עשירית האיפה חלק א קב

שיגייר אותם ויהי' דינם כישראל גמורים שמותר לבשל בשבילם וברור, ובפיוט איתא ואל הבקר רץ [אברהם] זכר לשור ערך פסח, ופירש במטה לוי וז"ל זכר לחגיגת י"ד הבאה מן הבקר עם הפסח עכ"ל והוא תמוה הלא חגיגת י"ד באה דוקא בערב פסח, ואף דקיי"ל דלא כבן תימא אלא נאכלת כשאר שלמים לשני ימים ולילה אחד ומותר לאכלו ביום א' דפסח, מ"מ הלא שוחטין אותו בע"פ כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, ולי נראה לפרש דקאי על חגיגת ט"ו דמביאין ביום א' דפסח וגם מביאין שני מיני שלמים שלמי חגיגה ושלמי שמחה, ואפשר דבשביל זה שחט שלשה. פרים לשני מיני שלמים כדאמרן לזכרון שמחת יו"ט, כלומר חגיגת י"ד וחגיגת ט"ו ושלמי שמחה לרמז כנ"ל

[רנח] ועוד נראה לי לתרץ דאף אברהם אבינו לבדו אכל חולין על טהרת הקודש אבל לאורחיו לא היה צריך לתת להם לאכול על טהרת הקודש, אכן יו"ט היה ולא הי' יכול לאפות בשביל האורחים כי לעת הזאת לא היו עוד ישראלים בעולם כי אחד היה אברהם וצריך דוקא ליאפות בשביל עצמו וראוי לזמן אורחים עליהם, וכיון שהוא לא היה יכול לאכול העיסה שנטמאת, בע"כ לא יכול לתת להם לאכול כל מר לאפות בשבילם, וביה א"ש דהלא באו אצל אברהם כחום היום ואיתא במדרש דהוא בששה שעות, ואיתא בפסחים דזמן סעודה של תלמידי חכמים הוא בששה שעות וא"כ כיון שבאו לעת הסעודה מותר לזמן עכו"ם להסעודה אבל באופן למיני מאכלים שהבעה"ב ג"כ יאכל, ועוד כי ילידי ביתו של אברהם היו שי"ח אנשים והכל אכלו מהפרים אשר שחטו לפניהם לכן להאורחים נותן את המובחר הג' לשונות בחרדל כדאמרן

[רנט] ומה דבפסח נולד יצחק, דעיקר פסח הוא על שם הקרבן פסח שבא מן הכבשים, ואיתא במדרש דשה של פסח לזכרון העקידה שבשביל זכותו יצאו מארץ מצרים, לכן שפיר נולד יצחק בפסח שזכותו יעמיד לישראל בעת יציאת מצרים, ונ"ל דבשביל זה נצטוו לעשות חגיגת י"ד דכתיב תזבח לד' אלקיך צאן ובקר צאן לפסח ובקר לחגיגה ומקודם צריך לאכול החגיגה מן הבקר ואח"כ הפסח כמו שאיתא במדרש פר בזכותו של אברהם וכבש בשביל יצחק כלומר בזכות האב והבן יצאו ממצרים וא"ש

[רס] ונראה לי לפרש מחלוקת ר"מ ורבנן הנ"ל, דר"מ ס"ל דלא נתן להם הפת להאורחים מפני שנטמאת העיסה, ורבנן ס"ל דנתן להם את הפת לחם שהבטיח להם לר"מ היינו טעמא אף דפשיטא שאברהם אבינו דוקא ובני ביתו אכלו חולין על טהרת הקודש מ"מ לא נתן להם לאכול כמו שבארתי כיון שב"ב של אברהם לא יכלו לאכול מפני שנטמאת העיסה דאסור הי' לאפות בשביל העכו"ם דדוקא לכם, אבל רבנן ס"ל דבאמת מותר היה לתת להם אחר אפיה והפרשת חלה כדס"ל לר' אליעזר דהסל מצרף לחלה ומפני לכם לא איכפת להו כיון דבטוח הי' אברהם אבינו שיברכו לד' ובזה יקבלו גירות כדרכו של אבינו הזקן שהרגיל לכל באי עולם לקרוא כולם בשם המיוחד, ונראה שבשביל זה באו המלאכים בפסח כיון שתכלית יציאת מצרים היתה קבלת התורה כמו דכתיב בהוציאך וגו' יעבדו את אלקים על ההר הזה, ותחלת תורה היא אשר הוציאך מארץ מצרים לכן נזדמנו האורחים היקרים ההם לאאע"ה בפסח וא"ש

לאסרו

חג

[רסא] רמז לאסרו חג מן התורה נ"ל מדכתיב בתורה ופנית בבוקר והלכת לאהליך, ודרשו חז"ל מלמד שטעונין לינה הרי לילה שאחר יו"ט יש בי' עוד קדושת יו"ט שצריך לינה בירושלים מצד החג ובבוקר פנה לדרכו ונטל פרידת שלום מבית המקדש ומירושלים עיר הקודש הרי יש בו קדושה מהחג וא"ש

[רסב] כתיב (תילים קי"ח) אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח וא"ר חזקי' ארשב"י כל העושה איסור לחג באכילה ושתי' מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, ושני פירושים לזה לפירוש אחד קאי על יו"ט גופי שעושה אגודה לחג באכילה ושתיה שקורא לחג עונג בזה. ויש עוד פירוש דקאי על יום שלאחר החג ודרש בעבותים בהמות עבות ושמנות עכ"ל רש"י, לפירוש הראשון קשה מה צריך ללמוד מדברי קבלה שצריך לשמח את החג באכילה ושתי' הלא מפורש בתורה, ונ"ל דקאי על זמן הזה דאנו בעוה"ר אין אנו יכולין לקיים שלמי שמחה ואין לנו מזבח, מ"מ למידין מדברי קבלה שהמשמח עצמו ביו"ט בזמן הזה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן וא"ש, ולפירוש השני תמוה דדרש בהמות עבות ושמנות למה צריך דוקא ביום של אחר החג בהמות עבות ושמנות ועוד שמעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח, ונ"ל לפרש שבא ללמוד שישחט זבחי שלמים ביום אחרון של חג עבות ושמנות ושלמים נאכלים לשני ימים א"כ יושאר לו ג"כ ליום של אחר החג לאכול זבחי שלמים טרם יצא משם לאכול זבחי שלמים, וא"ש דמעה"כ כאילו בנה מזבח היום והקריב שלמים כיון שלכך נתכוון כנ"ל וא"ש

[רסג] וכאשר הרבה פנים לתורה נ"ל לפר הפסוק הזה, דהנה מי שעלה לירושלים להראות צריך להביא עמו דוקא קרבן ויש חשש מעילה עד שיקריב אותו כהלל שלא מעל אדם בעולתו מעולם שהקדישו קודם הקרבה ממש, וזה אסרו חג כלומר שלמי חגיגה בעבותים ממש בחבלים שלא יצא אנה ואנה שלא יבואו לידי מעילה עד קרנות המזבח שמקריבו וא"ש, ועוד דרשו חז"ל דקאי על ההדס שהוא עבות והמקיים והאוחז ההדס בעבותו בלולב באגדו מעה"כ כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, ונ"ל דקאי ג"כ על זמן הזה דבשאר הימים שאנו עושים זכר למקדש הרצאה גדולה ממש כמו בזמן המקדש וא"ש: