עשירית האיפה חלק א קיב

וביני רק טומאה אחת, אבל ביום ח' שראוי להביא קרבן צריך שתי קרבנות, ומ"ש הרע"ב שם דסד"א כי נטמא תרי זימני בשביעי הו"ל טומאות הרבה דהא התחילה הנזירות דטהרה ולחייב שתי קרבנות קיי"ל דלא מחייב עד יום א', אין הפירוש שנטמא שני פעמים ביום הז' דהא פשיטא שטומאה אחת הוא חשיב, אלא שנטמא פעם אחת ביום הז', וחזר ונטמא עוד הפעם ביום הז' אחר שטבל והזה, ולדברי הרמב"ם כה"ג אפי' נטמא פעם אחת ביום ח' וחזר ומנה ונטמא עוד הפעם ביום ח' בודאי חשיב אחת דעיקר תלוי בחטאת כדאמרן

[פא] נזירות נוהגות בין בפני הבית ובין שלא בפה"ב, לפיכך מי שנזר בזמה"ז ה"ז נזיר עולם שאין לנו בית כדי שיביא קרבנותיו במלאת ימי נזרו, מ"מ אינו נוהגת אלא בא"י, ומי שנזר בחו"ל קונסין אותו ומחייבין אותו לעלות לא"י ולהיות נזיר שם כמנין הימים שנהג בחו"ל, או עד שיבנה המקדש. ויביא קרבנותיו במלאת ימי נזרו. וכ"ז שהוא בחו"ל ה"ז אסור לשתות יין ולטמא למתים ולגלח, וכל דקדוקי נזירות עליו ואף שאין ימים אלו עולין, ואם עבר ושתה או גילח או נגע במת לוקה כך פסק הרמב"ם (פ"ב דנזירות הכ"א), והראב"ד חילק וכתב למה כופין אותו לעלות וכי יש שם טהרה והלא כולנו טמאין טומאת מת ואין הפרש בין א"י וחו"ל ואפשר להזיר בכל מקום, ותירץ הכ"מ דמ"מ מוסיף טומאה על טומאתו משום ארץ עממים דגזרו, ול"נ משום דמהרה יבנה המקדש ויוכל תיכף להביא שם קרבנותיו כמו דאמרינן הנזיר בביה"ק עובר על בל יחל דנזירות טהרה בכל יום אף כאן מחויב הוא לעלות תיכף כנ"ל, ומ"ש הרמב"ם שחייב מלקות גם בחו"ל קשה דהלא הותר דברי עצמו שכתב שאינו נוהג אלא בא"י, לכן נראה דהפי' הוא דמד"ת נוהג גם בחו"ל אבל לרבנן דגזרו על ארץ עממים השוו גזירתם בין בפני הבית ובין שלא בפה"ב אין כאן נזירות בחו"ל ומהרה יבנה ביהמ"ק, ומה שמנה כבר אינו בחשבון כדאמרינן בגמ' אצל הילני המלכה שהיתה צריכה למנות מחדש כן נ"ל

[פב] שתי כיתי עדות מעידות אותו אלו מעידים שנזר שתיים, ואלו מעידים שנזר חמש יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים, ופי' בתוס' דמיירי שהנודר מכחיש כל אחת ואחת, דאי מודה לאחד הרי הודה, א"נ באומר איני יודע א"כ כששותק ובאו שתי הכתות ביחד דאמר מה לי להכחישן הא שתיהן הין מכחישות זא"ז, אמרו ב"ה יש בכלל חמש שתים ומונה שתים דהו"ל כאלו אמרו שניהם שתים נדרת עכ"ל, אבל בכת אחת גם ב"ה מידו דנחלקה עדותן ואף דלענין דיני ממונות בכה"ג ג"כ חייב הפחות, לענין נזירות מקילינן. ויש פסקו דגם בנזירות ג"כ חייב המועט ואם אחת אומרת שתים והשני' אומרת ג' ד' ג"כ נזיר שתים לפירש"י ז"ל

סליק פרק ג'

פרק

רביעי

[פג] שנים ששמעו לאחד שקבל נזירות והאחד מהשנים ששמעו אמר ואני וכן חבירו ג"כ אמר ואני כולן נזירין, והוא שהתפיס כל אחד מהן בתכ"ד של חברו בכדי שאילת שלום תלמיד לרב, וה"ה אפי' מאה א"צ שיתפיסו בתכ"ד של ראשון, ואם הותר הראשון הותרו כולן, היתר האחרון הוא מותר וכונן אסורין, ובמשל"מ מסופק אם השני יכול להתיר עם עוד שנים הנזירות של ראשון דכיון דבזה תלוי גם נדרו, כמו ג' שמתירין הנדר והוא אחד מהם, א"כ יהי' מתיר גם נדר עצמו וזאת אי אפשר והיינו עם עוד שנים דוקא כדאמרן כדין נדר דצריך ג' הדיוטות אבל ביחיד מומחה פשיטא שלא יכול, (דף כא)

[פד] שני מיני שאילת שלום הן בין תלמיד לרב הוא גדול וצ"ל שלום עליך רבי ומורי, ושאילת שלום מן הרב לתלמידו הוא קצר שלום עליך תלמודי ולחומרא קיי"ל

[פה] שנים שהיו עומדין כאן, ואמר אחד הרני נזיר ושמע חברי ואמר פי כפיו ושערי כשערו ה"ז נזיר והוא שיאמר פי כפיו מיין, ושערי כשערו מלהגזז דאילו אמר על פיו שיהא נזיר לא היי נזיר אא"כ אמר כן על אבר שהנשמה תלוי' בו כ"ה דעת הרע"ב, אבל בתוס' מחלקים דאם אמר מעצמו בלא שמיעה מחבירו לאו כלום הוא אם התפיס באבר שאין הנשמה הלוי' בה, אבל אם שמע מחבירו ובתוך כ"ד התפיס ואמר פי כפיו אין צ"ל כי מיין דוקא ובשערי להגזז דוקא, וכן משמע בירושלמי וכן כתב בס' כתר המלך, (שם)

[פו] שני מיני אברים הן, אברים שהנשמה תלוי' בהן כגון ראשי לבי כבדי, ושאין הנשמה תלוי' בהן כגון ידי ורגלי, אם התפיס בדבר שהנשמה תלוי בו פשיטא שהוא נזיר ואם באבר שאין הנשמה תלוי בה לדעת הרע"ב כדאמרן אינו נזיר, אבל דעת התוס' דאפי' אם אמר ידי ורגלי ושמע חברו דנדר בנזיר ואמר ידי כידו ה"ז כמו יד דנעשה כאומר ידי כידו לטמאות למתים, ורגלי כרגלו מליכנוס בביה"ק והכי אי' בתוספתא, פי' לאו משום עיקר נזירות אלא משום ידות נזירות דהן כנזירות, וחל עליו הנזירות

[פז] הרני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני מיפר את שלה, ושלו קיים דלא תלה כלל נדרו בנדרה, הרני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אין יכול להפר דכיון דאמר ואני הו"ל כאילו קיים לה נדרה, וכן אם אשה נדרה בנזיר ושמע אחר ואמר ואני, ואח"כ הפר לה בעלה אינו מופר לזה שאמר ואני כיון שאין הבעל עוקר הנדר מעקרו כמו החכם, הרני נזירה ואת ואמרה אמן מיפר את שלה ושלו קיים דטעם הדבר דלשון שאלה הוא וכי גם את רוצה לידור בנזיר ואמרה אמן, פירוש קבלה. עלי' נזירות, מיפר את שלה ושלו קיים דלא תלי נדרו בנדרה, אבל אם לא אמרה אמן היא מותרת שאינו יכול להדירה בע"כ, א"כ לא הוי קיום דהלא לא ידע כלל אם תחפוץ לנדור, אבל אם אמרה היא הרני נזירה ושאלה אותה ואתה ? ואמר הוא אמן הרי קיים נדרה ואינו יכול להפר, אבל אם לא אמר לה בלשון שאלה אלא בניחותא כלומר שחפצו שתקבל נזירות ואמרה אמן אינו יכול להפר דהרי קיים לה, וע"ז הקשה בהגהת רעק"א ז"ל איך נאמר שהיא קיום דהא קיי"ל דקיום קודם לנדרים לא אמר כלום