אשר לשלמה ריב

איך שיהיה עלה בידינו דלדעת ה' כנה"ג דס"ל דהיכא דמקבל א' ישנו בעולם ונתן לכל זרע של המקבל דאיכא ירושה דממילא זוכה גם מכח מתנה. א"כ בנ"ד שאמר ואחריה יזכו במתנה הנז' זרעה וזרע זרעה עסכ"ה מאחר דמקבל א' ישנו בעולם ונתן לכל הזרע של המקבל דאיכא ירושה דממילא זוכים גם מכח מתנה אליבא דכ"ע גם לדעת הרא"ש וכמ"ש הכנה"ג

אלא דעדיין יש לפקפק והוא דכתוב בשטר מתנה ולא יכנסו לכלל חלוקה עם הבעלים. וא"כ נחזי אנן אם לאיזה בת מבנותיה לא יהיה לה כ"א זרע הנולד אחר שעת המתנה אם יזכה בנכסים כולם גם בחלק הבעל דבשלמא במחצית הנכסים הראוי להם שיש בהם ירושה דממילא יזכה גם מכח ואחריך וכמש"ל. אבל במחצית הנכסים הראויים לבעל מצד הירושה שהרי הבעל יורש את אשתו ד"ת אלא שרבותינו בעלי התקנות העמיסו על הבעל לחלוק עם אשתו א"ך בחצי של הבעל אף דהנותן סילק לבעל שלא יבוא לכלל חלוקה. אין בזה ירושה דממילא כ"א ע"י מעשיו שסילק את הבעל. ודמי נדון זה לנדון ה' מהר"י עוזיאל ז"ל הנז' שכתבתי למעלה דנסתפק דאף דלא זכה מכח הצוואה משום דהוי מזכה למי שלב"ל מ"מ יזכה מחמת הסילוק שסילק לבעל וא"כ זכות הבן אחר סילוק הבעל בא מאיליו אלא דמאי דמספקא ליה למהר"י עוזיאל מפשט פשיטה ליה לה' קצות החשן העתקנו דבריו למעלה שכ' דאפי' לפי דעת מהרש"ך דבמה שאמר וליורשים הנולדים מגופה דעתו היה לסלק הבעל וכן אפי' באומר לנשואה ואחריך ליורשיה הנולדים מגופה דודאי סילק את הבעל אפ"ה כיון דאחריך לא זכה ממילא זכה בעל. וא"כ לא נניח פשיטותו של הרב קצה"ח מקמי מאי דמספקא למהר"י עוזיאל ולפ"ז בנ"ד כאשר יהיה האופן כן. נראה דלא יזכה הזרע הנולד אחרי כן במחצית הנכסים הראויים לבעל משום דהוי מזכה למי שלב"ל. ואפי' לפי דעת הכנה"ג דע"כ לא קאמר אלא בדאיכא ירושה דממילא. אבל בנדון כזה ליכא ירושה דממילא שהרי הבעל הוא היורש אלא שנסתלק וכמ"ש למעלה דלא פליגי הכנה"ג והקצה"ח והוי נדון זה כמו הנותן לנשואה ואחריה לנולדים מגופה דודאי סילק את הבעל ואפ"ה כ' הקצה"ח דהבנים לא זכו ולפיכך יזכה הבעל אף דעשה לו סילוק. גם בנדון זה אף שסילק את הבעל מאחר דהבנים לא יזכו יזכה הבעל וכדפשיטא ליה להקצה"ח. ולפ"ז לא נתקיימה דעת הנותן שהרי הוא התנה בפי' שע"מ שתתקיים דעתו נתן שכן כתוב בשטר מתנה אחרי הדברים האלה וז"ל וע"מ כן נתן החכם הי"ו הכל בחוזק שיתקיים דעתו במתנה הנז' באו"ה כפ"ה הברור ע"כ. וחזר הדברים אח"כ וז"ל ואדעתא דכל אלה נתן לה ולזרעה וכו' המתנה הנז'

עוד יש לפקפק מצד אחר שהרי כתוב בשטר המתנה וז"ל ואם מת א' מיורשיה יזכו במתנה הנז' זרע אשר ישאר חי בחלק המת שלא תחזור המתנה משבט לשבט אשר לא מזרעה הוא וכו' ויש במציאות דלא יזכה הזרע הנשאר חי אף לדעת הכנה"ג כגון שלא יהיה זרע הנשאר חי בשעת המתנה דליכא צד ירושה כלל דההוא שבטא דכלה ב"מ משפחת בית אביו הם ירשוהו וכיון דליכא ירושה דממילא אינו זוכה מדין ואחריך. וא"כ לא נתקיימה דעת הח' הנותן שע"מ שתתקיים דעתו נתן. אבל היכא דיהיה במציאות שלא תתקיים דעתו כפ"ה אדעתא דהכי לא נתן. דמדתלה מתנתו בקיום דעתו מוכח דהיכא שיוודע דיש פעמים שלא תתקיים דעתו מן הדין אדעתא דהכי לא נתן דמדהא ליתא. הא נמי ליתא. ולא דמי למ"ש מור"ם סי' נ"א וז"ל אם היו כתובים בשטר ב' או ג' דברים ונתבטל השטר לדבר א' השאר לא נתבטל. ע"כ. ופי' הסמ"ע שנתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פיסול העדים משום הכי מתקיימת עדותן לשאר עניינים שבשטר ע"כ. דשאני התם דלא תלאן זה בזה. אבל בנ"ד שע"מ שתתקיים דעתו ואדעתא דכל אלה נתן. הא בהא תלייא בהבטל צד אחד יתבטל הכל

ויען כי בפרט זה יש מקום להאריך אלא שאין הזמן מסכים לכן אתהלך בדרך קצרה. דאמור בגמרא בפ' המגרש ד' פ"ד אההיא דהרי זה גטיך ע"מ שתאכלי בשר חזיר. ותיפוק ליה דמתנה ע"מ שכתוב בתורה וכל המתנה ע"מ שכ' תנאו בטל. ומשני אמר רבינא כי אמרינן מתנה עמש"ב תנאו בטל כגון שאר כסות ועונה דודאי קא עקר. אבל הכא מי קאמר לה לא סגי דלא תיכול ולא תיגרש ע"כ. וקשה דהא כל תנאי הכי הוא ואף בשאר כסות ועונה מי קאמר לה לא סגי דאין לה עליו שכ"ו לא תתקדש ולא ליעקר שכ"ו. הגע עצמך אם אמר לה הרי את מקודשת ע"מ שתאכלי בשר חזיר ודאי דלא הוי מתנה עמש"ב דלא תיכול ולא תתקדש. וכן כ' הרמב"ם להדייא. וא"כ מאי שנא משאר כסות ועונה. ורש"י פי' וז"ל דודאי קא עקר. שהרי מסר לה קידושין והרי היא אשתו להתחייב בכולהו וכי אתני ע"מ שלא יתחייב הוה ליה עקר. ע"כ. והנראה בכוונת דבריו דר"ל דמאחר שמסר לה הקידושין ואמר לה הרי את מקודשת. אקדשא. ואין מועיל תנאי אח"ך שכבר היא אשתו. ובפ' השוכר את הפועלים ד"ה אפי' תימא מפורש יותר וז"ל אבל המקדש את האשה מכי אמר לה הרי את מקודשת לי אתקדשא לה וכי אמר לה ע"מ שאין לך עלי. מתנה עמש"ב דאין אישות לחצאין וכי תפוס קידושין לגמרי תפוס והו"ל מתנה עמש"ב. ע"כ. ואף לפירושו צ"ל דדוקא בשכ"ו הוא דהתנאי לאו כלום הוא מאחר שכבר היא אשתו ובמסירת הקידושין נתחייב בשכ"ו ד"ת. אבל באומר הרי את מקודשת ע"מ שתאכלי בשר חזיר שאין האיסור תלוי במסירת הקידושין אף שכבר היא אשתו מהני תנאו ולא הוי מתנה עמש"ב מאחר דלא אמר לה לא סגי דלא תיכול. וכן באומר הרי זה גטיך ע"מ שתאכלי בשר חזיר אף דבנתינת הגט נתגרשה כיון שאין האיסור תלוי במעשיו הוי תנאי ולא הוי מתנה עמש"ב. דלא תיכול ולא תיגרש דדוקא בשכ"ו דהחיוב תלוי בקידושין. וכי תפוס קידושין לגמרי תפוס להתחייב בכולן דאין אישות לחצאין וכבר היא אשתו. לכך כשחוזר ומתנה הוא מתנה עמש"ב. אבל בבשר חזיר דאין האיסור תלוי בנישואין וגירושין לא הוי מתנה עמש"ב. נמצא כי עיקר חילוק רבינא בשכ"ו הוא ע"י הצטרפות ב' דברים. שמסירת הקידושין קודם התנאי. ושהם דברים שחייב בהם ע"י קידושין. ובהצטרף שניהם הוי מתנה עמש"ב

והתוספות פ' אע"פ הביאו פי' רש"י דפ' השוכר ודחוהו וז"ל ובקונטריס פ' שם דהכא מקודשת משום דכי יהיב לה קידושיה. אקדשא. ותנאה