עשירית האיפה חלק א י

פתח האהל והוא מצבת קבורת רחל

הוא ציון לנפש חיה לזכר נשמת אשתי היקרה בנשים שהי' בה אהבת תורה ויראת שמים הצנועה מרת יוטא רחל נ"ע בת ה"ר יהודא לייבוש הופנאגעל ז"ל מפה ווארשא, ומתה עלי רחל ביום כ"ז אדר שנת תרע"ח, ועלתה לשמים לאור באור החיים, תהא נפשה צרורה בצרור החיים את ד' אלקינו ותהי' מליצה ישרה לבעלה ולבניה ולכל משפחתה, ולזכות נשמתה הטהורה והנקיה עשיתי בהספר הזה הוא עשירית האיפה כמו פתיחה על שמה וקראתיו אהל רחל

[א] אמרו חז"ל (נזיר דף כ"ג) מנשים באהל תבורך מאן נינהו נשים באהל שרה רבקה רחל לאה. והובא בילקוט שמעוני ומסיים שם אורח ארעא למימר הכי בתמיה ומתרץ מעין קאמר, ופירש בהיכל רענן וז"ל וכי דרך ארץ שתאמר דבורה ליעל שתהא ברוכה משרה רבקה כו' אלא מעין קאמרה לה מעין ברכת שרה עכ"ל. הרי למדנו מזה דנשים צדקניות אשר הנה באהל יש להן חלק מעין אמהות שלנו שרה רבקה כו' דכתיב בכולן לשון אהל

[ב] ואמרתי לפרש מה הוא דוקא לשון אהל, דעיקר זכות נשים הצדקניות תלוי בשני דברים, בצניעות כמו שפירש"י במה שכתוב אצל שרה אמנו הנה באהל צנועה היא, ועוד העיקר מפני שיש להן חלק בתורת בעלה שמטרחת בשבילו כאשת חיל לתקן צרכי ביתה ובעלה ובני' שיוכל בעלה ליישב באהלה של תורה כמו שכתב איש תם יושב אהלים אצל יעקב אבינו שישב באהלו של תורה לכן גם אשתו נקראת אהל רחל כלומר תורת בעלה שעוסק בתורה על שמה נקראת, ומעיד אני עלי שמים וארץ שרעיתי היקרה נ"ע יותר מנ' שנים ישבה בירכתי ביתה כגפן פוריה והיתה טורחת בבעלה ובבניה גלמודה בכל לילה ולילה אשר הלכתי לבית המדרש לחברה ש"ס ולא אמרה אפי' פעם אחת נלך בלילה לשמוע להמנגנים או לתיאטראות כמו שאר הנשים בזמנינו לכן בודאי יש לה חלק בתורתי, וכמו שאמרו חז"ל בסוטה (דף כ"א) יש לה זכות תולה ואמרינן זכות תורה ואף דאינה מצווה ועושה נהי דפקודה לא מפקדא באגרא דאקרין ומתנין בנייהו ונטרין להו לגברייהו עד דאתי מבי מדרשא מי לא פלגאן בהדייהו. פירש"י ז"ל לא שעוסקת בתורה אלא שטורחת בניה ובבעלה ונוטלת חצי שכרן, וכן איתא בכתובות שאמר רבי עקיבא לתלמידיו שתורה שלי ושלכם שלה היא. ופירש"י תורה שלמדתי אני ושלמדתם אתם על ידה הוא

[ג] ובמדרש (פ' וישלח) על פסוק ויצב יעקב מצבה איתא שם תני רשב"ג אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן זכרונם, וקשה הלא ראינו שיעקב הציב מצבה על קבורת רחל הצדיקת והתנא הזה ס"ל דאין עושין נפשות היינו מצבה על קברות הצדיקים, ועמד בזה בספר כתנות אור ותירץ בודאי צדקת גמורה כאמנו רחל לא היתה צריכה מצבה לעשות לה נחת רוח להזכירה לשבחה כי מעשיה הטובים הם זכרונה, אלא כדי שישראל יתפללו על קברה בגלות נבוזראדן כמו שמבואר במדרשות, לכן אמרתי להציב פתח האהל בפתיחתי לספר הזה כמו הקדמה ופתיחה דברי תורה אשר קראתיו בשמה אהל רחל כדי שיהיו המעשים שלה ואהבת תורה שבה לזכרון לדור אחרון: [ד] ואמרתי להציג פה דבר אחד מספר כתנות אור על שני מימרות חז"ל, וז"ל בפ' חי' שרה איתא (סנהדרין דף כ"ב) אמר ר' יוחנן כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב ביהמ"ק בימיו שנאמר בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך וכתיב הנני מחלל את מקדשי גאון עוזם אמר ר' אלכסנדרי כ"א שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו שנאמר אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך. ומפרש הוא ז"ל קשר שני המימרות ע"פ גמרא (ב"ב ד' ע"א) בבבא בן בוטי שנתן עצה להורדס לבנין בית המקדש משום דהוא כבה נרו של עולם דכתיב נר מצוה ותורה אור ולכך יעסוק באורו של עולם דכתיב ונהרו אליו כל הגוים, הרי להדיא שהמקדש הוא אורו של עולם ושפיר אמר ר' יוחנן כל אדם שמתה אשתו כאילו חרב ביהמ"ק, ודימה אשתו למקדש ומקדש נקרא אור ולכך אמר ר' אלכסנדר כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו שנאמר אור חשך באהלו, ר"ל כשם שהמקדש נקרא אור ונחרב ובא חשך כך ע"י מיתת אשתו נכבה נרו ועולם חשך בעדו עכ"ל

[ה] וכעין זה ביארתי אני זה יותר מארבעים שנה דבריהם ז"ל במדרש (פ' בראשית) שאיתא שם ויגרש את האדם הראה לו חורבן בית המקדש היך מה דאת אמר ויגרס בחצץ שיניו ופירשתי כלומר כיון שאדם הראשון גרם מיתת צדיקים ע"ד שאמרו חז"ל באותן שמתו בעטיו של נחש וגרם מיתת צדיקים שקול כשריפת בית אלקינו לכן נראה לו חורבן בית המקדש. ואיתא עוד שם