אשר לשלמה רמד

לחוד. וכמו שסיים. הוא משום. דתחילה בא לומר דרבים הם לוחמים על הרא"ש ז"ל ומכללם גם הרמב"ן ז"ל וס"ל הגם דעכשיו אינו מזיקו יכול למחות וכו'. וכוותייהו נקיטינן. ושוב ראה לפסוק כהרמב"ן ז"ל בזה דהואיל ואינו מזיקו עדיין. אינו יכול להחזיק עליו לגמרי. ויכול הוא לבנות וכו' כשיבוא לו ההיזק. או לכופו גם לסתום. ומ"ש יש"ץ בשם הכנה"ג בתשו' שאחר שהביא דברי רבינו יונה וסיעתו דיכול למחות ויש לו חזקה. כתב שכן פסק בקצר והודה לו במפה ע"כ. ר"ל דהכוונה היא רק על דין זה שיכול למחות וכו' ויש לו חזקה בעוד שאינו מזיקו ולאפוקי מסברת הרא"ש ז"ל דאינו יכול למחות ואין לו חזקה. אבל באותו פרט אשר פסק מר"ן כהרמב"ן מזה לא איירי הוא ז"ל

וכן מצי' להדייא לה' ויאמר יצחק ח"ב סי' ר"ג שלהלכה העלה מר"ן ז"ל ס' הרמב"ן ז"ל על שלחנו זל"ה. וראיה לזה מדין פותח לחורבה שפסק מר"ן כדעת הרמב"ן ז"ל שאינו יכול להחזיק עליו הואיל וכו' ע"כ

גם מ"ש דלא גרע מקום קביעות הצנורות דכקנוי הוא להם לפום מנהגא. מהוצאת זיזין שהם בונים מחדש ורשאים הם וכמש"ל. הכא נמי קביעות הצנורות ע"כ. לא דמו כעוכלא לדנא. דשאני הוצאת זיזין לשניהם יש חוקי המלך. לזה לפתוח חלון ולזה להוציא כנגדו זיזין. הוא שרי והוא אסר. אבל קביעות הצנורות אין חוקי המלך בהם רק מנהגא שאין בני ר"ה יכולים לעכב. ומה לו לבעל החלון לבני ר"ה. אטו משום שהם אינם יכולים לעכב. יופקע גם הוא מזכותו הקדומה לו מחוקי המלך. וגם לטעמא דבדידיה קא בני. שאני הוצאת זיזין. אותו האויר הוא לו לבדו לבעל העליה הסמוכה ואין לזרים אתו. ושפיר הוי בדידיה קא בני. אבל מקום קביעות הצנורות. לא לבד לבעל הצנורות הוי רשותם לקבוע. שגם לבעל הכותל הוי רשותו לפתיחת חלון וכיוצא וכל הקודם זכה. וכיון שקדם בעל הכותל ופתח שם חלון זכה והוי רשותו ושוב אין לבעל הצנורות לקובעם. דלא בדידהו קא בנו אלא בדחברייהו

ועוד אעיקרא דהאי דינא פריכא. דלא ראינו ולא שמענו שום צנורות נקבעו גם נגד החלון שהיה פתוח וכפו בעליו לסותמו. וכולם הם רק במקום כותל הסתום. גם הגע עצמך דיכול לקבוע צנורות גם נגד פתח החצר הנפתח מחדש במקום הסתום דמאי שנא. וזה ודאי לא יעלה על דעת שום בר שכל לאומרו. ויכולים אנו לומר לאידך גיסא. שכן הוא המנהג שלא לקבוע צנורות מקום הפתוח בו חלון וכיוצא. רק במקום הסתום בכותל

גם מ"ש י"ץ. דמדבריהם דרבנן אנו למדין וכו' והרשב"א פליג עליה בהאי טעמא וכו'. ומ"מ אזיל ומודה וכו' והט' משום דס"ל דאף דנהגו להוציא וכו' לא הוי כחצר השותפים אלא דרך ר"ה היא של המלך. ורצון המלך הוא שכל א' יבנה ויפתח וכו' ויזכה וכו' כזוכה מן ההפקר. ואולם דוקא שלא יפתח כנגדו וכו' אבל אם בא לבנות ולהאפיל רשאי ואפילו ע"י זיז וכו' דכיון דאינו בונה וכו' הו"ל כרשותו והמעיין וכו' דלהרשב"א וכו' לא הוי כחצר וכו' אלא כזוכה מן ההפקר ע"כ. לשון זה אינו מדוקדק. או הוא טעות המעתיק. דמאי ואולם דוקא לענין שלא יפתח כנגדו וכו' אבל אם בא לבנות ולהאפיל רשאי דכיון וכו'. גם מאי הו"ל כרשותו. דלפי מ"ש תחילה דהרשב"א פליג וכו' והיינו טעמא משום דס"ל דדרך ר"ה היא של המלך ורצון המלך הוא שכל א' יבנה וכו' דהיינו ראשון גם שני הבא אחריו יבנה ויפתח וכו'. א"כ איפכא הו"ל למימר ואולם זה דוקא לענין שיכול השני לבנות ולהאפיל. אבל לפתוח חלון כנגד חלון אינו רשאי שיאמר לו אל תזיקני וכו' כדרך שבעל וכו'

כל זה הגם שאינו ענין לנדונינו. כתבנו רק להתלמד למקום אחר. אמנה בנד"ד מהנראה פשוט. שמצד מצב החור ההוא ותכונתו והוויתו מיום הולדו ע"י האחים הנ"ב הי"ו. עד בוא עתו. הוא כמאן דליתיה וכלבוד דמי ומהנראה שגם לגבי בעלי החור כן הוא בודאי. כאשר אנו רואים סוף מעשה. במחשבת בעל החור ההוא לא היה תחילה להחשיבו ולהתכוין להחזיק בו. גם לסוף בבואם לערער. בעומדם לדין תחילה. על דל שפתם לא העלו טענת חור זה. רק באו בטענות אחרות. ושוב אח"כ בראותם שהם ללא יועיל ע"פ הדין. אז דחקו ונכנסו בטענת חור זה כנ"ב. וכל זה היא תוכחת מגולה שפיר שגם בעיניהם איננו חשוב החור ההוא מתחילתו ועד סופו מצד איכותו. באשר לא עמלו בו ולא גדלוהו. ושוא עמלו בוניו בו. ללא תועלת להם בשום אופן. ורק כחור שחררוהו עכברים הוי. וכמאן דליתיה דמי. וחזקה אין בו. וכמ"ש ה' הפוסק על"מ י"ץ. אצל"ה. והאריכות בזה היא רק יגיעת בשר והלאות אנשים זהו הנלע"ד. וצויי"מ וימ"ן. ולראיה ח"פ פאס יע"א אור לאחד עשר לכסלו משנת התרנ"ט ליצירה וקיים

ע"ה יצחק אבן דנאן ס"ט

סימן נ"ט

וזאת תשובתי אליו

הנה חזיתיה. לה' מ'ר דודי לי י"ץ. אשר ברוח מבינתו. עורר חניתו. והשג ישיג. פעמים בא בקצרה תוכן דברי אפס קצהו פרט למצטרך. שרטט וכתב וז"ל ואני שמעתי ולא אבין וכו' מ"מ חילוקו הראשון שם בפותח חלון למקום הפקר לדידן קם לדינא וכ' מר"ן ס' כ"א וכו' וכ' הסמ"ע סק"ן וכו' וכן מצינו להסמ"ע והב"ד הסמ"ע דסק"ע יעו"ש בדב"ק

והנה טרם אבואה להשיב על דב"ק. אערכה לפניך קנצי למילין ממאי דכתבינן אנן בעניותין בפס"ד הראשון עם קצת תוס' ביאור. כי מעיקרא סמכנו דהמעיין ישית רוחו עליהם. ובנקל יזכה ויבחין דבר דבור על אופנו. וזה החלי. וה' אלד'ים יעזור לי. הלא מראש בס'דר דברתי. תחילה הנה הבאתי. את דברי מהר"י אדרבי ז"ל סי' ק"ז. וגם דברי הכנה"ג ז"ל דסי' קנ"ה אות ג' דמקשה דברי הרשב"א ז"ל אהדדי ומתרץ בשני חילוקים פוק חזי א"ץ לכפול הדברים. וציינתי להסמ"ע סי' קנ"ד סק"ע. הן הם דברי הסמ"ע אשר הביא הרמד"ל י"ץ בהשגה. ולא העיר שכבר הובאו בדברי הפוסק הראשון איך שיהיה. מדבריהם דרבנן למדנו דאינו יכול לבנות באויר ר"ה ולהאפיל. ומ"ש הרשב"א שיכול לבנות ולהאפיל. היינו במגביה כותלו דבונה בתוך שלו. ודייק לה מהרי"א ז"ל מלשון הרשב"א גופיה שכ' שזה אומר כל מה שאתה