אשר לשלמה לא

גרע מיצא לה שם מקודשת שחוששין לקידושין ואע"ג שיצא קול אמתלא אח"כ לבטל הקידושין מ"מ לא מהני כיון שלא יצא עם הקידושין ממש וכו' ואע"ג דהתם מיירי בקול שהוחזק בב"ד פשיטא דהתם דליכא אלא קלא בעלמא צריך שיהיה כן אבל הכא דאיכא חזקה טובא פשיטא דלא צריך שיתחזק בב"ד וכדהוכחתי לעיל מההיא דמלקין על החזקות. עכ"ל מהריק"ו בקצרה

ומשמע לי דלא אסרה ה' מהריק"ו בחזקה זו אע"ג דהיתה לה מעיקרא חזקת פנויה בשופי אלא בכה"ג דנדון דידיה דהיו בו כמה אמתלאות המוכיחות באומדנא דמוכח על עסקי קידושין כאשר יראה הרואה בדבריו. ובהעדר אחת מהנה מוקמינן לה על חזקתה הראשונה שהיא בחזקת פנויה

ומצאתי און לי מדברי מהר"א אלפנדארי ז"ל כאשר הבי"ד ה' יד אהרן אה"ע ח"א סי' י"ט אות ד' וז"ל לא כתב מוהריק"ו ז"ל שיש להחזיקה בחזקת מקודשת אף שלא היה שום מעשה בדבר היינו משום שהיו שם הוכחות גדולות שהיתה מקודשת שכל העם מקצה בין בעיר בין חוץ לעיר החזיקו אותה למקו' זה שנים עשר שנה וגם שעמדה בעיגון כ"כ זמן אף לאחר שנשתמד המארס וגם שבקשו ממנו גט וגם רצתה לתת לו מעות דלא שדי איניש זוזי בכדי וכל כי האי חשוב כמו מעשה. אבל היכא דליכא שום חד מהני מודה הרב ז"ל שאין כאן בית מיחוש ע"כ. יעו"ש

ולפ"ז בנד"ד דליכא כי האי גוונא אין כאן בית מיחוש וגם לקלא לא חיישינן אחר דלא איתחזק בבי דינא וכמ"ש מור"ם סי' מ"ו ס"ב וז"ל ואין חוששין לקול אלא כשהוחזק בב"ד שבית דין חקרו הדבר ושמעו שיש ממשות בקול אבל כל זמן שלא הוחזק בב"ד לא ע"כ. ואע"ג דמור"ם סיים וכתב אם לא במקום שיש חזקה טובא שנתקדשה אי לא בעינן הוחזק בב"ד עכ"ד. מ"מ הרי מקור דברי מור"ם הם ממהריק"ו וכבר כתבנו דמהריק"ו לא איירי אלא בחזקה אלימתא שיש בה אומדנות והוכחות המוכיחות על הקידושין כנדון דידיה או כיוצא בהם. והכי דייקי דבריו שכתב לבסוף אבל הכא דאיכא חזקה טובא. דמזה מוכח דלא מיירי אלא בנדון דידיה או כיוצא בו. ואם כן אף מה שכתב מור"ם חזקה טובא היינו כגון ההיא דמהריק"ו ז"ל

גם ממ"ש מהריק"ו ז"ל ואע"ג שיצא קול אמתלא אח"כ לבטל הקידושין מ"מ לא מהני כיון שלא יצא עם הקידושין ממש. מוכח דבנד"ד שהגידו איזה מן הרשומים שכשנשמע קול הקידושין נשמע הקול ג"כ מי היו העדים הו"ל קול ושוברו עמו. ועוד דאפי' לא יצא קול האמתלא עם קול הקידושין יחד אלא נמשך זמן מה אחר קול הקידושין אפ"ה כיון שיצא קודם שהוחזק בב"ד מהני שכן כתב הר"ן בתשו' סי' ל' אמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לא חיישינן ליה ובודאי דרב אשי לא אתא לאשמעינן דאי לא איתחזק לעולם בכגון פ' מהיכן שמע מפ' דלא חיישינן ליה. דהא מילתא כבר פשטיה להיתרא רבי יוחנן ורב דקאמרי לא שישמעו קול הברה וכ'. אלא ודאי רב אשי הכי קאמר דכל היכא דלא איתחזק בבי דינא מקמי שיצא שוברו עמו דהיינו דבר המבטלו כגון נישואין או דבר אחר אע"פ שיצא תחילה כיון דלא איתחזק הרי הוא כאלו לא יצא וכן כתב הרמב"ן בחידושיו ע"כ

וא"כ בנד"ד הרי לא איתחזק בב"ד אלא עד שנתקבלה עדותן לפני הרב הפוסק ובאותה שעה יצא שוברו עמו. ואע"ג דאשתהויי אשתהי ואכתי לא באו לידי גמר דין אפ"ה לא חיישינן לקלא דנפיק בשעת העמדה בדין וכמ"ש הרדב"ז ח"ב סי' ד"ן ומהריב"ל ס"ג סי' ל"ז כאשר הביא דבריהם הכנה"ג סי' מ"ב הגה"ט אות כ"ח וז"ל הביא המקדש עדים וב"ד החמיצו הדין ושוב ראו שאין ממש בעדות לא חיישינן לקלא שיצא באותם הימים ע"כ. וכ"כ הפרמ"א ח"ב סי' י"ח

והגם דבנד"ד אמרה האשה נתקדשתי בפני עדים וקי"ל דשוייה אנפשה חתיכא דאיסורא כמ"ש סי' מ"ח וא"כ לכאורה נראה דמטעם זה נימא דצריכה גט והגם דהעדים הם קרובים מצד האם ואנן בעניותין כתבינן לעיל דאין כאן עדות וא"כ הוי כאומרת שנתקדשה בלא עדים דאין בדבורה כלום ואפי' באומרת נתקדשה סתם כתב הרא"ש בתשובה הבי"ד הב"י סוס"י מ"ז וז"ל אבל אם אמרה קדשני בסתם ולא אמרה בפני שני עדים אין בדבורה כלום דקידושין שלא בפני עדים לאו קידושין נינהו ע"כ. מ"מ הא כתבינן לעיל דמההיא דפסולים העדים מצד קורבת האם לחוד לא נוכל לסמוך להקל לחומר ערוה החמורה. וה"ט דמר"ן בההיא דר"י בן הרא"ש שהביא בסוס"י מ"ב כתב דלכתחילה צריכה גט כדברי הרמב"ם ולא יכולנו להקל אלא בהצטרף כל הנך ספיקי דאיכא בגוף העדות עם הנך ספיקי דאיכא בפיסול העדים ובעיקר דין דקידושין יכולין להצטרף. אבל במאי דשוייה אנפשה חתיכה דאיסורא לא יצדק לומר שיצטרפו לדעת רשד"ם חאה"ע סי' ט' והרש"ך ח"ג סי' צ"ה והבי"ד הכנה"ג אה"ע סי' מ"ח הגב"י אות א' דאפי' יש עדים מכחישים שוייא אנפשה וכו'. וכ"כ המ"ל ה"א פ"ט הטו' וא"כ לא עדיפי הנך ספיקי דבגוף העדות מאלו היו מעידים להדייא להד"מ דלא מהני. וכיון שכן לא נשאר לנו על מי להשען כדי לסמוך להקל אלא אידך ספיקי דאיכא בפיסול העדים שכתבנו דאין אנו יכולין לסמוך עליהם לחוד

ואולם כד דייקינן פורתא נראה דשרי. שהרי כתב הרמב"ם פ"ט מה"א ה' ל"א אמרה מקודשת אני ולאח"ז עמדה וקדשה עצמה וכו' ואם לא נתנה אמתלא או שנתנה ואין בהם ממש ה"ז אסורה וקידושי שני קידושי ספק לפיכך נותן לה גט ותהיה אסורה עליו ועל הכל עד שיבוא ארוסה ע"כ. וכתב הה"מ וכתב רבינו שאם לא נתנה אמתלא לדבריה שיש בה ממש שצריכה גט משני ופשוט הוא שאפי' אם בא ארוסה אינה מותרת לו בלא גט מן השני שהרי אין עדים מעידים כדבריה ע"כ. מבואר מדברי הרמב"ם והה"מ דההיא דשוייא אנפשה אינן קידושין גמורים אלא קידושי ספק. וכ"כ מהריב"ל בח"א וא"כ נוכל לו' דע"כ לא חייש מר"ן לכתחילה להצריכה גט אלא בקידושי ודאי. אבל בההיא דשוייא דאינה מקודשת גמורה דאיתוסף בה ספק אחר אפי' לכתחילה לא ליחוש. וכה"ג מצינו בסה"ק סה"ת סי' פ"ב דשמונה מלכים מצוקי ארץ שחילקו בין ההיא דבדיבורה לחוד אמרינן שוייא אנפשה למקדש את האשה דאע"ג דהמקדש את האשה וחזר בו תכ"ד אין חזרתו כלום דתכ"ד לאו כדיבור דמי לענין קידושין וכמ"ש סי' מ"ט ס"ב אבל בההיא דשוייא אנפשה שלא היה כ"א דבור בעלמא אם חזר בו תכ"ד ואמר ששקר דבר מותר