא ז"ל מפרש דדינו כמו בנזיר ובשאר דברים דיפלו לנדבה אבל אינו מהלממ"ס, אבל רש"י ותוס' פי' מאי דתניא ושאר חייבי קינין שבתורה שהפרישו מעות לקיניהן רצה להביא בהן חטאת בהמה יביא עולה יביא דוקא שקודם הי' עניים ואח"כ העשירו אז יכול להביא כמו שירצה, ופי' עוד בתוס' דוקא בשעה שהפרישו המעות תחלה אמר הרי אלו לצרעתו והי' בידו להביא בכולן פרידה אחת חטאת או עולה, לכן כשהעשיר יכול להביא חטאת או עולת בהמה בכולן, אבל אמר לקרבנות צרעתו בשעת הפרשה מיד חל על מקצת דמיו חטאת ומקצת עולה ולכשיעשיר וכה"ג לא אמרינן מפני שראוי להביא בכולן עולה או לשלמים ס עיי"ש

[קח] אם אחד הי' חייב שני קרבנות כגון חטאת חלב, ועולת נדר. והפריש מעות ואמר לחובתי אין יכול להביא מה שירצה עולה או חטאת מפני שהמעות מעורבין ואין לו תקנה, אלא שיביא שתי בהמות ויאמר כל שיש במעות אלו לקדושת חטאת יחול על בהמה זו, ושאני הוא מהא דלעיל דאף דמעורבין מביא מה שירצה ? ופי' בתוס' דאם אמר לחובתי הרי חל ההקדש על שניהם, אבל אמר לנזירותי או לצרעתי משמע ג"כ על מקצת קרבנו, ועוד י"ל דשאני נזירות וצרעת מיולדת דכולן על חיוב אחד מביא הלכך כשהעשיר מביא מכולן, אבל חטאת חלב ועולת נדר