עשירית האיפה חלק א קא

ורע"ק בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין הלכות וביקש מרבש"ע שיראה אותו ולמה לא ביקש ג"כ שיהא מיוצאי חלציו, ונראה לי לפרש דאיתא בגיטין דמבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק וזה ר' עקיבא וזאת ידע משה רבינו ברוה"ק לכן לא התפלל שיהא מיוצאי חלציו, ואפי' אם נאמר דבני ברק שבגמ' לא רמזו על רע"ק אבל הדבר ברור שהוא בא מגרים ובסה"ד ראיתי שרע"ק בא מסיסרא שבא על יעל אבל ישנו בזה מדרשות חלוקות דאיתא בגמ' עה"פ ותכסהו בשמיכה שמי י"ה מעיד עלי' שלא נגע בה אותו רשע, אבל כאן יש להקשות דאיתא במכילתא (פ' בשלח) וז"ל ר' אליעזר אומר נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבואו מכל האומות שיקבלוהו גרים אבל מעמלק לא יקבלוהו שנאמר ויאמר דוד אל הנער המגיד לו מאיזה עם אתה ויאמר בן איש גר העמלקי אנכי נזכר דוד באותו שעה מה שנאמר למשה רבינו אם יבוא מכל האומות שבעולם להתגייר שיקבלוהו ומביתו של עמלק לא יקבלוהו ויאמר אליו דוד דמך על ראשך כי פיך ענה בך, וצ"ל שעמלק בן בנו של המן גוי ולא גר ובא על בת ישראל שהולד כשר ומזה נולד אח"כ בסוף הרבה דורות (ר' עקיבא) שלמדו תורה בבני ברק וטעם הדבר נ"ל שנשמה גדולה כזאת הרבה מקטרגים למעלה לבלי לתת אותה לירד לארץ לכן הסתירה מפני המקטריגים דוגמת שמלך המשיח שבא מבנות לוט ודוד מרות ורחבעם מנעמה העמונית כנ"ל וא"ש: [רנו] ושנבין הדבר ביותר נראה בזה לבאר דבר אחד. דהנה בעשרה מאמרות נברא העולם בראשית ג"כ מאמר חד ובראשית מתרגמינן בחכמתא שמרמז שלא הי' דבור אלא מחשבה, ופירשתי בספרי דקה מן הדקה דישנו נו"ן שערי בינה שנבראו בעולם ומ"ט נגלו לנביאים כיון שיצא הדבור מפי הקב"ה יכולים הנביאים להשיג אבל שער הנו"ן נעלם מעין כל חי, דוגמא דאמרינן לבא לפומא לא גליא א"כ שער הנו"ן לא יכול שום אדם להשיגו, אבל ר' עקיבא הי' מעולם המחשבה כמו"ש במנחות דראה משה רבינו את רע"ק בסוף ח' שורות ולא הי' יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתישבה דעתו חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבש"ע יש לך אדם כזה ואתה נותן התורה ע"י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבש"ע הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור לאחוריך חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני עכ"ל הגמרא, הרי בפירוש דרע"ק הי' מעולם המחשבה שהיא משער הנו"ן והוא השיג טעם הפרה ולא אחר. ועוד נ"ל לפרש למה אמר לו הקב"ה לראות את רע"ק בסוף ח' שורות שמרמז על ח' פסוקים שבסוף התורה שנכתבו אחרי מיתת משה, או כמ"ד שיהושע כתבן אלא שמשה כתבן בדמע, ורמז רמז לו בעודך בחיים אין אתה יכול להשיג חיותו אחר ח' שורות שהוא ח' פסוקים שבתורה ובו נחתם סופו של תורה דנעוץ בתחילתו מעולם המחשבה כדאמרן כנ"ל בעזה"י

פסח

מה שחנני השי"ת בענייני קדושת חג הפסח [רנז] (א) הנה בפסח באו המלאכים לבשר את שרה וסרטו סריטה בכותל דלשנה האחרת כשתבא החמה לכאן והוא בפסח לשנה הבא כעת חיה ובן לשרה אשתך והוא יצחק אבינו, וכן יסד הפייטן דלתיו דפקת כחום היום בפסח, הסעיד נוצצים עגות מצות בפסח ואל הבקר רץ זכר לשור ערך פסח, ובאמת פלוגתא בברייתא אם הביא לחם, לר' מאיר דנטמאת העיסה ולא הביא לחם משום דלא נזכר כלל בקרא שהביא לחם, אבל רבנן פליגי וס"ל בהדיא מק"ו מה דברים שלא אמר הביא דברים שאמר עאכו"כ, והפייטן פירש שנתן עוגות מצות להמלאכים בפסח והיינו כרבנן, ונתן להם ג' לשונית בחרדל ונדחקו המפרשים בזה מהיכן למדנו זאת, ונ"ל דהנה שלשה אנשים א"א להם לאכול שלשה פרים, ואף דלהלכה סבירא לן כרבה דמלאכת אפייה ובישול מותר ביו"ט אפי' הרבה מטעמא דהואיל מ"מ אם ברור לן שאי אפשר שיאכלו כל כך בודאי אסור ביו"ט לכתחלה וא"כ קשה למה הכין ג' פרים, אלא ודאי דמותר לשחוט פר גדול כדי לאכול הלשון שלו שהוא מאכל מלכים, ומזה למדנו שודאי נתן להם הטוב מן כל הפר ובאופן זה מותר לשחוט ביו"ט וברור, ושלשה סאים קמח סולת פירש הרמב"ן שהוציא סולת נקיה מעט מהשלשה סאין עכ"ל, ונראה דקמ"ל דמותר לרקד את הקמח ביו"ט כדאמרינן בגמרא חזי דאנא רפתא מעליא בעינא לשמחת יו"ט. ועוד נ"ל לרמז כיון דבליל ט"ז היא ליל קצירת העומר נתן להרמז שהעומר הי' בא משלש סאים כדאיתא במנחות, אכן יש לדקדק כיון דנטמאת העיסה ביו"ט של פסח ולא היתה ראוי' לתתה לפני האורחים כיון דאאע"ה הי' אוכל חולין על טהרת הקודש ושרה אמנו ע"כ הפרישה חלתה בטהרה כדפירש"י על ויביאה יצחק האהלה שרה אמו דברכה מצויה בעיסה בשביל שהפרישה חלה ובשביל הטהרה הי' הענן קשור על פתח האוהל, א"כ יפיל פה השאלה כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט של פסת, וכאן השאלה יותר חמורה דבשלמא לדידן דאנו אוכלין חולין בטומאה אין השאלה אלא על החלה, אבל כאן כיון דלא אכלו שום חולין טמא א"כ אינו ראוי נאפות ביו"ט כלל ולהניח ג"כ אסור שמא יחמץ והרי הוא חמץ דמוזהרין עליו, דבשלמא חלה דהיא של כהן אינו שלו ואינו מוזהר עליו כר' יהושע אבל כאן דהכל שלו א"כ יש חשש בל יראה, וצ"ל דודאי עשתה כבן בתירא להטיל כל העיסה לצונן עד הערב, ואפשר עוד שבשביל זאת לא נתנה את הלחם לאורחים דאינו נראה דגם לאורחים נתנו חולין על טהרת הקודש, אלא כיון דלא יכלה להפריש החלה בטהרה לא נתנה להם הלחם כלל כנ"ל, ובמדרש שנדמה לו לאברהם אבינו המלאכים כדמות ערביים, וקשה לפ"ז כיון שהיה ביו"ט כדאמרן איך שחט ובישל להם הלא לכם ולא לעכו"ם ומשמע מקרא שהכל עשו בשביל אורחים נכרים שודאי אסור ונ"ל דהנה מפורש במדרש איך אאע"ה הי' מגייר גרים דאחר שאכלו אמר להם לברך ברכת המזון לאל עליון וגדול כחו של אאע"ה שידע בודאי