עשירית האיפה חלק א יא

במדרש דקין והבל הי' מדיינין על בנין בית המקדש שזה אומר בתחומי יבנה המקדש וזה אומר בתחומי יבנה דכתיב ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בית המקדש שנאמר ציון שדה תחרש עכ"ל, ותמוה דשדה תחרש מרמז על חורבן המקדש ואיך למד המדרש שהיו מדיינין על בנין המקדש, אלא כיון שראו שעון אביהם אדם הראשון גרם חורבן בית המקדש הי' כל אחד רוצה לתקן העון הזה לבנות המקדש, כמו דאמרינן שבבא בן בוטא יעץ להורדס לבנות המקדש לכפר עונו על שהרג חכמי ישראל, אף כאן חפצו בניו לבנות המקדש לכפר על מיתת צדיקים

[ו] ועתה אני אומר מעת אשר מתה עלי רחל הוא אשתי הראשונה והאחרונה עולם חשך בעדי ואין לי עצה אלא לבנות המקדש ולהקריב הקרבנות כמו שאמרו חז"ל כל העוסק בבנין המקדש והקרבנות מעלה עליו הכתוב כאלו נבנה בית המקדש בימיו והקריב הקרבנות, וכיון שזכני השי"ת לאסוף ולקבץ דיני הקדשים על י"ב מסכתות אמרתי להציג לה בזה זכר עולם לזכרון בהיכל ד' מגודל צדקתה ואהבתה לתורה, וגם להתודע ולהגלות כי ידוע לכל יודעי ומכירי כי היתה אשת חיל מחוכמה ומושלמת בהרבה לשונות וכולן ראו כן תמהו על גודל חכמתה וידיעתה וכתיבתה בלשונות שונות כאחד גדולי הסופרים ומ"מ אהבתה להתורה עלה על כולנה, וגם היתה מקבלת כל אדם בסבר פנים יפות ולא היתה מתימרת בעשרה ובלימודה ובתואר פני' כי אם תורת ד' חפצה תמיד, ולא היתה מתענגת בתענוגי העולם אלא שמה תמיד בטחונה בהשי"ת ובתורתו הקדושה, ועלי' נאמר אשה יראת ד' היא תתהלל, וזכרון דברי' תהיה לה לזכות בעילם העליון, ומי שילמוד אפי' הלכה אחת מספר הזה יעשה עמה מצוה דכל תורתי שלה הוא, וכיון שיש בידה אור תורה אז טל התורה יקימה לתחיית המתים כדאיתא (בסוף כתובות) ותקימה לגורלה לקץ הימין עם שאר מתי ישראל בביאת הגואל בב"א

[ז] והנה עיקר ענין האהלות של אימהות הקדושות שששה הן שרה רבקה רחל לאה בלהה זלפה, דבכולן כתיב אהל, כמו שפירש"י ז"ל במדרש על פסוק מנשים באהל תבורך וזה לשונו, שהי' יושבת באהל דכתיב ושרה שומעת פתח האהל וכתיב ויביאה יצחק האהלה וכתיב ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות עכ"ל, והנה טרח רש"י ז"ל לפרט כל האהלות ללמד שכולן צדקניות היו ושכינה הק' הי' מצוי באהליהן כמו שמתרגם אונקלס ואעלה יצחק למשכנה והא תקנין עובדיה כעובדי שרה אימה, כלומר מהאהלה נראה שצדיקת היתה כמו שפירש"י דנעשית דוגמת שרה אמו כלומר והרי היא שרה אמו שכל זמן ששרה קיימת הי' נר דלוק מע"ש לע"ש וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל ומשמתה פסקה וכשבאת רבקה חזרה, הנה בודאי ענן קשור על האהל מרמז להשכינה ששרתה באהלה, ונר הדליק מע"ש לע"ש מרמז ג"כ לשכינה כמו שאמרו חז"ל במגורה שהנר דלוק בנר המערבי עדות שהשכינה שורה בישראל, ובשבת (דף נ"ו) על מה דאיתא בגמרא שם אחרים אומרים שתי מצעות בלבל אחת של שכינה ואחת של אביו, ופירש"י ז"ל שם וז"ל כך הי' יעקב עושה בארבעה אהלי נשיו מעמד מטה לשכינה ובאותו אהל שהוא רואה בו שכינה הוא בא ולן אותו לילה עכ"ל, הרי אפי' באהל שתי אמהות שרתה שכינה, וכן פירש בבעל הטורים האהלה ח' במסורה רמז שבשמונה מקומות שרתה שכינה משכן גלגל שילה ניב גבעון ובית ראשון בית שני ולע"ל, הרי הוא ז"ל ג"כ מפרש האהלה על השראת השכינה ואתי שפיר, מיהא קשה לי על רש"י שפירש אצל שרה מן פתח האהל ולא ממוקדם וימהר אברהם האהלה וגו' ויאמר הנה באהל

[ח] מ"מ למדנו דאצל כל האימהות מצינו פעם אחת אהל ובשרה ג' פעמים וימהר אברהם האהלה אל שרה הנה באהל ושרה שומעת פתח האהל, ונראה לי לפרש דהנה אצל אברהם אבינו כתיב ג"כ פתח האהל ומפרש במדרש לשון פתח וז"ל פתח טיב פתחת לעוברים ושבים [כלומר לקבל אורחים] פתח טוב פתחת לגרים. לכן נוכל לומר כשם שאברהם אבינו הי' מגייר גרים אנשים כן שרה אמנו היתה ג"כ מגיירת נשים כמו שאמרו חז"ל, וכן כמו שקיבל אברהם אבינו אורחים זכרים, כן היא היתה מקבלת אורחים נשים ובשניהם כתיב פתח האהל דשניהם דומים זה לזה ואתי שפיר, דבאברהם כתיב מפתח אהל ובשרה שומעת פתח אהל

[ט] והנה אצל אברהם אבינו כתיב ג"כ שתי פעמים אהל והוא יושב פתח האהל וכתיב וירץ לקראתם מפתח האהל, ורמז במדרש הטעם א"ר אבהו אהל פלן של אברהם אבינו מפולש היה, ופירש"י לפי שנאמר וירא וירץ אהלו מפולש היה כדי שיראה מכאן ומכאן העוברים ושבים והיינו דגרסינן ביתו פתוח לרוחה עכ"ל, ולי נראה שדרש המדרש משני פעמים פתח האהל ללמד שהיה שני מיני פתחים ומפולש הי' כדאמרינן בעלמא מבוי מפולש לשני צידי רה"ר

[י] והנה במדרש איתא עוד הרבה דרשות על לשון אהל, שמים וארץ נבראו בשביל אהלו של אברהם דכתיב בהו וימתחם כאהל לשבת וכן גלגל חמה דכתיב לשמש שם אהל בהם וכן הירח דכתיב הן עד ירח ולא יאהיל, הרי למדנו חז"ל מתיבת אהל שכל בריאת שמים וארץ וכל צבא השמים שהן לאהל ובזכותו של אברהם כולן נבראו, לכן נוכל לומר ג"כ על אהלי האימהות שכל העולם כולו ג"כ בזכותם דבכולם כתיב אהל וא"ש, וכן מצינו בתורה (פ' נח) יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם, פירש"י ז"ל ישרה שכינתו בישראל ומדרש חכמים אע"פ שיפת אלקים שבנה כורש שהי' מבני יפת בית שני לא שרתה בו שכינה והיכן שרתה שכינה במקדש ראשין שהי' מבני שם, הרי שדרשו ג"כ אהל על השראת השכינה, וזה בבני' של רחל, לכן נרמז אהל רחל ויעקב ביחד שנבנה בית יעקב מאהלה של רחל כלומר בחלק בנה בנימין וא"ש, ואפשר עוד מדכתיב אצל בנימין חופף עלו כל היום, ופירש"י ז"ל כל היום לעולם משנבחרה ירושלים לא שרתה שכינה במקום אחר, וזה מרומז באהל של יעקב שפירש"י שהוא אהל רחל שהי' יעקב תדיר אצלה, וכן הוא בני רחל אשת יעקב ובכולן לא נאמר אשת יעקב עכ"ל,