אשר לשלמה לה

אם לא שנאמר דמר פשי"ל דבכל גוונא הך אתתא שרייא וכמ"ש לצרפה לצדדי וכו' וכנז' ואנחנו לא נדע איך. ואין כוונתי בכ"ז להשיג ולסתור. כי אף במה שנוגע לדברי קטנ'י המנ'ה משה עלה בהסכמה וכו' וכנז"ל רק בדבר זה של קבלת העדות ביחיד ושלא בפני וכו'. ועוד ריעותא אחריתי שעוד לא ידע ממנה שגם בקב"ע האחרונה נתקב"ע עד אחד בלילה שע"י הצעיר נעשה כן ואין רצוני ח"ו שימשך שום נדנוד באמצעותי. ע"כ כתבתי זה והנמשך בדרך אגב לא זולת

וזאת תשובתי אליו

סימן ד'

עתה באתי להשיב מפני הכבוד ונלכה נא בקצר אמיץ כפי קוצר השג יד כהה איידי דטריד הלא מראש אנכי הרואה ארי נעשה שואל שרטט וכתב כל הכתוב בפרשת העדות לארכה ולרחבה. את אשר העידו שניהם ואת אשר הכחישו זא"ז ובאיזה חזרו ורוב החקי' והדרישו' והאיומים וההגזמות ככל הכתוב בשאלת חכם מעלת ידידינו הרב הי"ו בד"ה איכו השתא וכו' עד ע"ך הגיעו דברי עדותם לך נא ראה. ועוד בה כי בא בנותן טעם על אשר היתה העדות שלא בפני החתן והכל' כי לא היה אפשר לקבצם מפני כמה סיבות כאשר עיניך תחזינה. ואחד הרואה יראה בעיניו ולבבו יבין כי התכלית המבוקש ממעלת הרב הי"ו מאת היושב על כסא ההוראה כי יתן את רוחו עליהם אולי ימצאון שם עוד צדדים להתיר דאי אפשר לומר דלחנם העלה ארוכה בפרשת העדות ובסיב'ת עשויה שנתקבלה שלא בפני בע"ד [גם בתשובתו כמה זמני עשה סמוכות להתיר מעדות החרש שלא שמע]

ואולם נוראות נפלאתי כי המבוקש ההוא לא יושג כי אם בהיות הקב"ע כתקנה ונעשתה במותב תלתא. ואנחנו לא נדע אם כך היתה. ואם באנו לומר לא זה הוא התכלית וכל הכתוב בדברי העדים הוא מיתא יתירתא. ועדותיו לא שמרו. לדרשו ולחקרו. קשה הדבר לאומרו. ולא זו הדרך אשר שואל'ם הלכו בו. ואל קשה ואלה קשה מאל. הנה כי כן מריש הוה אמינא דדילמא סבר לה מר דמהני היכא דנעשית בפני רב יחיד המקובל על הצבור שכ"כ מופה"ד החק"ל חח"מ ח"א סי' ט"ו וז"ל אם קבלו בני העיר דיין קבוע שהוא לבדו יהיה הדיין ובלעדו לא ירים איש את ידו נראה דמהני כח רבים שיקבל עדות לבדו כמ"ש מר"ן בש"ע סי' כ"ג יע"ש ואף דהתם מיירי שקבלו בפי' שיקבלו העדות ב' סופרי הדיינים משא"כ בקבלו סתם לדון. מ"מ מסתמא מי שדן את הדין הוא המקבל העדות כמ"ש בתשו' לחם רב ז"ל סי' כ"א וכ"ב להדייא בתשו' חינוך בית יהודה סי' קנ"ו ועם שיש להשיב עדיין כמ"ש בתשו'. מ"מ כן נראה עיקר וכן עשו מעשה גדולי הדור שהיו לפנינו ע"כ

גם ה' אורח משפט סי' ג' אות ו' כ' וזל"ה איברא שהמנהג עתה בגלילות אלו לענין איסורא כגון גטין וקידושין ושאר איסורין נהגו לקבל עדות ברב יחיד המקובל על הצבור וכו' דבעינינו ראינו כמה פעמים דגם בעדות ערוה ושאר איסורים דקים להו לכל רבותינו הקודמים לקבל עדות בדיין ורב יחידי שקבלוהו עליהם ואף אם היה חוזר בו העד לא היו מקבלים דבריו משום שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכו' ובודאי דהכי נקטינן דמהני הקבלה לכל מילי בין לאסור בין לממון ופוק חזי מאי עמא דבר וכן הבין מורי הגאון מ"א בח"א סי' ט"ו יע"ש. ע"כ

אתה הראת תרי אריוותא מצוקי ארץ שמעידים בגדלם שכן עשו מעשה רבים וגדולים ושכן עמא דבר. והרה"ג מוהריב"ץ זלה"ה כ' וזל"ה וכבר כתבתי שבזמן הזה נהגו שהדיינים הקבועים דנין ביחיד וההודאה בפניו הודאה ואינו יכול לחזור ולטעון ובפרט שאיזה זמנים בעונות שרבו אין נמצא בעיר אלא ב' דיינים קבועים וזכורני שבמדינה זאת בשנת התנ"ז קרוב לשנה היו הרבנים המובהקים מהר"ר מנחם סירירו זלה"ה ומהר"ר וידאל הצרפתי זלה"ה שניהם לבדם. ואחר שנה בקירוב הוסיפו דיינים וכן ב"ש די'ן נשארו הרבנים המובהקים מהריב"ע נר"ו שיחיה ומהר"ש הצרפתי זלה"ה שניהם לבדם ואחר שנה בקירוב הוסיפו דיינים. וכן בשנים שעברו בהיותי במכנאסא יע"א היה כאן בפאס הרב נר"ו לבדו זמן מה וכן בתיטוואן יע"א משנת התנ"ט ואילך היו הרבנים המובהקים מהר"ר דוד הכהן זלה"ה ומהר"ר חסדאי אל מושנינו זלה"ה לבדם ואח"כ נשאר מהר"ר חסדאי לבדו כמה שנים ועוד היום אין שם אלא דיין א' ישמרו ה' גם משנת תהל'ה ליצירה ע"ם תל"ז לא היו כאן בפאס יע"א אלא הרבנים המובהקים מהר"ר סעדיה אבן דנאן זלה"ה ומהר"ר וידאל הנז' זלה"ה וכמה פסקי דינין באו לידינו מהרבנים הנז' לפעמים בשנים ולפעמים ביחידי וכך המנהג פשוט כאן בתיטוואן ובפאס ובמקנאסא שא"י לחזור ולטעון וכיון שנהגו נהגו גם בסאלי יע"א זכורני כמה זמנים שלא היו שם אלה ב"ד של שנים אלא שאיני רוצה להאריך וכן ג"כ במקנאסא יע"א ע"כ. וה' מוהר"ר רפאל אבן צור זלה"ה בפסקיו כ"י הביא פלוגתא דהסמ"ע סי' ג' סק"ו והש"ך סק"ח וכ' מ"מ הרי הרב מוהריב"ץ זלה"ה כ' דעכשיו נהגו דהוי כב"ד של שלש ע"ש והמט"ש סי' ג' הגה"ט אות י"ד כתב דהכנה"ג בתשו' ח"א ח"מ סי' מ"א עשה עיקר לס' הסמ"ע ע"כ. ואף דמוהריב"ץ לא איירי בקב"ע ואיכא מ"ד דחמירא מהודאה מדבעינן ג' מומחים מ"מ מריהטת לשונו נראה דמשמע ג"כ מדלא היה נמצא בעיר אלא דיין א' או ב' דהו"ל כקבלוהו עליהם להדייא ע"ז. ואפשר דמינה לקב"ע וכמ"ש החק"ל ז"ל סי' ט"ו ובסי' א' מההיא דהרב לחם רב ז"ל וה' חינוך בית יהודה וע"ש סי' פ"ד ועי' הברכ"י סי' ג' ד"ט ע"ד שהבי"ד הרא"ם דסבר דכל דחשיב ב"ד וההודאה לפניו הודאה ה"ה דקבלתו בעדות קבלה ועמ"ש בדף יו"ד שהבי"ד מהר"ד אישטרונסא ז"ל שכ"כ לך נא ראה

את כ"ז רמזתי במ"ש אני בעניי בתשובתי ומקום יש בראש וכו' אך היה רחוק אלי הדבר מאד לומר שלא נעשתה במותב תלתא מהטעם האמור שם יען כי אמרתי גברא רבא הוא לא ירצה לסמוך על המקל היכא דאפשר ומצאתי און לי ממה שראיתי לה' הי"ו כי פעמים בא בארוכה וזכר עשה כי היתה נסיבה על שלא נעשית הקב"ע בפני בע"ד ופעמים בא בקצרה ולא העיר על העדר מותב תלתא

והנה בעת'ה נודע הדבר מהרב הי"ו כ' לא היתה במותב תלתא ומה שקרא לעדים היה בראותו