עשירית האיפה חלק א קד

לחודי', כ"ה דעת התוס', אבל הר"ן (נדרים דף ט) כתב ואינו נראה בעיני דהרני לא גרע מאהא אלא דאם אמר כנדרי כשרים הרני, אפי' בנזיר עובר לפניו לא מהני, אבל אין ה"נ דכל שאלו אמר הרני בלחוד ונזיר עובר לפניו ה"ז נזיר עכ"ל, ובתוס' רעק"א תמה על התוי"ט שהמתיק דברי שניהם בסתמא והלא מחולקין הם והניח בצ"ע, אבל אם נזיר עובר לפניו ואמר הרני כזה פשיטא שהוא נזיר

[יא] אמר הרני מסלסל, הרני מכלכל בשני לשונות אלו בודאי אינו נזיר עד שיהא תופס בשערו, אבל אם אמר הרי עלי לשלח פרע משמע בגמ' דא"צ שיהא תופס בשערו דמשמעותי' בעצמו גדול שער, אבל הרמב"ם פי' דאלו ג' דוקא כששלח ידו בשער ראשו ואוחז בהם ואמר הרני מסלסל, הרני מכלכל, ואף בשילוח שער צריך לאחוז בידו (תוי"ט), אבל באמר הרי עלי צפורים לא קיי"ל כר"מ דאמר נזיר אלא איני נזיר כחכמים דהן קרבנות נזיר שנטמא, (שם)

[יב] שתי ידים שבאדם ימין ושמאל שניהם לשון שבועה הן, כגון שאמר ימין שלא אוכל כר זה כאומר שבועה שלא אוכל ככר זה, וכן שמאל כגון שאמר שמאל שלא אוכל ככר זה הוי שבועה, וכ"כ בקרא נשבע ד' בימינו זה ימין ובזרוע עוזו היינו תפילין דמארי עלמא שהן בשמאל, (ג' ע"ב)

[יג] כתיב בתורה מיין ושכר יזיר תרתי למ"ל ? אלא ללמד ש שני דברים מיין יזיר אפי' לא נזר אלא מחד כגון דאמר הרני נזיר מן החרצנים או מן הזגים או מן התגלחת או מן הטומאה ה"ז נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו, כלומר משום דנזיר שמשון מותר ליטמא למתים תנא כל דקדוקי נזירות עליו, ומשכר למדנו לאסור יין מצוה כיין רשות

[יד] היכי דמי יין מצוה כגון דאמר שבועה שאשתה, וחזר ואמר הרני נזיר אתיא נזירות חיילא על השבועה כיון שנשבע שישתה היום מצוה עליו לשתות ואח"כ נדר בנזיר חיילא, ואסור בשני מיני יין דאורייתא, של מצוה דאמרן, ואצ"ל יין דרבנן כגון קדוש והבדלה (לשון הרמב"ם פ"ז י"ד), ובספרי יש עוד שני אופנים יין מצוה כגון לשתות יין מעשר שני, או יין של תרומה דמצוה הן לשתות, וצ"ע למה לא נזכר בגמ' מזה

[טו] שני מיני נזירות עולם הן, אם קיבל עליו נזירות שמשון ה"ז נזיר כל ימי חייו, וכן אם קיבל עליו נזירות עולם ג"כ נזיר הוא כל ימי חייו

[טז] בשני דברים מחולקין נזירות שמשון מנזירות עולם, נזיר עולם הכביד שערו מיב"ח ליב"ח מיקל בשער ומביא ג' בהמות, ואם נטמא מביא קרבן טומאה, נזיר שמשון הכביד שערו אינו מקיל בשער ואין מביא קרבן טומאה כ"ה בגמ', והקשו בתוס' הלא יש עוד חילוק ג' דנזיר שמשון ליתא בשאלה ונזיר עולם איתא, ותירצו דאם ישאל על הנזירות אז לא הוי נזיר וה"ק מה בין נזיר לשמשון לנזיר עולם כששניהם נזירים

[יז] בשני אופנים יוכל לקבל נזירות שמשון לדעת ר"ת, אם אמר כשמשון לחוד אינו כלום עד שיאמר עוד שני סמנים כבן מנוח, כבעל דלילה, אבל אם אמר כמי שעקר דלתות עזה, כמי שנקרו פלשתים את עיניו בשני לשונות אלו אפי' בחד מהני ה"ז נזיר שמשון דבהא ליכא למטעי, ודעת הרמב"ם כפי פי' הכ"מ אפי' בלשון אחד מהני חמשה ג"כ נזיר הוא, ויש מחלקים בין שאמר הרני נזיר כשמשון בודאי די, כיון שאמר מלת נזיר, אבל אם אמר הרני כשמשון צריך לפרש כל הני ה' דברים, וי"א בדעת הרמב"ם שסימן אחד מה' דברים עד מלת שמשון סגי, עי' בכ"מ (פ"ג מנזירות הט"ו), ודעת מהרי"ט דאשה שנדרה בנזירות שמשון מצי הבעל להפר, אבל המשל"מ (פ"ב הי"ז) חולק ע"ז עיי"ש

[יח] הרמב"ם פסק שני דברים שסותרים זא"ז, פסק דשמשון לא הי' נזיר גמור שהרי לא נדר בנזיר אלא המלאך הפרישו לכן אין אסור אלא בשני דברים ביין ובתגלחת, אבל מותר לטמא למתים מ"מ שם נזירות עליו, וקשה הלא הוא ז"ל פסק דצריך דבר הנידור והלא שמשון לאו נדור הוי, ומתרץ בכ"מ דאפי' אמרינן שצריך דוקא דבר הנדור משים דמנוח אמר נזיר אל' יהי' הנער הו"ל דבר הנדור, ול"נ דהרמב"ם מתרץ זה באמרו דלא הי' נזיר גמור אלא גזה"כ, ופי' בלח"מ משום דכתיב לד' עיי"ש ועי' תוי"ט ותוס' חדשים

[יט] נזיר שמשון ליתא בשאלה, פירש"י משום דע"י המלאך קיבל נזירות עליו דצווי של מעלה הוא, והרמב"ם פי' משום דתיכף הודרו דהמלאך לא נתן לו זמן והיינו נזיר עולם

[כ] בשני אופנים אין נזירות פחות מל' יום, בין שאמר סתם הרני נזיר, או שאמר הרני נזיר אחת גדולה אפי' עד ק' או קטנה או שאמר פחות מל' יום כגון שאמר הרני נזיר יום אחד או עשרה יום או עשרים, מה שאמר גדולה או קטנה משמע שאריכא לי' מלתא ואפי' מכאן עד סוף העולם, ונזיר ל' יום, (דף ו)

[כא] ויש נזיר שתים אם אמר הרני נזיר ויום אחד או ושעה אחת או אחת ומחצה בכולן נזיר שתים דכיון דאמר הרני נזיר חיילא עליו נזירות ראשונה, וכי הדר אמר יום אחד או שעה אחת או אחת ומחצה חיילא נזירות שני' וחייב שתים, אבל אם אמר הרני נזיר ל"א יום או ל"ב אינו נזיר שתים אלא כמנין הימים שקיבל ואפי' אמר הרני נזיר ל' יום ושעה אחת נזיר ל"א יום דאין נזירות לשעות, וטעם הדבר אם מזכיר נזירות סתם כל אחת לבדה היא נזיר, ל' ושעה היתירה ג"כ ל' כדאמרן, אבל בסיפא דאמר בפירוש ל' יום ושעה אחת היינו דבר אחד כיון דליכא שעה אמרינן ל"א יום קיבל כן פי' התוס', ודוקא דאמר בפירוש ל"א יום אבל אמר ל' יום ויום אחד נזיר שתים (דף ז ע"ב)

[כב] ג' ענייני נזיר יש (א) אמר כשער ראשי, כעפר, כחול, נזיר הוא לעולם נזירות אחר נזירות ומגלח כל שער בין נזירות לנזירות ומביא קרבנותיו, (ב) אמר כל ימי חייו נזיר לעולם כאבשלום ומגלח כל י"ב חודש ולא לגלח לגמרי אלא להקל ומביא ג' בהמות, (ג) אמר אלף שנים או מאה שנים