עשירית האיפה חלק א קג

קיבוץ הלכות ממס' נזיר ע"פ ד"ס של שנים שנים לזכרון

[א] שני מיני איסורים יכול כל איש לקבל על עצמו, והיינו נדרים, ושבועות ושני מינים הם. נדרים הם איסור חפצא, ושבועות הם איסור גברא אחפצא ומה הוא נזירות ? פי' במהרי"ט (ח"א סי' נ"ד) וז"ל שהנזירות הוא איסור חפצא ממש כנדר מהנדרים, אלא שהחפץ שהוא אוסר עליו הן אבריו, פיו לשתות יין. ושערו לתגלחת, וידיו לנגיעה במת, ורגליו לכנוס באוהל המת דמיא קצת לאיסור גברא לפי שרוב אבריו או כולם אסורים בדברים אלו, כן מלת נזיר הסכימה התורה עליו שיאסר בג' מינים אלו ואיסור תורה הוא עכ"ל בקיצור, ובתשו' מהר"ם אלשיך כתב וז"ל אבל אי נזירות מדמינן לנדר והוי איסור חפצא שאוסר היין עליו. או אם מדמינן לי' לשבועה למימר דקאסר נפשי' על היין, היא פלוגתא דלהרמב"ם והרשב"א נדרים ונזירות אחד שהרי הקישן הכתוב, ועוד ששניהם חלין על דבר מצוה, ועוד דבשניהם הטעם דאוסר החפץ על עצמו ואין מאכילין האדם דבר האסור לו, ומסיים הרשב"א בתשובה לפי שראיתי מי שרצה לחלק באלו השנים ואין דבריו מחורים עכ"ל, אבל הרא"ש בפ"ק דנדרים כתב וז"ל ונזיר אע"פ שנאסר ביין אין נאסר היין עליו אלא בגופו תלוי הנזירות שאומר הרני נזיר ומאיליו נאסר ביין ובתגלחת ובטומאה, וכן משמע מתוס' (פ"ג דשבועות) וז"ל ואי כתיב נדרים הו"א לפי שאוסר המצוה עליו, אבל בנזיר שאוסר עצמו על היין לא חייל דנדרים גופייהו כשאוסר עצמו על הסוכה לא חל עכ"ל, הרי שהתוס' והרא"ש ס"ל דנזירות איסור גברא מיקרי וא"כ אפי' שאמר בלשון שבועה ג"כ חייל לדידהו וכ"נ לדעת הרמב"ן והר"ן אפי' אם נאמר דנזירות הוי איסור חפצא הרי דעתם דנדר בלשון שבועה דיד הוי עכ"ל

[ב] בשני אופנים יוכל לקבל נזירות חוץ ממי שאמר הרני נזיר בפירוש, והן כינויי נזירות כנזירות, וידות נזירות כנזירות, והכינויין הן נזיק נזיח פזיח וידות אהא או אהא נוה ויתבארו להלן

[ג] כינויין הן או אם נאמר דלשון נכרים הן, או לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בהן, פי' הר"ן דשניהם מן התורה ואינו אלא כמו שמכנה שם לחבירו, וידות הן כמי שמתחיל במקצת דבורו של נדר ואינו גומר דבריו ואותו מקצת דבור הוי כאילו כל השלמת הדבור כאדם האוחז כלי בבית יד שלו ומטלטלו לכלי ומש"ה חייל נדרו (הר"ן פ"א דנדרים)

[ד] שני דברים מקשינן להדדי נדרים ונזירות, דתניא נזיר להזיר לעשות כינויי נזירות כנזירות, וידות נזירות כנזירות ומקשינן נזירות לנדרים, ונדרים לנזירות מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות, אף נדרים עשה בהן ידות נדרים כנדרים, ומה נדרים עובר בבל יחל ובבל תאחר, אף נזירות עובר בבל יחל ובבל תאחר, ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו, ובעל מיפר נדרי אשתו. אף נזירות האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו (נדרים דף ג') מיהו בזה מחולקין ספק נדרים להחמיר. וספק נזירות להקל, דספיקא חמור מודאי, ונזירות שמשון ספיקא ג"כ לחומרא כמו שיתבאר

[ה] שני לאוין יש אם עבר על דבר אחד מאיסורי נזיר כגון עבר וגילח, או נטמא, או אכל מגפן היין ה"ז לוקה שתים, אחת משום לא יחל דברו. שכולל כל הנדרים, ואחת משום שעבר עליו מדברים שאסורין מיוחדין על הנזיר, (רמב"ם)

[ו] שתי מ"ע הן בנזיר (א) שיגדל הנזיר פרע, (ב) שיגלח על כל הקרבנות כשישלם נזירות או כשיטמא (רמב"ם), ואף דאינו בנזיר אלא שתי מ"ע אלו מ"מ אם קיים נזירותו כמצותו ה"ז עושה ג' מ"ע (א) כל היוצא מפיו יעשה והרי עשה (ב) גדל פרע שער ראשו והרי גדל (ג) תגלחת עם הבאת קרבנותיו (רמב"ם) כלומר מ"ע שכל היוצא מפיו יעשה כולל עוד דברים אחרים

[ז] ומסופק במנ"ח אם קיבל ע"ע נזירות עשרה ימים דקיי"ל דמ"מ נזיר הוא ל' יום, וכן הנוזר מדבר אחד בלבד דקיי"ל דנזיר הוא מן הכל אם בכה"ג ג"כ לוקה שתים אם עבר אחר הזמן דהלא הוא לא חילל דברו אלא התורה אסרה עליו ואינו לוקה אלא על לאו שעבר כגון גילח או שתה יין עיי"ש והניח בספיקא, ול"נ דעובר על בל יחל כיון דחכמים אמרו שהוא בכלל דבריו אסור להחל דבריו ופשוט

[ח] בשני אופנים משכחת לאו דבל תאחר בנזירות, כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר כל שעתא ושעתא חיישינן דלמא מיית, ואם לא מקבל תיכף נזירות עובר בבל תאחר, ועוד משכחת כגון דנזיר והוא בבית הקברות חיילא עליו נזירות לאלתר וקם לי' בבל תאחר דנזירות טהרה (נדרים ד') ופי' הר"ן אע"ג דכבר אזהר רחמנא אטומאה בתרי לאוין לא יטמא, ועל כל נפשות מת לא יבוא, לאו למימרא שלא יהא עליו עונש אחר אלא לקי נמי משום בל תאחר, וכתב עוד דעובר על ב"ת מיד, אבל יש בגמ' עוד שני אופנים שהנזיר עובר עליהם בב"ת, אבל דוקא אחר ג' רגלים כשאר בל תאחר, אם הנזיר לא גילח עצמו בזמנו אף דקיי"ל דתגלחת אינו מעכבת מ"מ מצות גילוח לא קיים, וכן אם לא הביא הקרבנות של נזיר בזמנו עובר על בל תאחר אחר ג' רגלים (שם)

[ט] שתי ידות דנזירות האומר אהא, או אהא נאה חילקן התנא לשתיים ולא תנא ה"ז נזיר על שניהם, משום דמפרשינן בתרי טעמא דבאהא דנזיר עובר לפניו אע"פ שלא אמר אהא כזה אם נתכוון להיות נזיר כמותו ה"ז נזיר אע"פ שלא הוציא בפיו, ובאהא נוה מיירי שהי' תופס בשערו ואמר אהא נוה ומשמע שאהי' נאה בגידול שער זה, ואם נתכוון לשם כך אע"פ שלא פי' ה"ז יד לנזירות

[י] שני לשונות יש בנזיר עובר לפניו, אמר הרני לחודי' לא אמר כלום עד שיאמר כנדרי רשעים הרני, אבל באהא לישנא מעליא הוא מהני