עשירית האיפה חלק א קה

ה"ז נזירות ארוך עד יום מותו ואינו מגלח ולא מיקל ולא מביא קרבן כל ימיו, (תוס' שם)

[כג] שני דינים באמר הרני נזיר מכאן עד מקום פלוני, אם לא החזיק בדרך ה"ז נזיר ל' יום בלבד. ואם החזיק בדרך אם הי' מהלך פחות מל' יום ה"ז נזיר ל' יום, ואם הי' יותר מל' יום ה"ז נזיר נזירות אחת כמנין הימים, (שם) וטעם החזיק בדרך לרש"י שבשביל הנס שנעשה לו שהלך לשלום קיבל עליו נזירות כל זמן שהי' בדרך, והתוס' פי' כשמחזיק לדרך וקיבל עליו דמסתמא מפני אונס הדרך קיבל נזירות להנצל מסכנת הדרך לכן אומדין מהלך הימים עד מקום פלוני עכ"ל

[כד] בשני אופנים יוכל לקבל נזירות על כל ימי חייו, אמר הרני נזיר כל ימי חיי, הרני נזיר עולם בשני לשונות אלו ה"ז נזיר עולם, אבל אמר ק' שנה אפי' אלף שנים אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם, והחילוק בין שניהן ברישא דאין לו קצבה שאינו יודע ימי חייו הר"ז נזיר עולם כאבשלום ומיקל ומביא ג' בהמות, אבל אלף שנים מסתמא לא יחי' כ"כ לפיכך נזירות חד הוא עד יום מותו, ואם אמר הרני נזיר כעפר הארץ וכשער ראשי וכחול הים ה"ז נזיר עולם ומגלח אחד לל' יום הואיל ושערות מובדלות זו מזו נזירות הרבה קבל עליו כמנין שער ראשו, אבל אם אמר מכאן ועד סוף עולם, א"נ עד מקום פלוני אע"ג דכמה פרסאות איכא, סדנא דארעא חד הוא, ומה שאמר עד סוף העולם כלומר אריכא לי הנזירות כמכאן ועד סוף העולם

[כה] שני אופנים יוכל להיות אם אמר הרני נזיר מלא הבית או מלא הקופה. אם אמר אחת גדולה נזרתי נזיר ל' יום, ואם אמר סתם נזרתי רואין את הקופה כאלו מלאה חרדל ונזיר כל ימיו, ואף דקיי"ל דספק נזירות לקולא כגון דאמר הרני נזיר ע"מ שיהא לי בכרי זו מאה כור ונגנב או שאבד מותר, פי' הר"ן דהיכא דלא נחית לנזירות ומספיקא לא אמרינן דלהוי נזיר כי היכי דלא ליתי חולין לעזרה לכי משלים נזירותי' דלכתחלה אינו מגלת אלא א"כ הקריב ג' קרבנותיו ובחטאת א"א להתנות שתהא נדבה, אבל הכא נחית לנזירות שאפי' מלאה קשואין נזירות חיילא עלי' וכיון דנחית לנזירות במאי לסלקה דדלמא כמלא חרדל קיבל עליו, ותמה בתוי"ט דהכא פסק הרמב"ם דמגלח לשנים עשר חודש וזאת הוא דוקא לרבי דהכי ס"ל, ובהרני נזיר כשער ראשי פסק דלא כרבי אלא מגלח לל' יום, והניח

בצ"ע

[כו] שני מיני שנים הן שנות החמה ושנות הלבנה, אם קבל עליו נזירות כמנין שנות החמה מונה שס"ה נזירות כמנין ימות החמה, ואם פירש שנת לבנה, מונה שנת לבנה שנ"ד ימים, ואם סתם מונה ג"כ כשנת הלבנה דבנדרים הולכין אחר לשון בנ"א ואנו קורין סתם שנה לשנות הלבנה (רמב"ם), והקשו עליו למה סתם שנת לבנה הלא בנדרים (פ"י) פסק אם אמר סתם מונה שנה ועיבורה ותירץ בש"ק. דהתם בנדרים דאוסר עצמו שנה זו שהוא עומד בה אמרינן בודאי כונתו כל מה שהוא אותה שנה בין פשוטה ובין מעוברת, אבל הכא אמרינן הימים שבימות השנה דעלמא קאמר ורוב בנ"א קורין לשנת הלבנה סתם שנה עכ"ל

[כז] יש נזירות בתוך נזירות, כלומר ששתי נזירות חלות כאחת כיצד ? אם אמר הרני נזיר אם אוכל, הרני נזיר אם אוכל חייב לקבל עליו שתי נזירות ומונה ל' יום ומביא קרבן, וחוזר ומונה ל' יום ומביא קרבן, וקרי לי' בגמ' (נדרים). נדר בתוך נדר לפי שהנזירות שניה היא חלה בתוך זמן הראשונה, אלא שא"א שימנה אותה עד שימנה את הראשונה, דאם איתא דלא חיילא בשעת נדרא איך תחול לאחר מכאן והרי אינו נודר באותו זמן וכיון דלא חיילא השתא לא חיילא בתר זימנא, אלא ודאי מהשתא היא דחיילא ומש"ה קתני יש נדר בתוך נדר (הר"ן נדרים י"ז), וכתב עוד וה"ה באומר הרני נזיר אם אוכל סגי, דחלה נזירות על כל כזית שבככר זה, ועל כל אכילה מתחייב בנזירות והיינו באתרו בי' על כל אכילה ואכילה עכ"ל

[כח] נזירות חלה על נזירות כדאמרן, א"נ כגון שקיבל שתי נזירות בבת אחת כלומר דכה"ג חיילי תרוייהו שהרי אין אחת תלוי' בחברתה דנימא שלא תחול שניה אחריה ע"כ

[כט] נדרים ושבועות שניהם ענין אחד הוא, וקשה למה לא כתבה התורה שני פרשיות אלו ביחד, או לכלול שניהם בפרשה אחת, ומתרץ בספרי דמשונה נדרים משבועות בזה, בנדרים אם נשבע למשל שלא לשתות יין על יום אחד אינו אסור אלא יום אחד, אבל נזירות אם קיבל נזירות על יום אחד צריך לנהוג נזירות ל' יום (ספרי נשא)

סליק פרק א'

פרק

שני

[ל] אמר הרני נזיר מאחת משני דברים דאין להם ענין כלל לנזירות, כגון דאמר הרני נזיר מן הגרוגרות או מן הדבילה, וה"ה שאר מיני פירות דלא שייכים כלל לנזירות, פליגי בזה הרמב"ם והראב"ד, נזירות לכ"ע אינו חל, אלא להרמב"ם עכ"פ אסור מן המין שאמר, ולהראב"ד מותר ג"כ בהם דאינו נזיר, וגם כן אינו אסור מן הגרוגרות או דבילה או דבר אחר שאמר

[לא] מזגו לו הכוס יש בשני אופנים, יוכל להיות שהנזירות חל עליו, ויוכל להיות שלא חל עליו כיצד ? מזגו לו כוס יין ונתנו לו לשתות ואמר הרני נזיר ממנו הר"ז נזיר גמיר, ואם הי' מר נפש או מתאבל או שהי' שיכור אינו אסור אלא מכוס זה שלא נתכווין זה אלא שלא ישתה כוס זה (דף י"א)

[לב] שני אופנים יש שחל עליו כל דקדוקי נזירות אע"פ שהתנה או שלא ידע, כגון דאמר הרני נזיר ע"מ שאשתה יין, או שאטמא למתים פשיטא שנזיר מכולן כיון דהתנה ע"מ שכתוב בתורה ותנאו בטל, ובזה פליגי הרמב"ם והראב"ד להרמב"ם לא מהני שום התרה, אבל להראב"ד אם בא לפני חכם דרך שאלה החכם יתיר לו שאין פתח לנדרו גדול מזה, ולא אמרו בגמרא אסור אלא כשהוא סובר בעצמו על דרך זה בלי שאלה, וכן אם אמר יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין ג"כ לא מהני ואסור בכולן, אבל אם אמר יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל הי' בדעתו שמותר לו לשתות יין מפני שהוא חלוש או שמלאכתו לקבור מתים ומזה פרנסתו