אשר לשלמה רלח

על הדרך יפתח אז א"ץ להרחיק ד"א והם דבריו בתשו' בסי' אלף ופ"ה ואלף וקל"ב ע"כ

ומשתמען מלוהי דרבינו הכנה"ג ממ"ש שאין צורך לכל החילוקים הללו. היינו גם לענין דינא נמי אין אנו צריכין לחלק כן. דלא הוצרכנו לאותם החילוקים אלא כדי לישב תשובות הרשב"א דלא להוו פלגן בהדייהו. והשתא דאשכחנא דתשו' הרשב"א אחדים הם. תו אין לחלק כן. דאלת"ה ונימא דבלא"ה מוכרח לחלק כן וכדמשמע מדברי מהרי"א שהבאנו למעלה דדייק מדברי הרשב"א גופיה א"כ לא הוה ליה להכנה"ג לשתוק מלהכריח החילוקים הנז' מהרשב"א גופיה. וביותר היה לו לפרש כן בתשו'. שאחר שכתב שאין צורך לכל החילוקים. היה לו לבאר דמוכרחים הם לדינא. אלא ודאי לא

והילך מ"ש הכנה"ג גופיה בסי' קנ"ד הגב"י אות שעל מ"ש רבינו הטור בסי' קנ"ד סי"א תשוב' הרא"ש דבליטות דרשאי גם שמעון להוציא בליטתו לפני חלון ראובן ולהאפיל. וכתב עליו רבינו הב"י ולקמן בסי' זה אכתוב שהרשב"א והריב"ש חולקים. כתב הרב וז"ל נ"ב אמר המאסף לכאורה נראה דה"ק שהרשב"א והריב"ש חולקים על הרא"ש בדין זה וסוברים דיכול ראובן לעכב על שמעון שלא יוציא גם הוא בליטת עלייתו ואם כך הוא יש מן התימה על הרב שהרי הרשב"א בתשו' אלף פ'ה כתב כדברי הרא"ש וראיתי בס' הקצר דברים שמתוכן נראה דהרשב"א מודה להרא"ש בדין זה ולפ"ז מ"ש כאן ולקמן בסי' זה אכתוב שהרשב"א והריב"ש חולקים עליו אין הכוונה על הדין אלא על הטעם שלפי טעם הרא"ש שלא החזיק ראובן מפני שעד הנה לא היה שמעון מקפיד כי לא היה מזיק לו ולא היה יכול למחות בו נפיק מניה שאפי' דמוציא לרשות חבירו ואינו מזיקו עכשיו כגון בפותח חלון על גג של רעפים אינו יכול למחות בו ומתוך שאינו יכול למחות בו אין לו חזקה דחזקה מכח מחאה קא אתיא אבל לפי טעם הרשב"א בתשו' סי' אלף פ"ה לפי שפתח לר"ה ודרך המלך הוא שכל הבא לפתוח ולהוציא בליטה אין מוחין בידו. בפותח על גג רעפים אע"פ שאינו מזיקו עכשיו כיון שאם יסיר הרעפים יזיקנו בהיזק ראיה יכול למחות בידו ואם לא מחה החזיק ועי' בתשו' להרשד"ם חח"מ סי' רנ"ז ותמצא מבואר כדברינו וכן מוכח מדברי מהר"מ מטראני ח"א סי' יו"ד ע"ש

מבואר מדבריו דדעת מר"ן דהרשב"א אזיל ומודה להאי דינא דהרא"ש ז"ל שרשאי שמעון להוציא בליטתו לחוץ ולהאפיל. ומעיד בגודלו דעינא דשפיר חזי כדברי מר"ן בש"ע כן

וכן ראיתי להרב פ"מ ז"ל ח"ב סי' ס"ד ד' קי"ז ע"ד שכ' וזל"ה ומ"מ אע"פ שכתב מר"ן שהרשב"א חלוק על הך תשו' להרא"ש לע"ד לא כ"כ לומר דפליגי לענין דינא כ"א בטעמא לבד הוא דכ' דפליגי אבל לענין דינא אף הרשב"א יודה להך דינא דהרא"ש דבליטות שהב' ג"כ יוכל להוציא בליטת עלייתו לחוץ ולהאפיל לבליטת הא' ולא מטעם הרא"ש הכתוב בתשובתו הבליטות הלזו אלא מטעם אחר כמו שיעיין המעיין בתשו' הרשב"א שהביא מר"ן בסי' קנ"ד מחו' ס"א אבל לענין דינא שוים הם ע"כ. וכ"כ בסי' ל"ו ע"ש

וכן כתב המט"ש ז"ל בסי' קנ"ד הגב"י אות כ"ב וז"ל ולקמן בסי' זה אכתוב שהרשב"א והריב"ש חולקים וכו'. מבואר בסי"ז דעיקר מחלוקתם תלוי היכא דאינו מזיקו עכשיו אם יכול למחות או לא דלהרא"ש אינו יכול למחות ולכך אין לו חזקה ואם בא לבנות שכנגדו בונה ואינו מרחיק. ולהרשב"א וסיעתיה ז"ל אף דאינו מזיקו עכשיו מצי למחות ולעכב בידו כמתבאר כ"ז בס' הקצר סי"ו ומיהו לעיקר הנדון של הרא"ש דאין לזה חזקה כיון דאויר ר"ה הוי כחצר השותפין מאחר דנהגו להוציא זיזין וכמ"ש מר"ן בס' הקצר בסט"ו ובהכי מודה הרשב"א והיינו מטעם דאינו יכול למחות בהכי מעיקר הדין כיון שהוא הפקר ואינו מטעם הרא"ש דאינו מזיקו עכשיו ועי' בתשו' הרשב"א שהביא מר"ן בסי' קנ"ה מחו' א' וא"כ שוין הם לעיקר הדין ע"כ

אתה הראת אוריין תליתאי הכנה"ג והפ"מ והמט"ש ז"ל כולהו סברי בדעת מר"ן דהרשב"א ס"ל דרשאי שמעון להוציא בליטתו ולבנות באויר ר"ה ולהאפיל על חלון שפתח ראובן בבליטתו. ודלא כמ"ש הכנה"ג בישוב תשו' הרשב"א. ומהרי"א ז"ל דהרשב"א איירי כשאינו בונה באויר ר"ה כ"א מגביה כותלו שהיה לו מקודם אבל במוציא זיז לא דכבר זכה האחר באויר ר"ה ורשותו מיקרי וא"כ זה לאו בדידיה קא בני

ומדבריהם דרבנן אנו למדין דהרשב"א והרא"ש ז"ל בהכי הוא דפליגי. דלהרא"ש ז"ל כיון דנהגו להוציא זיזין לא הוי אויר ר"ה הפקר אלא כחצר השותפין והא דלא החזיק הפותח ראשון. היינו משום דס"ל דכיון דאינו מזיקו עכשיו אינו יכול למחות וכיון שאין מחאה אין חזקה. והרשב"א פליג עליה בהאי טעמא וס"ל דהגם דעכשיו אינו מזיקו יכול למחות ואם לא מיחא החזיק. ומ"מ אזיל ומודה בעיקר הדין דהרא"ש ז"ל. והט' משום דס"ל דאף דנהוג להוציא זיזין לא הוי כחצר השותפין אלא דרך ר"ה של המלך היא ורצון המלך הוא שכל א' יבנה ויפתח חלונות כרצונו ויזכה בבניינו ובחלונותיו כזוכה מן ההפקר. ואולם דוקא לענין שלא יפתח האחר חלון כנגדו שיכול לומר לו אל תזיקני בראייתך כדרך שבעל העלייה ובעל החצר מונע בע"ה מלעשות רפת בקר או חנות של נחתומים תחת אוצרו שקדם. אבל אם בא לבנות ולהאפיל רשאי ואפי' ע"י זיז שמוציא לר"ה כיון דאינו בונה בתוך החלון אלא מחוץ לחלון הו"ל כרשותו

והמעיין בתשו' הרשב"א אלף קל"ב שהביא רבינו הב"י סי' קנ"ה מחו' א' ובדברי הב"י סי' קנ"ד מחו' י"ח ובבד"ה שם ובתשו' אבקת רוכל למר' סי' ק"ז ובדברי ריבות סי' ק"ז. עיניו תחזינה ולבבו יבין דלהרשב"א ז"ל אויר ר"ה אף במקום שנהגו להוציא זיזין לא הוי כחצר השותפין ואינו זוכה אלא מן ההפקר

ומעתה מ"ש מר"ן בסי' קנ"ד סט"ו וה"מ וכו' אבל במקום שרשאי להוציאם לא הוי האויר שלפני עלייתו הפקר אלא הוי כחצר השותפין וכו' ע"כ. היינו לדעת הרא"ש ז"ל. אבל הרשב"א פליג עליה וס"ל דלא הוי כחצר השותפין אלא הוי כהפקר. ומאי דמשמע מדברי מר"ן בסי"ד וסט"ו דדעת הרא"ש והרשב"א שוין. היינו משום דבעיקר הדין שוין הם ולא פליגי אלא בטעמא: