אשר לשלמה לב

בקרובותיה דתכ"ד כדיבור דמי. ואוף אנן נמי נחלק כמ"ש

ועוד נראה דהנהו ספיקי דאיכא בגוף העדות כגון אם אמר לה הא"מ לך או לשון גרוע א"נ קדש בשתיקה דכתבינן בהו לעיל כמה ספיקי לך נא ראה עדיפי מאלו היו מכחישים אותה לגמרי. וה"ט דבעדים מכחישים אמרינן הודאת בע"ד כק' עדים דמי. אבל היכא דאין כאן הכחשה לא שייך לומר הכי. שהרי כמו שנוכל לפרש דברי העדים ככל צדדי הספיקות הנז'. כך נוכל לפרש דבריה שאמרה סתם נתקדשתי אחר שלא פירשה דבריה להדייא היפך מדברי העדים. ואתיא הא דידן מההיא דתשו' הרא"ש דאמרה נתקדשה סתם כמביא למע'

אלא דיש לדחות דדילמא התם דוקא איירי בפירשה היא דבריה ועי' ב"ש וח"מ סי' מ"ח סק"א. מ"מ הסברא מחייבת לחלק הכי. ולא יהיה אלא ספק הרי איכא כמה ספיקי. שמא הלכה כדעת החכם החולק שהובא בתשו' רשד"ם שכתב הכנה"ג ודעמיה עי' פ"ת סק"ב. ולדבריהם יצטרפו כל הנך ספיקי דאמרן לעיל להקל. ואת"ל כרשד"ם ודעמיה. דילמא הכא יודו וכדחליקנא ואת"ל דליתא להאי חילוקא. דילמא כאידך טעמא דמר"ן יודה בזה משום דאינה אלא ספק מקודשת

ועוד כאן נמצאו וכאן היו ריעותות אחריני אפי' אם היו העדים כשרים. וחדא מינייהו כתבה הרב הפוסק הי"ו וז"ל עוד מילתא בפומאי לקעקע בצת הקי' הללו מצד כי הבחור והמתקדשת הם תושבי כיבראלטאר יע"א והם כמנהג רבני המערב ותקנותיהם וכבר נודע תקנת הראשונים דהמקדש בלא עשרה וחכם וכו' דעקרו הקי' לגמרי וכיון שכן לא מיבעייא לדעת הסוברים דיכולים להפקיע ואין כאן קידושין כלל. אלא אף לדעת החולקים אפשר דבנד"ד דהיו העדים קרובים מצד האם כ"ע יודו עכת"ד

ואוסיף עוד לבאר ספק אחר כדי לבוללן זה בזה ולמיעבד מהם ס"ס והוא כי בסה"ק סהת"ק בתקנה הלזו כתבו רבותינו בעלי התק' וכ"ז אנו גוזרים בכח נח"ש. דמלשון זה מוכח דגזירת נח"ש היתה אכל מאי דאיתמר בתק' אין דבר ממנה נגרע מגזרת נח"ש. ומכלל דברים הנאמרים באמת בתקנה. הם ג"כ העדים. וא"כ גם העדים הם בכלל גזירת נח"ש. ומצינו למהרשד"ם אה"ע סי' כ"א הבי"ד ה' יד אהרן אה"ע ח"ב סי' כ"ח הגב"י אות מ"ז וז"ל הסכימו הקהל בחרם שלא ימצאו עדים בקידושי אשה אם לא שימצא שם חכם וממונה הקהל ועבר א' וקדש בשני עדים לבד אין חשש לקידושין אלו שהעדים הם פסולי עדות שעברו על חרם הקהל. ע"כ. וכ"כ הראנ"ח ז"ל ונמשכו אחריהם מהרח"ש בתשו' חאה"ע סי' מ"ב וה' כרם שלמה בתשו' חאה"ע סי' כ"ד והרבה מן האחרונים. ואולם מהרש"ך בח"ג סי' א' חולק ונמשכו אחריו ג"כ הרבה מן האחרונים. כאשר הבי"ד הרב שע"א חאה"ע סי' ל"א. ונמצא דמדי ספיקא לא פלטינן. והרי איכא תרי ספיקי. דילמא הלכה כרשד"ם ודעמיה דסברי מרנן דנפסלו העדים

ואת"ל דהלכה כמהרש"ך ודעמיה דלא נפסלו. דילמא הלכה כמ"ד דיכולין להפקיע. עי' בב"י סוס"י כ"ח ובכנה"ג הגב"י אות ל"ז. וכ"ש לדידן בני מערבא דאנו נגררין אחר אבותינו ורבותינו זיע"א בעלי התקנות ואנו מקבלין דבריהם כאלו הם הל"מ מבלי חולק והגם דמבואר בספרן ש"ץ דלא נחלקו הפוס' אם נפסלו העדים או לאו אלא בהוזמנו מתחילה להעד אבל אם באקראי נמצאו שם וראו הקידושין לא נפסלו. וכ"כ ה' יד אהרן שם אות נו"ן. ואנחנו לא נדע בנד"ד אם הוזמנו אם באקראי. אפ"ה לדידי חזי לי דאפי' יתברר שלא הוזמנו וגם בשעת הקידושין לא מצאו להמלט לברוח מה שאין הדעת נותנת כן בכה"ג דאנן קיימין ביה. שהאשה היתה תובעת אותו לקדשה ומשום מעשה שהיה והם קרוביה דמסתמא היה הכל בידיעתם ובפרט העד השני שהיה בן בית שם יוצא ונכנס בקבע בין ביום בין בלילה וכמבואר בשאלת חכם הרב הפוסק הי"ו. דמסתמא הכל היה בידיעתו. אלא אפי' יתברר דלא הוזמנו. בתקנת רבותינו המגורשים נראה דלא שאני להו בין הוזמנו ללא הוזמנו. שהרי כתוב בתקנה וכל מי שיקדש אשה שלא כפי התקנה הנז' אם יהיו מצויים שם עדים ויבואו ויעידו תכף ולאלתר לבד הנה נקיים ואם לא וכו'. ומשמעו' לשון זה יורה יורה דאיירי בלא הוזמנו. ועוד דאי בהוזמנו איירי למה כשיבואו ויעידו תכף הם נקיים. והלא כאומר אחטא ואשוב דמי. אלא ודאי דאיירי הת"ק אף בדלא הוזמנו. וא"כ מ"ש לבסוף וכ"ז אנו גוזרים בגזירת נח"ש גם עליהם קאי. וא"כ משעה שראו הקידושין ולא היה בדעתם להגיד. עברו על החרם ונפסלו למ"ד. וע"כ לא קאמרי הנך רבנן דבלא הוזמנו לא נפסלו אלא לתקנות דידהו. ואין למדין תקנה מתקנה

ועוד איכא ריעותא אחריתי הביאה לנו ה' מוהרימ"ט ח"א סי' קל"ח וז"ל גם ראיתי להרב המובהק מהר"ר אליהו ן' חיים ז"ל. הכניס לנו ספק אחר שיש מי שאמר דהוי בכלל הא דאמרינן כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני שכן נמצא במרדכי על אדם שנשבע שלא למכור דבר פ' ועבר ומכר. ע"כ. ובדברי המרדכי פסק מור"ם במפה ביו"ד סי' ר"ל. אכן רבינו הב"י ח"מ סוס"י ר"ח הביא דברי המרדכי וכתב עליו וממה שנתבאר בסמוך נדחו דברים הללו. ע"כ. וכן פסק שם מור"ם ס"א בסתם. ודבריו סתראי נינהו ועי' באחרונים שם ובכה"ג אה"ע סי' כ"ח הגב"י אות נ"ג ובח"מ סי' ר"ח הגב"י אות ט' והמט"ש שם הגב"י אות ט'. ומצינו למוהרימ"ט דהגם דדחה דברי מהראנ"ח שכתב וז"ל איברא שזה כעשר שנים שכתבתי לחכם אחד שחשב לומר כזאת על חרם הקהל ואספתי עליו חבילות תשובות מכמה שמועות שסותרים ענין זה וישתקע הדבר ולא יאמר. ע"כ

מ"מ עשאה בספיקותיו להקל בנדון דידיה וז"ל עדיין י"ל שנפסלו העדים לפי שעברו על ההסכמה ואת"ל שלא נפסלו מפני כן עדיין יש ספק אם הופקעו הקידושין בכח ההסכמה משום דאפקענהו רבנן לקידושין מיניה או משום דעבר אמימרא דרחמנא ע"כ

והיינו טעמא ממ"ש שם מהרימ"ט גופיה וז"ל אבל רואה אני ברבני הדור שלפנינו שעושים סניפים בטעמים אשר אין ראוי להתיר על אחד מהם לבדו ובהתחברם ובהצמדם יחד רואים להתיר דהו"ל כתרי ספיקי ע"כ

ולפ"ז הוו תלתא ספיקי. ואע"ג דתלתא ספיקי אלו כחדא נפקין וכחדא שריין ואפ"ה חששו רבותינו בתקנתם להחמיר להצריכה גט. מ"מ כאשר יהיה האופן שיצטרפו עם הנהו ספיקי דאיכא בפיסול העדים מצד קורבת האם יודו כ"ע להקל בלי פקפוק: