עשירית האיפה חלק א קו

ה"ז אינו נזיר להרמב"ם משום נדרי שגגות שאינם צריכים שאלה לחכם, ולהראב"ד משום נדרי אונסים, ולתוס' לכאורה ליכא למימר הכי דהלא האונס תמיד בא אח"כ ? אלא צ"ל כגון שבשעת נדר הי' בריא ואח"כ נתלש או שהי' תחלה עשיר ולא הי' צריך לקבור מתים ואח"כ העני (שם)

[לג] שני אנשים עמדו כאן ואמר אחד הרני נזיר ועלי לגלח נזיר, ושמע חבירו ואמר ואני לחוד, אמרינן דפלגי דבורי' קיבל עלייהו וקאי על ריש דבריו של זה שקיבל עליו נזירות ולא לגלח, ואם אמר שני דברים, ואני, ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחים זה את זה ואם לאו מגלחים נזירים אחרים, ואע"פ שבשעה שנדר הראשון לגלח נזיר אכתי לא הוי ה שני נזיר משום דה"ק דאי משכחנא דהוי נזיר אגלחיה, ולשון גילח פירוש להביא הקרבנות שנזיר מביא ביום תגלחתו (י"ב ע"א)

[לד] בגמ' איתא מהדין דחזקה שליח עושה שליחותו, ותמצית הדינין נתבארו במשל"מ (פ"ד דבכורות ה"א), (א) חזקה שליח עושה שליחותו היא חזקה אלימתא, ומ"מ זה דוקא לחומרא כגון קדש לי אשה אסור בכל נשים שבעולם, אבל להקל לא אמרינן דאינו נאמן לגירושין דלהקל באיסור תורה לא אמרינן חזקה זו, (ב) בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו. ובשל סופרים חזקה עושה שליחותו כן ס"ל לרב נחמן, אף דרב ששת פליג דאפי' בשל תורה אמרינן פי' ר"י דר"ש ס"ל דבש"ת עושה כגון במקום שאם לא יעשה שליחותו יבוא המשלח לידי עבירה אם יסמוך עליו, (ג) השולח שליח לתרום דאם השליח סבור דהמשלח יודע מדת הכרי וטובת הנאה לבעלים לכ"ע אף דהלך ומצאו תרום דאין חזקתו תרום דלמא אינש אחרינא שמע ותרם והשליח לא תרם דלא יבוא המשלח לידי עבירה כיון שיודע מדת הכרי, ור"ש ור"י והרא"ש כולהי ס"ל כל היכי דאם יסמוך המשלח על השליח יבוא לידי עבירה אזלינן בתר חזקה שליח עשה שליחותו אפי' לקולא כגון בתחומין ובחדש אצל העומר. וכן היולדות והזבות אוכלות בקדשים על סמך שהקריב השליח כפרתם, והחילוק בין שליח, לב"ד, דב"ד עד פלגא דיומא, שליח כל יומא נטרי ומכי מטא לאורחא סמכינן עלי' דלא עבר היום עד שעשה שליחותו. וכ"ז בדבר שאינו תלוי ביד אחרים כי אם ביד השליח דאמרן כגון הקרבת העומר, והקרבת קרבן היולדת, וזבה שאינו תלוי בדעת אחרים, (ד) ומה דאמרינן בגמרא כאן דהשולח שליח לקדש אשה אסור בכל הנשים שבעולם, לדעת התוס' אינו מן הדין אלא משום קנס בלא שום חזקה לפי שהדבר תלוי באחר שמא לא תתרצה האשה להתקדש, והרמב"ן ז"ל ס"ל דמעיקר הדין משום דלהחמיר אמרינן אבל לא להקל, ואפשר דהרמב"ן ס"ל דוקא בקדושין דאתתא בכל דהוא ניחא לה חשוב דבר שבידו, והרי"ף ס"ל דהלכה כרב נחמן בכל גונא דלא אמרינן חזקה שליח עושה בשל תורה וכן פסק הרמב"ם, והמשל"מ מסיק להלכה וז"ל דמאחר דהרי"ף והרמב"ם ור"ת ורשב"א ס"ל דלעולם בשום מקום לא אזלינן בתר חזקה שליח עושה להקל בשל תורה הכי קיי"ל, (ה) עוד כתב דאף דקיי"ל דלא מהני חזקת שליח לקולא אבל היכא דהשליח פתח לומר שהוא רוצה לעשות פעולה אחת אמרינן חזקה שליח עושה ואפי' לקולא, ובעל התרומות ס"ל דמי שגלה לאחד שיעשה איזה פעולה ושמע אחר ועשאה דחשוב שליח, ואף דבתרומה אין אומרים כן דאפשר דאחר לא יודע דעת בעה"ב, אי בעין יפה או ברעה, ולפ"ז אם עשה שליח לתרומת מעשר או למעשר ראשון או שני שהוא דבר קצוב ושמע אחר ועישר חשוב שליח ע"כ לדינא ממשל"מ

[לה] שנים שעמדו כאן ואמר האחד. הרי עלי לגלח חצי נזיר, ושמע חבירו ואמר ואני לגלח חצי נזיר. זה מגלח חצי נזיר. וזה מגלח חצי נזיר

[לו] שני אופנים הן לענין חצי, כל היכי דאמר חצי קרבנות נזיר עלי, חצי קרבן מייתי, חצי נזיר עלי כולי' קרבן בעי לאתויי מ"ט דלא אשכחן נזירות לפלגא, וטעם הדבר כיון שתלוי החצי בקרבן ודאי פלגא דקרבנות קיבל עליו, אבל אם סמך תיבת חצי אצל נזיר ואין נזירות לחצאין כל קרבנות נזיר קיבל עליו, (י"ב ע"ב): [לז] מי שחפץ לתת שבח והודאה להקב"ה כשתלד אשתו, ובשביל זה חפץ לקבל עליו נזירות יוכל לומר בשני אופנים, אם אמר כשיהי' לו בן ונולד לו בן דוקא מחויב בנזירות אבל נולד לו בת או טומטום ואנדרוגניס אינו נזיר, אבל אמר כשיהי' לי ולד אפי' בת וטומטום ואנדרוגנוס מחויב בנזירות (דף י"ג)

[לח] הפילה אשתו אינו נזיר בשני אופנים בין שנולד כשהוא חי ואח"כ מת ולא ידעינן אי כלו לו חדשיו והוא בן קיימא וחייב בנזירות או לא כל"ח, ובכלל נפל היא, או באופן אחר כגון שידעינן שכבר כל"ח אלא שהפילתו ולא ידעינן אם הי' קצת חי אחר לידתו, או שמת במעי אמו, ולשני אופנים הללו כיוון התוספתא ופטור, וכש"כ כשנולד מת אפי' הוא זכר וטעם הדבר דספק נזירות להקל, ובמשל"מ מסתפק באומר שני לשונות שאומר כשיהי' לו בן או בת כו' וילדה טמטום מאי, וכתב בתוס' רעק"א בשם הב"י דדוקא כאן אמרינן בן ולא בת אבל בעלמא אמרינן דבת בכלל בן כדאמרינן נישאת לאחר והי' לה בנים, ומה דאמרינן ג"כ גבי נכסי לבני דאין הבת בכלל היינו דבת במקום בן לא הוי בכלל בני עכ"ל

[לט] חזרה וילדה ה"ז נזיר ודאי לפי' התוס' דוקא מהריון אחר דמ"מ הרי לא נהג נזירות מחמת הנפל ועכשיו שילדה חלה הנזירות, ולתוס' רעק"א אף מאותו הריון וחזרה וילדה בו ביום הרי בשני אופנים

[מ] אמר הרני נזיר כשיהי' לי בן והפילה אשתו והפריש קרבן וחזרה וילדה הרי הקרבן ספק ואסור בגיזה ועבודה כיון דלא אפשיטא האבעיא, ושני פירושים יש בזה, רש"י פי' כמו שמפרש המשל"מ (פ"ט מנזירות) אם אומר הרני נזיר אם יארע דבר פלוני וקודם שיארע אותו הדבר הפריש קרבן ואח"כ אירע אותו דבר דפשיטא דחלה עליו קדושה כיון שכבר אירע אותו דבר אגלא מילתא למפרע שכדין הי' הקרבן, והכי מספקא לי' משום דבשעה שהפילה הפריש הקרבן ואפשר שדעתו הי' להפריש קרבן שסבר שיתחייב בנזירות בשביל ההפלה