עשירית האיפה חלק א קט

בלח"מ ודלכן לא הזכירו הרמב"ם, ובתוס' הקשו למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין בבמה א"כ אותן שנדרו בנזיר בפטירת משרע"ה הי' נזירים כל ימיהם ולא יכלו להקריב קרבנות דנזיר נידר ונידב הוא ולא הי"ל היתר בשילה והקשו ג"כ מאבישלום, מיהו ר"מ ס"ל דקרבנות דנזיר קריבים בבמה

[נ] קיבל עליו שתי נזירות שאמר הרני נזיר לאחר כ' יום, וחזר ואמר הרני נזיר שמשון, מעתה אינו מגלח לנזירות זו שנדר באחרונה, הכי פסק הרמב"ם, ואף דבגמ' בעיא דלא אפשיטא ולמה פסק לחומרא, תירץ בכ"מ דאימור אמרינן ספק נזירות להקל בשאר נזירות דישנו בשאלה, אבל בנזירות שמשון דליתא בשאלה לא

[נא] קיי"ל דימי חלוטו של מצורע אם הי' נזיר אין ימי הצרעת עולה לו למנין הנזירות ואם נטמא בימי צרעתו סותר את הקודמין דהא אכתי קאי בנזירות הואיל דכי נתרפא משלים מה שכבר מנה קודם שנצטרע

[נב] נטמא ביום גידול שער אמר רב סותר ומה הוא גידול שטר ? רש"י פי' כגון שקיבל עליו נזירות ק' יום וכי מנה ע' נצטרע וכי נטהר גילח תגלחת לצרעתו ואכתי פשו ל' יום דאית בי' גידול שער ונטמא ביום גידול השער שלו ד"ה סותר הל' שאחר הצרעת, אבל אם סותר הע' דקודם הצרעת פליגי בה רב ס"ל דאינו סותר וכן קיי"ל, והתוס' כתבו כגון שאמר הרני נזיר ל' יום וכשמנה כ' מנזירותו גילחוהו ליסטים על כרחו דהשתא לא יוכל לגלח ביום ל' לנזירות ולהביא קרבנותיו נמי עד לאחר ל' יום מיום שגילחוהו הליסטים דאין גידול שער פחות מל' יום והתחיל הל' יום וכשמנה י' סיים נזירותו שהרי תחלה מנה כ' יום טרם שגילחוהו הליסטים ואלו כ' יום האחרונים אינם רק לגדל שער שיוכל לגלח אחרי נזירותו ולהביא בהם קרבנותיו ובהם נטמא קיי"ל דאינו סותר, והרמב"ם ז"ל פירש דיום גידול שער היינו ביום של אחר הבאת קרבנותיו

[נג] אחר שנזרק על הנזיר קרבנותיו, וקודם שגילח נטמא אין לו תקנה למצות גילוח דלא יהא תגלחת טהרה כמצותו שהרי אינו יכול לסתור ולמנות נזירות אחרת שהרי אחר הבאת קרבנותיו נטמא, ובהבאת קרבנותיו נסתלק הנזירות הלכך אין לו תקנה לגלח בטהרה אלא בטומאה, ותגלחת אינו מעכבת

[נד] שתי מיני נזירות הן נזיר סתם ל' יום ונזיר לזמן שקיבל עליו כגון ק' יום או יותר, בשתים אלו אפי' לאחר מלאת חייב מלקות על כל חיובי נזירות כמו מקודם עד שיביא קרבנותיו והכי תניא נזיר שכלו ימיו אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים ואם גילח ושתה יין ונטמא למתים ה"ז סופג את הארבעים (דף טו): [נה] אם נדר שתי נזירות היינו בעד עצמו, ובעד ל בנו אם יום ל' או יום ע' לפי נדרו עולה לכאן ולכאן, שנחשוב מקצת היום ככולו לנזירות הראשונה ומקצת. השני לנזירות החדשה, ופליגי בזה רבוותא להלכתא, ובאבילות הכל מודים כיון שהוא דרבנן דאמרינן מקצת היום ככולו. אבל דברים שהן מה"ת פליגי תנאי, וגם רבוותא להלכתא

[נו] המקבל עליו שתי נזירות או יותר דדינא הוא שמביא כל ל' יום קרבנותיו ומתחיל למנות נזירות שני', וכן אם קיבל עליו הרבה נזירות ובכל תגלחת ותגלחת אין שותה יין ולא מטמא למתים, ואם שתה או נטמא אפי' ביום התגלחת ה"ז לוקה, ופי' בכ"מ הטעם שהרי אין שום דבר שיבדיל בין נזירות לנזירות שיהא מותר לטמאות או לשתות יין (רמב"ם פ"ג), ובמנ"ח תמה כיון דקיי"ל דתגלחת אינה מעכבת וקיי"ל דתגלחת נזיר לאחר זריקה א"כ צ"ע איך אפשר לגלח כיון דתיכף חל הנזירות שניה ואסור לו לגלח דאין עשה דוחה ל"ת ועשה עיי"ש

[נז] הא דקיי"ל אין נזירות לחצאין, ואם הוא באופן שאינו יכול לקבל הכל אין כאן נזירות כלל כ"כ המנ"ח לתרץ קושית האבני מלואים על הרשב"א דהקשה עליו עמ"ש (ביו"ד סי' רט"ו) דאם אמר שבועה שלא אשתה יין, וחזר ואמר הרני נזיר ושתה אינו חייב אלא אחת דהיינו על השבועה ולא על נזירות דאין איסור חל על איסור, והקשה הא"מ למה אינו חל הא נזיר אסור בג' מינים ביין, ובטומאה, ובתגלחת א"כ יחול הנזירות בכולל כיון דחל אתגלחת וטומאה, ואי דהוי משני שמות הא לענין בל יחל הו"ל משם אחד והניח בצ"ע, ועם האמור יתורץ שפיר בשלמא לענין שאר איסור חע"א כיון דתל על דבר אחד כגון בהמה שמתה מגו דחל איסור נבילה על הבשר, חל על החלב ועל הגיד ג"כ, אבל כאן האיך נוכל להתחיל מגו דחל על התגלחת ועל הטומאה חל נמי על היין דבאמת אין חל כלל על התגלחת ועל הטומאה כי לא יחול עליהם לחוד כי אין נזירות לחצאין רק אם חל על היין, וכיון דעל היין אינו חל ממילא אין נזירות כלל עיי"ש, ומסיק שם דבנזיר לא שייך כולל דבכולל אינו אלא היכי דחל על דבר המותר לבד וגורר את דבר האסור, אבל בנזיר דאינו לחצאין לא שייך מגו דחל ע"ז דלא. יוכל לחול ע"ז לחוד והיאך יגרור והאיך שייך מגו דחל כיון דאינו יכול לחול

[נח] כהן שקיבל עליו נזירות אם טימא א"ע עובר משום שני לאוין, אבל אין לוקין אם טימא עצמו רק משום לאו דכהונה דקדים, אבל על התגלחת ועל היין לוקה דאין שייך בזה אין נזירות לחצאין דעל טומאה ג"כ חל איסור נזירות אלא דאין לוקין, וה"ה בדין הקודם שנשבע מתחלה על היין ואח"כ קיבל עליו נזירות דאין אחע"א. אבל מ"מ עובר בלאו דנזירות והו"ל נזיר לכל ולא הוי לחצאין (מנ"ח)

[נט] ואף דבמשנה איתא דאם הי' כהן ונזיר לוקה על שתיהן וקשה הלא בנזירות ליכא אחע"א, כבר תירץ בשאג"א דמשכחת לה דהי' מופלא סמוך לאיש וקיבל עליו נזירות ברגע שיביא ב' שערות דאיסור כהונה ונזיר באין כאחד, (שם)

[ס] כתב הרמב"ם מי שאמר הרני נזיר יום אחד לפני מותי ה"ז אסור לשתות יין ולטמא למתים, וכתב הכ"מ דנלמד מן הדין דלא אפטור מן העולם עד שאהי' נזיר, וכתב ע"ז במנ"ח דאינו דומה