אשר לשלמה רנ

כו'. אבל אם בא לבנות ולהאפיל רשאי ואפי' על ידי זיז וכו'

ומ"ש מאי הו"ל כרשותו וכו'. לא ידענא מאי כוונתיה בדקדוק זה. שהלא כן צריכין לכתוב. יען שכתבנו לעיל דמהרי"א ז"ל דייק מלשון הרשב"א ז"ל שכ' שזה אומר מאי שאתה משתמש באויר רשותי וכו'. שאינו יכול להוציא זיז דרשות בעל החלון הוא שכבר זכה מן ההפקר. ושם נאמר דלדעת הכנה"ג אין דיוקו מוכרח כיון שיש רשיון מחוקי המלך. לזה כתבנו הו"ל כרשותו. והרי הוא כמבואר

איך שיהיה. בהא סלקינן ובהא נחתינן. דהדין עם האחים הנז' לקבוע שם צנורותיהם. ואין בני ר"ה יכולים לעכב ולא בעלי אתברנא. מצד המנהג. וגם מצד החלון אינם יכולים לעכב אף אם היה החלון ההוא על תכונה שאם היה פתוח לחצר יש לו חזקה. מ"מ כיון שהוא פתוח לר"ה. אין בו חזקה. דאויר ר"ה לא הוי הפקר גמור. אלא דרך המלך היא. ורצון המלך הוא שלא יזכה בעל החלון גם לענין אפילה וכמש"ל. ובמקומי אני עומד ולא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי. וכ"ש השתא דלית ליה תבונת חלון בצו"פ ומלבן וכמו שביארנו זה בפס"ד הא'. ותו לא. וליה עינינו יצילנו מכל שגיאה. ויראנו נפלאות במאור תורתו הנפלאה. הכ"ד החו"פ פאם יע"א. בשלה"י כסלו דהאי שתא טבתא בפר"ק בא סימ'ן אז אמרת'י הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי וכו'

ע"ה שלמה אבן דנאן סי"ט

סימן ס'

מעשה בא לידינו בקצב א' שחט ה' בהמות והוציא מהם מקצת לחנות א' ומקצת לחנות אחרת והתחילו למכור ממה שבחנויות ולא נשאר במקולין כ"א ה' דפנות שלמות. ואח"ך מצאו בכבד מסמר ולא יכלו לברר מאיזה בהמה הוא. ורצינו לדעת מה יהיה משפטם ודינם

ומה שנראה לכאורה הוא דמה שמכרו ודאי שרי מההיא דש"ע סי' ק"י ס"ה וז"ל מי שלקח בשר ממקולין אפילו חתיכה הראוי' להתכבד ונמצאת טריפה ממקולין ולא נודעו חתיכות הטריפה ואינו יודע מאיזו לקח כל מה שלקחו מהמקולין קודם שנמצאת הטריפה מותר שלא נפל הספק בקבוע אלא לאחר שפירש וכיון שהרוב כשר מותר. אבל ליקח מכאן ואילך אסור. ואפי' חתיכה שאינה הראויה להתכבד שאין הכל בקיאין בזה ויטעו בין ראויה להתכבד לשאינה ראויה. ע"ך. ומטעם זה גם כן יש להתיר מה שהוציאו לחנויות דהוי פירש ולא מיקרי קביעות. וראי' לזה ממ"ש פר"ח בק"א סי' ק"י שהתירו כל מה שהוציא מביתו למקולין. וה"ה בנד"ד במה שהוציא ממקולין לחנות מותר. דהא חנות כמו מקולין שלהם דהם היו מוכרים במקולין כמו שאנו מוכרים בחנות ועוד דהא אפי' אם הוציאם מחוץ לפתח המקולין וחזר והכניסם למקולין אם הוא מכירן מותר. וכמ"ש הפר"ח סי' ק"י סקכ"ח וז"ל ואם פרשו מקצת והותרו וחזרו והוקבעו פעם אחרת עם שאר התערובת אם הוא מכירן מותרין דכיון שהותרו שוב אינם חוזרין ליאסר עוד עכ"ל ע"ש. וכ"ש בנד"ד שהוליכן לחנות שהוא מקום אחר דודאי מותר

ומ"ש פר"ח בסי' קי"ד סקכ"ו גבי דברים הכבושים וז"ל לקנות מהם בבתיהם וכו' וה"ה בחנויות שלהם דאע"פ שפירש מן הבית להוליכו לחנות מ"מ חזר והוקבע וכו' יע"ש וכ"כ הש"ך סי' הנז' סקי"ט וז"ל וה"ה אם הנוכרים המוכרים יש להם חנויות הרי נעשה קבוע בחנויות שלהם וכו' ע"כ צ"ל דהתם מיירי דהמוכרים כולם עושים כן דהיינו שעושים הכבשים בביתם ומוליכין אותם לחנויות שלהם למכור אבל אם המיעוט הוא שעושים כן והרוב נשארין בבית למכור ודאי דשרי דכל דפריש וכו' וכ"ך הרב שפתי דעת סי' ק"י סקל"ז וז"ל החקירה הב' במקום שהקצבים שוחטים בביתם ונוטלים הבהמות משם לחנויות אי הוי פירש או לאו שהוקבועו פעם אחרת בחנויות וכו'. ובחקירה הב' אם נטלו והניחו בחנויות המש"ל בזה עשרה קצבים שחטו כ"א בהמה בבתיהם ולקחו לחנויות עשר ואח"ך ערבו כל הבני מעים ונמצא אחד טריפה ודאי יש כאן חנות אחת בשר טריפה הוקבע בחנויות. ועי' ש"ך סי' קי"ד סקי"ט דהוקבע בחנויות ואי נטלו ב' או ג' מבואר בב"ה במעשה דק"ק ווילנא שהמיעוט שבחנויות מותרים יעו"ש עכ"ל. והמעשה דק"ק ווילנא הוא שהביא הפר"ח בק"א הנז' שהבאנו ממנו ראיה לנד"ד. ומה שכתב ועי' ש"ך סי' קי"ד וכו' בתחילת דבריו דמיירי בנטלו כולם והניחו בחנויות נראה להדיא דמפרש דברי הש"ך כמ"ש למעלה. עולה מן המדב'ר דמה שהוציאו לחנויות מותר דקמא קמא שרינן ליה מטעם דכל דפריש וכו' ואיסורה בתוך רובה אשתאר ועי' פר"ח סקכ"ז אבל מה שנשאר במקולין לכאורה נר' דאסור וכמ"ש בסי' הנז' סעיף הנז' וז"ל אבל ליקח מכאן ואילך אסור

וכד דייקינן פורתא נראה להתיר אפי' מה שבמקולין שהרי ההיא דס"ה הנז' היא סברת הרשב"א וז"ל הרשב"א שהביא בב"י אבל אסור ליקח משם מכאן ואילך. במד"א בחתיכות החשובות הראויות להתכבד שאין להם ביטול מחמת חשיבותם כמ"ש ואע"פ שאין מקומן ניכר אבל שאר החתיכות מותרות דיבש ביבש מתבטל הוא ברוב וראוי להחמיר ולאסור כל החתיכות שנשארו במקולין שאין הכל בקיאין בדברים אלו ואם אתה מתיר בשאינן חשובות קרוב הדבר לטעות וליקח אף מן החשובות עכ"ל. וכתב הב"י שדבריו נכונים וברורים דכשנתערבו חתיכות הטרי' עם חתיכות הכ"ש במקולין דינם כמו שנתערבו בבית וכאן וכאן בטלים הם ברוב אם אינם ראויות להתכבד כמ"ש בסי' הנז' ואין זה ענין לקבוע כמחצה על מחצה דמי. דהתם כשלקח מאחת החנויות ולא נודע אם לקח מהמוכרת כשי' או מהמוכרת טרי' דאמרי' דלמה מהמוכרת טרי' לקח ואע"ג דרובן מוכרות כשי' כיון שהאיסור קבוע וניכר במקומו אינו בטל אבל הכא שיודע שלא לקח מהמוכרת טריפה הניכרת אלא שבמקולין נתערבו חתיכות הטרי' עם חתיכות הכשי' והם חתיכות שאינם ראויות להתכבד וידוע שהכשרות מרובות פשוט הוא שהם מתבטלות ברוב הכש' כדין כל יבש ביבש ומותר לכתחי' ליקח מהמקולין שמוכרין חתיכות אלו שאין כאן דבר אסור כלל עכ"ל הב"י וכ"כ הפר"ח בסי' זה ס"ק י"ג ז"ל הכלל העולה דלא מקרי קבוע