אשר לשלמה רנא

דאורייתא. אח"כ נודע וניכר האיסור וההתר כל א' וא' במקומו. הלא"ה לא מקרי קבוע ואזלינן בתר רובא עכ"ל יעו"ש וכן כתבו האחרונים בסי' זה

מבואר מהני מילי מעלייתא דכתיבנא דההיא דס' ה' לא מדין קבוע אסור אלא מדין דבר חשוב דלא בטל אלא דקרו ליה רבנן קבוע וכמ"ש הב"י וז"ל ובדבר המעורב נמי היכא דחשיב ולא בטיל אמרינן כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי כדאמרינן פרק התערובת גבי ב"ח דחשיבי ולא בטלי דפריך ונמשוך וכו' ונימא כל דפריש וכו'. ומשני משום דהוה ליה קבוע וכתבו התו' על זה ועיקר הטעם אינו מקבוע אלא משום דב"ח לא בטלי עכ"ל הב"י. וכתב הש"ך והט' דנתנו עליו דין קבוע נ"מ דאי לקח מקבוע קודם שנודע התערובת דשרי דאמרינן כל דפריש וכו' עכ"ל. ודברי ה' באר הגולה הם תמוהים שציין על מותר וכתב והוי כדין תערובת יבש ביבש דחד בתרי בטל וכמ"ש בסי' דלעי' עכ"ל. דהא חתיכה הראויה להתכבד אינה בטילה מדין יבש ביבש אלא הטעם הוא משום כל דפריש וכו'. וכמ"ש וכבר תמה עליו ה' שו"ג סק"כ יע"ש

ומאחר דמדינה אינו אסור ליקח מכאן ואילך אלא חתיכה הראויה להתכבד דאינה בטלה אבל חתיכה שאינה ראויה להתכבד אינה אלא חומרא בעלמא דשמא יטעו. א"כ יש להסתפק אם לא נשאר במקולין כ"א חתיכה שאינה ראויה להתכבד אי גזרינן אטו פעם אחרת או לאו

ומצאתי לה' הפרישה שכתב על דברי הטור שכתב וז"ל ואם אתה מתיר בשאינן חשובות קרוב הדבר לטעות וליקת אף החשובות. כתב ה' הפרי' ע"ז וז"ל ר"ל דוקא בהא דבהמה שלימה במקולין שנטרפה ויש ממנה חתיכות חשובות ושאינן חשובות ויש לטעות בין דא לדא משא"כ בחתיכת איסור שנתערבה בין הכשרות והם אינם חשובות דליכא למיטעי בה כיון דאין בהתערובת חתיכות חשובות. עכ"ל. וכ"כ ה' ש"ד סקל"א משם ה' מנחת יעקב וכתב עליו וכ"נ דזה גופיה חומרא הבו דלא להוסיף עליה. עכ"ל. אמור מעתה לפי דברי הרבנים עליונים למעלה בנד"ד דהוי כה"ג שבשעה שנולד הספק לא נשארו כ"א ה' דפנות בודאי שרי דהא אינם ראויות להתכבד וכמ"ש בש"ע סי' ק"ה ס"ג וז"ל וכן כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי לא חשיבה ראויה להתכבד שאין דרך ליתן לפני האורח כבש שלם או חתיכה גדולה יותר מדאי עכ"ל. והיא סברת י"א שהביא הרא"ש וסברת הרשב"א והר"ן כמבואר בב"י ואע"ג דכתב אח"ך ויש חולקין בכל זה והיא סברת הרא"ש אפ"ה הלכה כס' קמייתא דכלל גדול יש לנו דסתם ויש הלכה כסתם. וא"כ בנד"ד שלא היו בשעה שנולד הספק כ"א ה' דפנות שלמות שאינם ראויות להתכבד מחמת גודלן פשוט הוא שהם מתבטלות ברוב כדין כל יבש ביבש ולא גזרינן אטו פעם אחרת. דהבו דלא לוסיף עלה וכמ"ש הרבנים הנזכרים עליונים למעלה

עוד יש צד אחר להתיר ממ"ש הטור בסי' ק"א בשם הרא"ש שכתב י"א שחתיכה חיה אינה ראויה להתכבד ושהרא"ש חולק וכתב בב"י וז"ל ולענין הלכה כיון דחתיכה הראויה להתכבד אינה אלא מדרבנן הלכה כדברי המקילין ע"ך יובן סתם כשולחנו הטהור סי' זה ס"ג. ועי' לה' שולחן גבוה ס"ז סק"ו שהקשה דין זה עם ההיא דסי' ק"י ס"ה והניח בצ"ע ועי' עוד להרב הנז' סק"ח דנקטינן כההיא סתמה ושכן אמר לו הרה"ג מהר"ר יצחק נר"ו שמנהג בעה"ק ירושת"ו דלא מקרי ראויה להתכבד אלא א"כ היא מבושלת דוקא אע"פ שהפר"ח סי' ק"ה סקט"ו חולק ע"ז והוא היה רבו של הרב הנז' והיה מאריה דאתרא אמר מה שכך נהגו רבנים שקדמוהו אשר בארץ המה וכן עשה מעשה ה' שו"ג יע"ש ובס' זכרון משה סי' ק"א מ"ך וז"ל מדקאמר בש"ע וכן בכל חלוקה כוונתו לומר דאינה נקראת ראוי' להתכבד אלא דוקא באלו התנאים קטנה ומבושלת ובלא נוצא ואם חסר א' מכל אלו התנאים אינה נקראת ראויה להתכבד וכן נהגו במראקיס יע"א ה' מהר"ש עמאר כ"י שיורי ברכה עכ"ל. וה' נדיב לב סי' ע"ג כתב וז"ל וכ"כ הרא"ה בשם רבותיו דבעינן שיהי' מבושל וכן דעת הנמק"י והריטב"א והרמב"ן הביא דבריהם הרב ערך השולחן שם בסי' ק"א אות ז' עכ"ל. ומאחר שחתיכה הראויה להתכבד אינה אלא מדרבנן יש לסמוך על הרבנים הנז'. ובפרט דגם מר"ן סתמה וכמ"ש טעמו בב"ה שהוא טעם כעיקר ועי' לה' נדיב לב סי' הנז' שכתב וז"ל וגם מחלוקת הפוסקים שזכרנו לעיל אי חתיכה הראויה להתכבד איתיה בבשר חי או בעינן שיהיה מבושלת דאף דרוב הפוסקים ס"ל דגם בהיות הבשר חי איתא להאי חשיבות דחהר"ל וכמו שמתבאר מדברי הפר"ח והפר"ת וה' ערך השולחן ז"ל. מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא. ומה גם דראינו למר"ן מלכא ה' בתי כהונה ז"ל דהורה גבר בעה"ק תוב"ב דהכי קבלו עליהו בעה"ק הנז' דאין דין חתיכה הראויה להתכבד אא"כ במבושלת וכמ"ש השו"ג בסי' ק"א סק"ח משמו והשתא אפי' בחד ספיקה יש להקל כיון דהוי איסורא דרבנן וכמ"ש מור"ם בשם או"ה בד"מ בסי' ק"י ובהגה בסי' ק"א ומשם הרמב"ם ז"ל דספיקא דרבנן הוא ואזלינן לקולא וכ"כ מר"ן בב"י סי' ק"א דכיון דחתיכה הראויה לתתכבד אינה אלא מדרבנן הלכה כדברי המקילין יע"ש. כ"ש בהיות הדבר דאיכא ס"ס דפלוגתא דרבוותא דכבר נתבאר דחשיב שפיר ס"ס להתיר אפי' איסור דאורייתא דאין ס' דראוי להתיר ולהקיל בתערובת דנד"ד בשופי בס"ס ס' אי הלכה כהרי"ף ורש"י ז"ל דאין דין חתיכה הראויה להתכבד בנבלה וטרי' ואת"ל דהלכה כשאר פוסקים דאף בנבלה איתא להאי דינא דחתיכה הראויה להתכבד ס' אי הלכה כי"א והרא"ה דס"ל דאין דין חתיכה הראויה כ"א במבושל. והוא ס"ס דמתהפך וס"ס זה נכון להתיר אף לדעת ר"י דס"ל דס' אחד בגוף וס' אחד בתערובת לא מהני להתיר וכמבואר בסי' ק"י בטור וכו' ופר"ח וש"ך דהאי ס"ס הוי תרתי דפלוגתא דרבוותא עכ"ל ה' נדיב לב וז"ל וכ"ש בנד"ד דהוי ספק טרי' עי' פר"ח סי' מ"א סקי"א מה שהביא משום תשובת צ"ץ אלא שבנד"ד היה ניכר להם שודאי מחיים נכנס וא"כ בנד"ד הוו כמה סי' שמא דרך קנה נכנס מסמר זה ולא ניקב שום אבר מאיברים הפנימיים שנקיבתם במשהו ואת"ל דרך ושט שמא הלכה כהרי"ף ורש"י דנבלה וטרי' לא הוי ראויה להתכבד ובטלה ברוב. ואת"ל כשאר פוסקים דלמא הלכה כמ"ד דחתיכה חיה אינה ראויה להתכבד. ואת"ל דהלכה כמ"ד דחתיכה חיה מקרי ראויה להתכבד דלמא כהרשב"א והר"ן דחתיכה גדולה לא מקרי ראויה להתכבד וא"כ אין ס' דראוי להתיר ולהקיל: