אשר לשלמה לד

דאיברא ודאי כי העדות לא נתקבלה בפני ג'. כי אעיקרא דדינא רוב מ"ש היה לפני קבלת העדות ובענין הקידושין כבר היה דעתי מחליט ההיתר ומה שקראתי לעדים היה בראותי מ"ש הכתב סופר בשם מהריק"ו ז"ל ע"כ קראתים אולי מתוך החקירות יתברר דבר זה ואכמ"ל והנני להעתיק קיצור ממ"ש ע"ד הרב הפוסק הי"ו עמ"ש בדף האחרון אפס קצהו הצריך

מ"ש וז"ל ומקום וכו' להציע וכו' היכא דנעשית בפני רב יחיד המקובל על הצבור ע"כ. לא ידענא מאי קאמר דלפום רהטא נר' שדין זה מוסכם מכל הפוס' ז"ל דלא סגי בלא ג' ולדעת מר"ן ז"ל בסי' כ"ח משמע דגם שלשתם מומחים בעינן ובעיקר הדין לא הבי"א בב"י ז"ל שום חולק. ומ"ש הרדב"ז ז"ל בההיא דסי' תרנ"ו דיש מי שאומר שרב העיר וכו' היינו ההיא דהתה"ד ז"ל שפי' רמ"א ז"ל בסי' מ"ו ס"ד לענין קיום דוקא ובמקום שנהגו ומה"ט שכ' שם רמ"א ז"ל. ואף בזה רבו החולקים כנודע וע"ש בש"ך ז"ל ובהרדב"ז ז"ל הנז' ובהא כ"ע ל"פ דאפי' בדיעבד ל"מ ואפי' בפני שנים וכמ"ש בסי' כ"ח ס"ך ע"ש וז"ב ואע"פ שהרא"ם ז"ל ח"א סי' כ"ד עלה ע"ד לתלות זה במחלוקת הפוסקים ז"ל דפסקו דשנים שדנו וכו' אח"כ חזר בו ע"ש ואע"פ שמה"ט שכ' הרשב"א ז"ל שהביא בב"י ז"ל מ"ש דהא בהא תליא כמו שהרגיש בברכ"י ז"ל לע"ד לק"מ דהרשב"א ז"ל כוונתו לומר דאפי' לדון לא קי"ל הכי כ"ש לקב"ע דהוי עד מפי עד וק"ל ועי' במהרי"א ז"ל סי' רכ"ח שגם הוא היה מתכוין להוכיח דאפי' ב"ב לאו כלום היא ע"ש ואף ביחיד המקובל מבע"ד עצמם ל"מ לגבי קב"ע אפי' לדעת הטור בדעת הרא"ש דפליג אהרמב"ם ז"ל בהודאה בח"מ סי' ג' אפ"ה לגבי עדים מודה דל"מ ע"ש. ומר"ן ז"ל משמע בהדייא דפסק כהרמב"ם ז"ל גם בהודאה ואפי' יחיד מומחא ל"מ וע"ש בסמ"ע ומ"ש עליו הש"ך ז"ל ואף להסמ"ע ז"ל דוקא בהודאה זה קיצור מ"ש בהשקפה ראשונה

שו"ר מה שהאריך הברכ"י ז"ל בח"מ סי' ג' אות ב' וג' עיש"ב כי ס' זה מצוי. ואף לדעת הפוסקים ז"ל והם מעשים דוקא יחיד מומחא כרב נחמן עי' בסמ"ע ז"ל סי' ג'. ואפשר דיחיד שאינו מומחא אפי' קבלוהו עליהם הבע"ד לא מהני גם לאותם פוסקים ז"ל וכמ"ש הרא"ש ז"ל שם וע"ש בברכ"י מ"ש בשם מהרשד"ם ופמ"א וכו' וכו' והנאמן שמואל ז"ל ע"ש וע"ע לה' מ"ש בשם מהרימ"ט ז"ל ואפשר דהיינו דווקא לענין הודאה. וע"ש משם השבו"י ז"ל ומש"ע דף ו' ע"ב

באופן כי איני יודע אנה מצא הרב הפוסק הי"ו דרב המקובל על הצבור דמהני אף שאינו מומחא, ואולי כוונת הרב הי"ו לצרף דעת הסמ"ע בסי' ג' דהמחום רבים עדיפא ממומחא לרבים בהדי הך סברא דהרמב"ן והרשב"א שזכר הברכ"י ז"ל הנז'. ואחהמ"ר כבר תמה הש"ך ז"ל שם דמנ"ל וגם הברכ"י ז"ל שם ע"ש. ואין כאן להאריך. ובלא"ה מלבד כי איני ראוי אפי' לרועה וכו' עוד בה כי איני מקובל לדון דיני ממונות. גם לא ממונה דפתיך באסורה וא"כ ודאי דיכולים לחזור ולהגיד ואפי' לדעת הסוברים דבדיני נשים סגי בשלש הדיוטות גם אי לית בהו דגמיר וסביר וכמ"ש בברכ"י ז"ל התם וע"ש טעם הפר"ש ז"ל ומשע"ש דדף ט' ע"ב. הרי לא אמרה אלא בג' הדיוטות. לא בהדיוט א'. כי בודאי יכולים לחזור ולהגיד. וא"כ גם בג' הדיוטות ואכמ"ל ואפי' לתשובת הר"ן ז"ל שהביא הרא"ם ז"ל דמס' דבדיני נשים לא בעינן ב"ד כלל. מ"מ הרי הוא מסיק דיכולים לחזור ולהגיד. ואף להרמב"ם ז"ל והרשב"א שהביא שם בברכ"י ז"ל ונסתפק כהרא"ם ז"ל ע"ש מ"מ דוקא יחיד מומחא וכו' וכנז"ל. כ"ז אני כותב מבלי עיון בספרים ובדברי האחרונים ז"ל הנמצאים פה להיותי טרוד ונחוץ

ובפרט כי לענ"ד אף אם ימצא מה שלא יצוייר דרב המקובל על הצבור מהניא הקב"ע לפניו הפך כל הנז'. וגם אם יצוייר דגם בכה"ג דיחיד שקב"ע אינו יכול חוזר ומגיד הפך הר"ן ז"ל והרא"ם ז"ל. ומדי פלוגתא לא נפקא בכ"ז בנ"ד דהאיכא קמן קב"ע ביחיד מקובל ושניה לה במותב תלתא ובכל חד מהם יש צדדי' להקל בעיקר הדין כאשר יראה הרואה בהשקפה ראשונה וממ"נ יש להקל בנ"ד

ואם נפשך לומר מצד הפרט הב' שרמז הרב הפוסק הי"ו שנתקבלה שלא בפניה בע"ד ובהדייא קאמר שלא רצה לצרפה לצדדי ההיתר. מפני שמר"ן ז"ל כ' בסי' כ"ח סט"ו שאין דנים ע"פ עכת"ד. משמע מרהטת לשונו שם שאלו היה יודע בבירור כי לא היה שום טעם מספק לקבל העדות שלא בפני בע"ד. כי אז היה מוסיף זה על צדדי ההיתר שהוליד מהעדות עצמה לו' שגם עוד יש צד להתיר מפני שהקב"ע הנז' אין דנים על פיה. ומי יתן ידעתי איך יצטרף זה עם הצדדים הקודמים דבאמרך אין דנים ע"פ הרי אתה סותר הקודם כל צדדי ההיתר הקודמים. וצריך לחזור ולקבל עדות מחדש וכמאי דמסיק רמ"א ז"ל שם דחוזרים ומגידים ומי יודע אם יגידו כבראשונה. ואף אם יגידו כן עכ"פ במה שלא נתק' עדות השנית אי אפשר לצרף. ואולי סמך על תשו' מר"ן ז"ל דשייכי לאה"ע סס"י ב' ודו"ק. ובכ"ז אין שום צירוף כלל. אכן דברי מר"ן ז"ל מלבד שנראים שם כסותרים ח"ו. עוד בה כי הם צאת גדול ודוק הטיב כי אכמ"ל ובלא"ה אינו דומה כלל. דהתם לא היתה שם ריעותא דקבלה ביחיד בנ"ד. ברם בנ"ד לכ"ע חוזרים ומגידים גורעים ומוסיפים כמתבאר כ"ז שם בב"י ובהגה"ה ואכמ"ל

עוד לא ידעתי איך יצוייר שבאמרנו אין דנין על פיה שיהיה זה בנ"ד צד היתר כלל. דאם אתה אומר אין דנין על פיה. וגם תאמר שלא יוכלו לחזור ולהגיד. והבחורים שניהם מודים שהיו שם קידושין ומזה כמה שנים החזיקו עצמם כן. א"כ איך יותר אסורם באומרם אין דנין ע"פ. ולהיותי כותב בנחיצה רבה לא מצאתי און לצדד ישוב לדברי הרב הפוסק הי"ו וסמכתי אולי הוא יבאר כוונתו

גם יבאר מאי דק' אפי' לצרפה להדדי וכו' במאי אפי' דקאמר ודוק. ואף לדברי מר"ן בתשו' הנז' דאין יכולים להוסיף וכו' כנז' אין כאן שו"ד לצרף להקל מפני שלא נתקבלה וכו' ובנ"ד ל"ט טענה דעבידי לאחזוקי שקרייהו כלל ואכמ"ל

גם בעיני יפלא איך הרב הפוסק הי"ו קורא ופושט להתיר דבר גדול כזה מאחר שלפי דעתו הרחבה מ"ש בעניותין בענין פיסול הקידושין לא סגי. וכל סמוכין דיליה הוא ע"פ מ"ש בדברי העדים והכחשותיהם. וזה כמה זמן שהשאלה הנז' מוצגת לפניו עם היות כי לרוב טרדותיו לא פנה וכו' עד לבסוף הרי השיירות מצויות ומסתמא מיום הא' ראה השאלה בדרך העברה וכו' וכו'