אשר לשלמה רסד

שם אות נ"ו ומחנה אפרים הלכות זכייה סי' י"ח והפרמ"א ח"א קי"ו

באופן דדעת מר"ן כהרשב"ם דפטר והגם דבש"ע לא כ' אלא ומת בתוך הזמן וכו' ולא כ' גם גניבה ואבידה הרי בב"י הבי"ד הרשב"ם דאיירי גם בגניבה ואבידה וכבר השרישונו רבותינו הא' זיע"א דאנן גריריה בתר מר"ן בין בב"י בין בש"ע ומאחר דבב"י הב"ד הרשב"ם גם בגניבה ואבידה אף דבש"ע לא הביאו אפשר דס"ל כאשר צדד הרא"ש ז"ל לדעת רבינו ישעיה ז"ל בפ' לולב הגזול דכיון דפטר ליה מהאונסין משום מתנה ה"ה נמי מגניבה ואבידה וכן היא דעת הסמ"ע והבאה"ג ע"ש ואף למ"ש המט"ש ז"ל דהרב עדות ביעקב נרגש על מר"ן דאמאי אשתמיט לכתוב דה"ה גם בגנבה ואבידה וכ' דשמא טעמו ממ"ש הרא"ש ז"ל בפ' לולב הגזול מההיא דנוטל כלי מבית האומן דבחזרה פטור מהאונסין וחייב בגנבה ואבידה דהואיל ונהנה מהני מ"מ מדין פלוגתא וספיקא לא נפקא ומספיקא לא מפקינן ממונא

ע"ה שלמה אבן דנאן ס"ט

סימן ס"ז

שאלה ראובן ושמעון שותפים בבית א' ועמד ראובן א' מהשותפים והשכיר כל הבית ללוי ועמד שמעון לערער בבא מחמת טענה שאינו רוצה לשכור לו חלקו. ולוי משיב כיון ששותפו שכר לו כל הבית מה שעשה א' מהשותפים הוא עשוי. מה הדין נותן אם יש ממש בדברי שמעון. או לא

תשובה הנה הרב מהר"ש גאון ז"ל במשפטים ישרים סי' ע"א כ' וז"ל השכירות ששכר שמעון החנות לזבולון אין שכירותו שכירות משום שהחנות הזה ירשו אותה ראובן ושמעון ונשותיהן וכפי הנראה שמעון שכר כל החנות לזבולון ואין לו יכולת לשכור כל החנות שהחצר אינה שלו ואף אמנם שדבר זה הוא פשוט וא"צ ראיה עכ"ז מצינו שאמר בגמרא כמ"ש בבא בתרא דקכ"ו אתמר בההוא בכור דאזל וזבין נכסיה וכפשוט וכו' אתו לקמיה דרבא א"ל לא עשה ולא כלום מר סבר לא עשה כלום בפלגא ופי' רשב"ם בפלגא בחלק פשיטותו וכ"ש בחלק פשוט אחיו וכו' הרי דאע"פ שירשו הם אותם נכסים והאחד מכר כל הנכסים שירשו ביניהם שאין המכירה מכר ובעלי התוס' חלקו עפ"י רשב"ם כאשר יראה המעיין ופי' פי' אחר וכתבו בסוף דבריו אך תימא דלע"ד לא ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין מאי קא משמע לן רבא הרי שהוי דבר פשוט דשנים שירשו דבר אחד שאין היורש הא' יכול למכור אותו דבר וכו' וכיון שכן בנ"ד אין יכולת לשמעון לשכור כל החנות כיון שחצי החנות היא של ראובן ע"כ ונראה דע"כ לא קאמר מהרש"ג ז"ל אלא בשאינה עומדת לשכירות ואף שמפו' בשאלה שבחיי המוריש היתה עומדת לשכירות מ"מ אפשר שאחר מיתת המוריש שזכו בה מחמת ירושה לא היתה עומדת לשכירות ומנא אמינא לה ממ"ש מהרשד"ם חח"מ סי' תי"א שנשאל באשה אלמנה ובן א' שלה שניהם השכירו בית לדירה לראובן לזמן ששה שנים ובא לוי בן אחר מאלמנה הנ"ל ומערער על השכירות הנ"ל בטענה שיש לו חלק ונחלה בבתים אם יש ממש בדברי המערער אז נאמר כיון שנודע הוא שהמשכירים שהשכירו הבתים הנ"ל גם להם יש להם חלק ונחלה בבתים הנז' ומכח הזכות אשר להם בבתים השכירו אותם לראובן א"כ אע"פ שג"כ יש להמערע זכות בבתים הו"ל כשותף אחד והשותף האחר שהשכיר בתחילה שכירותו מקויים והשיב אם הבתים הם בשותפות הדין ברור שהדין עם ראובן וז"ל הריב"ה א' מהשות' שבא לישן פירות ע"ד הזמן הידוע אין חבירו יכול לעכב ואם זמן ידוע חבירו מעכב וכן פי' רש"י כו' ע"ד ואם הגיע הזמן יכול למכור ואם מכר בלא דעת חבירו ואתיקר אח"כ אין לחבירו עליו כלום ע"כ הרי בפי' ששנים ששות' בסחורה אחת אם הגיע זמן מכירת אותה סחורה יכול א' מהם למכור הסחורה בלא דעת חבירו ואפי' בשיקרה אח"כ אין השותף יכול לערער על המכירה נ"ל שכיון שהבתים להשכירם בכל חדש ונשכרו לזמן הנז' השכי' קיים כי שכי' ממכר ליומיה הוי ע"כ. והבי"ד הכנה"ג ח"מ סי' קע"ו בהגה"ט אות קי"ג וז"ל אבל משהגיע הזמן למכור יכול למכור וכו' ג"כ וכן ב' שות' בבית אחד יכול א' מהם להשכירה בלי רשות חבירו כיון שהבתים עומדים לשכירות ואם השכירם קנה השוכר הרשד"ם סי' תי"א מוהר"ר בצלאל סי' מ"ג ע"כ וכ"כ בסי' שי"ו בהגה"ט אות י"א וא"כ איך נוכל לומר דמהרש"ג כ"כ פשיטא ליה מילתא עד שכ' שדבר זה הוא פשוט וא"צ ראיה ותרי אריותא מקאמאי רבינו בצלאל ז"ל ומהרשד"ם ז"ל לנגדו בתשו' גמו' ונצחת וראיה חותכת עד שמהרשד"ם כ' כלל הדברים שהאריכות כזה מותר גמור כאשר יראה הרואה שם ותו מה זו ראיה מההיא דב"ב דודאי דבר פשוט דב' שירשו בית אחד שאין היורש האחד יכול למכור חלק היורש האחר כיון שאינה עומדת למכי' אבל יכול להשכירו אם היא עומדת לשכי' דדמיא לההיא דרבינו בעה"ט וכמ"ש רבינו בצלאל ומהרשד"ם וא"כ לא דמי שכי' דכה"ג למכי' דש"ס דב"ב א"ו דמהרש"ג ז"ל לא איירי אלא בשאינה עומדת לשכי' ומא"ח ול"פ זהו הנלע"ד בזה

ע"ה שלמה אבן דנאן סי"ט

סימן ס"ח

הוה עובדא כאשר נתבשם הרב כמוהר"ר רפאל משה אלבאז ז"ל כ"ב תמוז התרנ"ו בעיר צפרו ובין אין לו נשארה אשתו זקוקה ליבם להחכם כהה"ר אליהו אלבאז ז"ל שהוא הגדול מאחיו כהר' בצלאל הי"ו ואחר סמוך ימים לא כבירים אחר פטירת הרב הנז' נתבשם גם החכם הנז' והניח אחריו זרע של קיימא ולא הניחו לכהר' בצלאל הי"ו הנז' ליבם אשת הרב הנז' אלא חלץ לה וראיתי לה' ישרי לב אות יו"ד שכ' וז"ל יבמה שנשארה זקוקה לב' אחים והגדול נשוי ויש לו בנים ושוב מת הגדול הקטן אינו יכול ליבם אלא חולץ ואינו מיבם משום דהזיקה של גדול הוי כנשא והוי אשת אחיו שיש לו בנים ה' שער המים סי' י"ד ע"כ. ולא זכר ש'ר כי כן פסק מור"ם ז"ל במפה אה"ע סי' קע"ה ס"ח וז"ל וה"ה אם היה נשוי נכרית ויש לו בנים אסורה לו משום זיקת אשת אחיו