אשר לשלמה לג

ונצרף עוד לזה דברי מהר"י אירגאס סי' מ"ד שכתב וז"ל אמנם במקום עיגון נראה שיש לסמוך אסברת החולקים על הרמב"ם כי רבים וגדולים המה ואע"ג דמר"ן ז"ל לא רצה לסמוך עליהם זולת בשכבר נשאת. ה"ה אם עדיין לא נשאת ואיכא עיגונא דאתתא אי מצריכינן לה גיטא דהרבה חשו חז"ל לתקנת עגונות כידוע. אכן בנ"ד דליכא שום דוחק ומקום עיגון כי המקדש והמתקדשת שניהם בעיר הם יושבים ונקל הדבר ליתן לה גט כשר לא שרינן לה בלתי גט נגד ס' הרמב"ם ז"ל ע"כ

ואתיא הא כי האי מילתא שכתב הרב הפוסק הי"ו ז"ל עוד מילתא בפומאי לומר בנ"ד גם ה' שיו"ט ז"ל דהחמיר אזיל ומודה דלא בעי גיטא דהרי הוא ז"ל עצמו בסי' ע"ה בנדונו שם שהוא בנד"ד כתב וז"ל ובנ"ד ליכא שום צד עיגון בדבר דבנקל יש לגרשה דכופין אותו לגרשה וכו' עי"ש הרי לך דדוקא היכא דבנקל יוכל לגרשה ובמקום שכופין אבל באלו המקומות כי קשה הדבר לגרש לפי חקי הממשלה יר"ה ואם אתה אומר צריך לגרש ידינוהו לבעל האשה ויחייבוהו במזון האשה והבת לעולם או יהיה מוכרח להיות שותה בעציצו ובעציץ אחרים לפי דבריו ועוד כי האשה לא תרצה להתגרש להציקו לחזור אליה או להתחייב במזונותיה ומזונות בתה וא"כ אין לך שעת הדחק גדולה מזו וכדיעבד דמי ע"כ

וממילא רווחא שמעתתא גם לענין שוייא אנפשה וכו' הנ"ל דאיתוספו בה הני ספיקי וצדדי ההיתר עם הנך דאמרן לעיל

וזאת אגיד כי לא רציתי לכתוב בשני פרטים דשייכי לקב"ע. הפרט הראשון הוא. דאף דיש לחוש דשמא הקב"ע נעשית בפני הרב המורה דוקא. ומקום יש בראש להציע מה שהדין נותן בה היכא דנעשית בפני רב יחיד המקובל על הצבור. מ"מ מנעתי עצמי מלכתוב בזה. יען כי אמרתי גברא רבה הוא לא ירצה לסמוך על צדדי הקולות ולכתחילה איננו שומע למיקל היכא דאפשר. ומסתמא נעשית כתקנה וחזקת חבר שאינו יוצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. שכן מצינו כה"ג להרדב"ז סי' תרנ"ו שכתב על עדות עגונה שקבל מר"ן ז"ל כיון שנתקבלה העדות בפני גברא רבה תלינן דבכשרות נעשה. ועוד דקדקתי במ"ש עד כאן הגיעו דברי עדותן זה שלא בפני זה וכו'. ומדלא כתב ע"כ הגיעו דברי עדותן לפני כמ"ש אח"ך ובפני הודית כן הכלה. משמע דהקב"ע נעשה בשלשה. שהרי הרדב"ז ז"ל שם ג"כ דקדק מדכתב מר"ן באותה העדות בפני העיד ולא דייק מדחתם מר"ן לחוד. והפרט השני. במ"ש הרה"פ ע"כ הגיעו דברי עדותן ז"ש ב"ז ושלא בפני החתן והכלה כי לא היה אפשר לקבצן מפני כמה סיבות. ע"כ. גם בזה מנעתי עצמי מלכתוב שהרי כתב ה' חשק שלמה סי' כ"ח. הגב"י אות ס"א וז"ל אם הב"ד שקבלו העדות היה ב"ד מומחה מהחכמים השלמים לא חיישינן לב"ד טוען ובודאי יש לומר שהם ידעו טעם לדבר לקבל עדות שלא בפני בע"ד עי"ש שכ"כ משם תרי אריוותא מהר"ש גאון ומהרח"ט ז"ל. לזאת מנעתי עצמי מלכתוב בזה אפי' לצרפה לצדדי ההיתר כמ"ש מר"ן סי' כ"ח סט"ו דאין דנין על פיה. וגם במאי דפליגי רבוותא אי אמרינן הכי בעידי קידושין. גם לרבות את הנמשך מזה אם יכולין לחזור ולהגיד בפניהם. ועי' מהרי"א ס' ד' ורכ"ו ורב"א ס' ה' ומהר"א די ביטון סי' כ"ג ורשד"ם אה"ע סי' כ"א וסי' ן' והכנה"ג אה"ע סי' מ"ב הגב"י אות ע"ט. ובשאר ספרן של צדיקים

קנצי למילין דאתתא דא שריא לאיתנסובי בלא גיטא בלי שום פקפוק כלל וכאשר האריך הרחיב מעלת ידידינו הרב המופלא משה שפיר בצדדי ההיתר ברוח מבינתו חכם בחכמתו שהלכה כמותו. וסלקא ליה שמעתתא. אליבא דהלכתא. ובהצטרף כל הנך ספיקי דאיכא בהסכמת תקנת הקדושין עם הנך ספיקי דאיכא. בפיסול העדים מצד קורבת האם. ובהצמדם יחד עם הנך ספיקי דאיכא בגוף העדות וכמה רובי דהיתרא ועוד כמה צדדים שהם פשוטים ולחומר דבר ערוה הכנסנו אותם לבית הספק כמביא למעלה וגם אית לה חזקת פנויה כאשר הצגנו לפניך לעיל משם הר"ן ומהרימ"ט והפר"ח. וכ"ש למ"ד חומר הספיקות אינו אלא מדרבנן וגם משום עגונא כי קשה הדבר לגרש באותן מקומות לפי חקי הממשלה. אשר בהצטרף כ"ז. אף ידי תכון עמו. זה מה שנלע"ד בזה. וליה עינינו יצילינו מכל שגיאה ויראנו נפלאות. במאור תורתו הנפלאה. הכ"ד החו"פ פאס יע"ה. בחדש אדר א' שנת כשח"ר נכו"ן מוצאו לפ"ק

ע"ה שלמה אבן דנאן הי"ו

וזאת תשובת הרב השואל הי"ו

סימן ג'

ראיתי מנורת הכר'ך הנורא אשר כוננו ידי מע' הרב היושב על כסא ההוראה בנן של קדושים המעלות לשלמה נר"ו באותו ענין אשר כתבתי בש' תרמ"ט על אודות האשה הקושי'ת המתקדשת בלילה בעדים קרובים וכו' וכו' בדרך שאלה מפני חמת המציק הענין הנחוץ מפחד השררה יר"ה וחסרון הספרים. ומסרתיו ביד הרב אבי המקדש לשולחו ליושבי על מדי'ן בכ"מ מכת"ר. איכו השתא עיני ראתה כל הכתוב בפרשתו של הרב הפוסק הנז' הי"ו האריך הרחיב למעניתו. לפי שכלו ורוח מבינתו. ואף גם זאת הן הראנו מעשה תקפו וגבורתו. אפי חכמתו ולהבת חניתו. וכשאני לעצמי לרוב טרדותי איני מופנה וכו' אך בדרך העברה בדברים הנוגעים למ"ש אני בעניי זה לי כמה ימים ואני מסתפק וכו' עד היום שהחלטתי בדעתי להיות מקבל שכר על הפרישה בע"ה

אכן צר כי א"א לומר ונקה להודע ולהודע. כי באמת קבלת העדות המוצגת בשאלה לא נתקבלה בפני ג' גם כן. ואפריין נמטייה להרב הנז' הי"ו שדן אותי כתור אדם המעלה [המבדיל בין קודש לחול ובין חכם הרזים לאפרוח שלא נתפקחו עיניו] כההיא דהרדב"ז ז"ל דסי' תרנ"ו ובלא"ה אין הדמיון עולה גם מה שדקדק מדברי הצעיר וכו' וכו'. ס"ס נראה דמ'ר ניהו מסתמיך ואזיל על האומדנא הנז'. ומי יודע אם אולי עתה בהגלות נגלות הנז' יהיה לו מקום להיות חוזר בו מההיתר וחוששני מחטאת שיהיה הקולר תלוי בשתיקתי. ע"כ ההכרח אלצני לכתוב שורות אלו בקצירת האומר בקיצור נמרץ: